עונת הפיילוטים עומדת להסתיים (חלק ב')

חמישה פיילוטים נחתו על שולחני בסופ"ש האחרון. שלוש סדרות דרמה, ששתיים מתוכן הן המדוברות ביותר בין הסדרות החדשות – ושני סיטקומים מהדור הישן. יענו, עם צחוקים מוקלטים.
מה חשבתי עליהם? מה אהבתי? מה שנאתי ועם אילו מהשחקניות הייתי מוכן להחליף מספרי טלפונים? – כל הפרטים בחלק ב' של ספיישל עונת הפיילוטים.

Studio 60

כל המבקרים האמריקאים היו אחידי דעה: Studio 60 היא אחת הסדרות הטובות ביותר שעולות על המסך העונה, השנה, העשור ובכלל במאה הנוכחית (חוץ מ צדיק אחד בסדום שאמר שהיא בכלל-לא-משהו). עם חזית אחידה זו על גבי ניגשתי, מלא צפיות, לצפייה בפרק הראשון בסדרה.

העלילה מתרחשת מאחורי הקלעים של תוכנית סקצ'ים (*שיעול* Saturday night live *שיעול*). שם, מסתבר, זורמות האינטריגות בלי הפסקה (מה שבכלל לא מפתיע. אינטריגות זורמות מאחורי הקלעים של כל ארגון בעולם. אפילו בגן חנה). בנקודה בה מתחיל הפיילוט, מתעצבן כותב המערכונים של התוכנית על כך שצנזרו לו עוד מערכון טיפ-טיפה לא פוליטקלי קורקט. הוא מתפרץ בברוטאליות לשידור החי – חוטף את המצלמה – ובמשך חמש דקות מרביץ את משנתו לאומה האמריקאית: כמה הם צבועים. כמה הם מפחדים לפגוע באנשים, איך זה גרם להם לשכוח את חופש הדיבור ועוד כמה דברים שכל שאר העולם אומר על ארה"ב כמעט כל יום.

עד פה סיכום חמש הדקות הראשונות של הפיילוט. חמש דקות מרתקות, מלאות באירועים ועשויות חזק וטוב. ממש גורמות לך לחשוב. ייתכן שחמש הדקות האלו גרמו לכל שאר המבקרים לחשוב שגם המשך הפרק מושלם – וחבל, כי הוא לא.

כותב המערכונים הנ"ל מפוטר – זאת אין צורך לאמר, ושארית הפרק מתמקדת במציאת מחליפים ראויים לנעליו. הללו מתגלים בצורת מתיו פרי (צ'נדלר מחברים) ועוד איזה אחד. צמד שהיה אחראי להצלחת התוכנית בימים עברו. החיפוש כולל כמה אינטריגות, המון קשרים סבוכים בין הגיבורים, כמה רגעים מצחיקים – וגם לא מעט דקות שהשאירו אותי בוהה בשעמום בקיר הלבן מאחורי המסך.

אז האם סטודיו 60 היא סדרה מדהימה? לפחות ע"פ הפיילוט היא לא. האם היא גרועה? שוב לא. היא סדרה סבירה ביותר, עם פוטנציאל להמריא ולהצטיין בהמשך העונה – אבל כרגע, בעיקר בגלל הציפיות, התחושה שלי ממנה היא בעיקר אכזבה קלה.

The Nine

בנק. אמצע היום. הכל שקט – ופתאום, בום! שוד.
לא, זו לא הפתיחה של נמלטים (בעצם, זו כן, אבל לא עליה אני מדבר), זו הפתיחה של הסדרה החדשה, The Nine. חמשים ושתיים שעות אחרי זה (בערך דקת טלוויזיה אחת) נגמר כל הסיפור – והתוכנית מתחילה. העלילה עוקבת אחר הקשרים של תשעת בני הארובה ששהו בבנק. לאט לאט מתגלים טפחים נוספים ממה שקרה שם – ובו בעת נרקמים קשרים סבוכים בין הגיבורים. שמעתם נכון – שוב קשרים סבוכים בין גיבורים. נדמה שמאז אבודים, כל סדרה שמכבדת עצמה יוצרת קשרים סבוכים בין הגיבורים.

