המדף הז'אנרי: The Wolf – ליאו קארה (Leo Carew)

The Wolf הוא אחד מספרי הפנטזיה שהוצאת האצ'ט הענקית הכי מקדמת ב-2018. ראיתי שמשווים אותי לענקים כמו ג'ורג' מרטין או דוויד גמל.

אז קראתי את הספר, והנה דעתי המלומדת.

The Wolf הוא ספר ממש ממש ממש ממש ממש – בסדר.

זה ספר פנטזיה מלחמתי מהנה. הוא לא עמוק, די שוביניסטי, ומתאים לבני נוער שמתעסקים במי לוקח את מי במכות.

לא יודע למה דווקא אותו מכל הספרים דוחף היח"צ. מה שמוכיח שיח"צן כנראה לא נועדתי להיות.

רופר הוא נסיך צעיר שהרגע הגיע לגיל הבגרות. רופר גר ב"ממלכה השחורה". אבא שלו הוא המלך, והם תמיד נמצאים במלחמה עם "הדרומיים".

למה הממלכה השחורה והדרומיים תמיד במלחמה? כי, אהמ, כי, אהמ… נו למה אתם כבדים? כי הם במלחמה! ומלחמה זה יופי. גיבורים ואגדות ומי מכסח במכות את זה.

זאת בערך הגישה של The Wolf. ספר מלחמתי בין שתי מדינות שלא ממש ברור למה הן נלחמות. ספר שמתעסק המון בגבורה ובכל מיני אגדות אורבניות של "ההוא כיסח 4 דרומים עם קולפן ירקות בלבד!".

מצד שני, את המלחמה הזה עושה The Wolf באופן הכי טוב שיש. הרבה יותר טוב, נגיד, מב-First and Only (הספר המפורסם של Warhammer 40k). רופר, הגיבור הראשי, הוא איש מלא תככים. הדמויות אחת אחת נהדרות. אפילו התככים של הממלכה מעולים. ממש נהניתי.

מה שהכי גרוע בספר זה היחס לנשים. הוא נכשל קטסטרופלית במבחן בקדל. מבחן שכדי לעבור אותו, "על הספר לקיים את התנאי, שבסצנה הסרט, לפחות שתי נשים (בעלות שם פרטי) משוחחות ביניהן על נושא שאינו גבר."

ב-The Wolf, ספר בעל מאות עמודים שנכתב ב-2017, יש שלוש דמויות נשיות. כולן האשה-של: אשתו של מלך א', אשתו של מלך ב', ואשתו של יריב המלך. יש איזה שתי שיחות בין שתי נשים, אבל הן כמובן על הגברים שלהן.

זה צורם.

מה שעוד צורם זה שכל עניין הממלכות לא הגיוני בעליל. יש סצינה, די מוזרה, בה אישתו של המלך פוגשת את היריב הכי גדול שלו בשוק בזמן שהיא קונה ביצים. ביצים! מה זה, הכפר של אסטריקס או ממלכה אימתנים ומפחידה? אפילו בגבעתיים לא פוגשים כל כך במקריות סלבס.

אפשר להמליץ על The Wolf לבני נוער או לחובבי פנטזיה שמחפשים ספר טיסה. הוא באמת מהנה. מצד שני, עם ההיעדרות המוזרה של נשים מהספר, קצת מסוכן להמליץ עליו לקוראים צעירים.

[The Wolf – ליאו קארה. 465 עמודים, 2018]