המדף הז'אנרי: Red seas under red skies – סקוט לינץ' (הספר השני של לוק לאמורה)

2017 הייתה שנת לוקה לאמורה בבלוג.

ברגע שקראתי את הספר הראשון בסדרה, השקרים של לוק לאמורה, הכרזתי על מפגש חירום(!) של מועדון הקריאה. סיפרתי על הספר לכל חברי חובבי הפנטזיה, ואפילו בחרתי בו במקום השני בסיכום השנה של הבלוג, מרחק קמיצה מהמקום הראשון.

אז מפתיע שאחרי כל ההתלהבות הזאת, ספר ההמשך Red Seas Under Red Skies, לא מתעלה לאותה הרמה?

בגדול, Red Seas Under Red Skies שונה מדי ופשטני מדי. הוא מאד את תחושת הקסם של הספר הראשון, והופך ל"סתם" עוד ספר הרפתקאות.

זה לא שאין מה לאמר לזכות הספר. הוא הרפתקאות פיראטיים טובה, עם קפטנית פיראטית אדירה. גם יש בו תרגיל עוקץ ענק ומתוחכם, ותמיד כיף לראות כאלה.

אבל בסופו של דבר, אין בו את העומק והיופי של "השקרים של לוק לאמורה"; והוא לא לכד אותי בקסמיו, מחזיק אותי ער עד שש בבוקר בנסיון לגמור לקרוא אותו.

מאכזב לאור הספר הקודם, אך עדיין משאיר אופטימיות להמשך הסדרה.

[אזהרה חמורה: אי אפשר לדבר על הספר בלי לספיילר לחלוטין את השקרים של לוק לאמורה. אם לא קראתם את הספר הקודם, נא להפסיק לקרוא פה]

לוק לאמורה במשבר חמור.

הוא הוגלה מעירו האהובה בה התרחש הספר הקודם; חבורת הג'נטלמנים הממזרים פורקה והוא חי בכורח בסתר, בעילום שם. לאמורה שוקע בדכאון ומפתח אלכוהליזם חמור.

לכאורה הייתי אמור לעוף על ההתחלה הזאת. אני מת על אנשים יוצאי דופן שנכנסים למשבר. מסקרן אותי לראות את טכניקות ההתמודדות שלהם ביציאה ממנו.

פה לצערי לא היה כלום מיוחד. גיבור מדוכא אלכוהליסט, שמתמודד עם זה בכוח הרצון. לא מרגש.

שנתיים עוברות, ולוק יוצא מהמשבר. הוא עובר לחיות, יחד עם ג'ין טאנן, בעיר האי טאל ווראר, שהיא בלי שום ספק סוג של אטלנטיק סיטי מושחתת. לוק וג'ין, שמכירים כל טריק קלפים שיש בספר, זוממים שם מזימה ענקית שתכניס להם מלא כסף. כי מוסר ההשכל של הספר הראשון הוא שכל מה שחשוב בחיים זה כסף, אפילו זה אם הורג – ליטרלי – את כל החברים שלך ומשאיר אותך צל של בן אדם.

מפה לשם – לא נכנס לאיך – המזימה נכנסת לקשיים, ולוק וג'ין מוצאים את עצמם פיראטיים בים. הספר מוצא טריק לעשות את זה.

פה טמונה הבעיה העיקרית של הספר. עושה רושם שסקוט לינץ' קודם רצה לכתוב ספר פיראטיים, ורק אז חשב איך הוא כופה על הדמויות שלו לההיפך לפיראטיות. זה מלאכותי, לא מתאים לרוח הפשע של הדמויות והספר, ומרגיש מוזר.

כל עלילה הפיראטיים, שלוקחת איזה חצי מהספר, היא ספר הרפתקאות נפרד לגמרי. הוא חביב בפני עצמו, אבל לא בשביל זה התכנסנו כאן. רוב הזמן לוק וג'ין מרגישים כמו דמויות אחרות לגמרי. עוזרת לזה העובדה ששניהם משתמשים בשמות בדויים במהלך כל הרפתקאות הפיראטיים.

מה שעוד היה בספר הראשון זה סוג של עומק, שאין פה ממש. בעיקר זכורה לי סצינה אדירה – בספר הראשון – בה לוק לאמורה מנסה ונכשל, מנסה ונכשל, מנסה ונכשל – ואז בסוף מצליח – כל זה תוך שעה. זה היה שיר הלל יפייפיה לרוח העקשנות האנושית. אין שירים כאלה בספר השני, יש רק הרפתקאות.

מה שאי אפשר לקחת מסקוט לינץ', זה הוא יודע לכתוב ספרי פנטזיה. הוא גם מצחיק מאד (לא מצחיק כמו אנדי וייר, אבל כן סרקסטי בנקודות הנכונות), ויוצר אקשן נונסטופ כך שאי אפשר באמת להשתעמם. הוא מאד אכזרי, בקטע כמעט סדיסטי כלפי הדמויות – אבל זה היה רוח הזמן בפנטזיה בשנת 2007 כשהספר נכתב.

Red seas under red skies הוא המשך בינוני לספר שהיה מעולה.

בניגוד לשקרים של לוק לאמורה, עושה רושם שהספר נכתב תוך כדי מחשבה כבר על הספר הבא. מה שאומר שבתקווה העלילה שם תרגיש פחות מלאכותית, והסדרה תחזור ותמריא מעל הבינוניות של הספר השני.

[Red seas under red skies – סקוט לינץ', 558 עמודים, 2007]