בכדי לדעת איך זה, ניתן לקרוא את דעתי לגבי Studio 60. היא נכונה פה מילה במילה. עשוי היטב, שחקנים טובים, כתוב טוב ועם פוטנציאל להמריא. אבל לפחות ע"פ הפיילוט? קצת אכזבה.

Jericho

מה? עוד סדרה על סוף העולם? לא נמאס להם?

אז זהו, שלא. ומה עוד, שביריחו, הסדרה המדוברת, בכלל לא ברור שזה סוף העולם. נכון, יש שם בתחילת הפרק כמה פיצוצים גרעיניים בכמה ערי מפתח בארה"ב – אבל אלו בכלל האירועים השוליים בפרק, שמתמקד בעיקר בתגובת התושבים למידע המאד-לא-ברור שהם מקבלים, ובאוטובוס בית ספר שהלך לאיבוד וכולם מחפשים אותו (בזמן שהם לא רבים).

יריחו, לפחות על פי הפתיחה, לא מנסה להציג את סוף העולם כמו סדרות אחרות. היא מנסה יותר להציג מה קורה בעיירה אמריקאית טיפוסית קטנה שחושבת שסוף העולם הגיע. לא ברור בכלל לאיזה כיוון תתפתח הסדרה – אבל סביר להניח ששהתמקדות תהיה יותר לוקאלית, בעיירה עצמה, ולא גלובלית במה קורה לעולם. אגב, גם שם הסדרה, שהוא בעצם שם העיירה המדוברת, מאושש את השערתי.

על סדרה זו דיברו קצת פחות מאשר על השתיים הראשונות – ולמרות זאת אהבתי אותה יותר. יש אקשן טוב ועלילה זורמת. יש גם פתח טוב לעתיד. והכי חשוב: יש סצינת סיום מרהיבה של הפרק הראשון.

Happy Hour

הנרי בקמן עובר לשיקגו בכדי לגור עם חברתו הת'ר, ומגלה שהיא זרקה אותו (ביץ'!!). הוא מוצא במהרה דירה באותו הבניין. בדירה גם גר במקרה שותף, שמחליט ללמד את הנרי על הנאות החיים הגלומות בלהיות רווק (זה כולל מרטיני כל יום בשעה 16. בחור כלבבי).

העלילה בסדרה לא מקורית במיוחד, כמו שוודאי שמתם לב. גם הבדיחות לא הכי שנונות בעולם – ואפילו בדמויות אין משהו שעוד לא ראיתם. אבל מה, מבחינתי זה הסתדר מצוין ומצאתי עצמי מחייך רוב הפרק.

אגב, מבקרי בלוג הטלוויזיה הנודע TV Squad לא הסכימו אותי בכלל – והחליטו שלסדרה יש סיכוי טובה להיות מבוטלת. חבל.

'Til Death

וואו. הסדרה הגרועה ביותר מכל הפיילוטים שראיתי. אבל אני מקדים קצת את המאוחר:

זוג צעיר ומלא חשק (שכולל את אדי קלי-תומס, החנון מסדרת אמריקן פאי) עובר לגור ליד זוג ותיק וחסר חשק לחלוטין (שכולל את האח שאף אחד לא אוהב מ'כולם אוהבים את ריימונד'). זהו. זו בערך כל העלילה. מסיטואציה מאד לא מצחיקה זו, מצליחים התסריטאים, בכישרון רב, ליצור מצבים בכלל לא-מצחיקים אחרים. בפרק השני למשל (ראיתי שני פרקים ולא רק את הפיילוט) יש סצינה שלמה על כך שהגבר בזוג המבוגר לא רוצה לעשות סקס עם אישתו. זה כולל פאנצ' ליינים עלובים בסגנון נישואים פלוס כזה. חבל שלאף אחד מהשחקנים את הכריזמה שהייתה לאל בנדי באצבע הקטנה.

במילים אחרות: בוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווז!