המדף הז'אנרי: The 7½ Deaths of Evelyn Hardcastle – סטיוארט טורטון

The 7½ Deaths of Evelyn Hardcastle הוא ספר מדע בדיוני בלשי שקיבל הרבה תשומת לב באנגליה ב-2018.

די ברור למה. הספר הוא תעלומת רצח באחוזה בסגנון אגאתה כריסטי. הוא מלא בדמויות בריטיות מוזרות (כמו שהאנגלית אוהבים) ויש לו טוויסט מודרני מנצח: הגיבור, בגלל שקר מד"ב כלשהו, רואה את יום הרצח שמונה פעמים, כל פעם מזווית שונה.

מחלקת השיווק עפה על זה ותיארה את הספר בתור "פארק גוספורד פוגש את Inception בניחוח של אגאטה כריסטי".

מקורי? מאד. מהנה? ככה-ככה.

The 7½ Deaths of Evelyn Hardcastle (מעכשיו נקרא לו רק 'אוולין הרדקסטל') הוא ספר ממוצע מאד מבחינת סיפור. למרות הקונספט המקורי, הגימיק הופך אותו בתכל'ס למשחק מחשב בלשי, ולא לספר מד"בי מוצלח.

קראתי את אוולין הרדקטל עד הסוף, כי כשמתחילים תעלומה בלשית חייבים לדעת את סופה. אפילו יצאתי מסופק. העניין הבלשי נפתר בצורה מקורית ומפתיעה.

מצד שני, לא נורא נהניתי מתהליך הקריאה, הגיבור הוא צנון חסר אופי, הדמויות קריקטורות שאפילו לגבי הבריטים נשמעות לא מציאותיות, והקונספט מהונדס מדי בשביל לרגש.

המלצה? רק אם אתם ממש אוהבים ספרי בלשים בריטיים, וממש מחפשים זווית מקורית לנושא.

אדם, שלא ניתן לו שם כי רוב הסיפור אין לו שם, מתעורר באמצע היער. הוא סובל מאמנזיה קשה, לא זוכר דבר על עברו, אישיותו או חייו. לוקחים אותו לטיפול באחוזה ליד, שם הוא מתוודע לכמה עשרות – בלי צחוק, עשרות – טיפוסים בריטיים מוזרים שבאו לחגוג אירוע גדול.

היום עובר בצורה מוזרה, כי ככה זה היום הראשון שאחרי אמנזיה. הוא מסתיים ברצח מסתורי, והאדם, מזועזע, הולך לישון.

אותו האדם מתעורר בצורה מסתורית לאותו היום ממש, רק בדמות אחרת מעשרות הדמויות במסיבה.

מולו מופיעה דמות מסתורית, שמסבירה לו את חוקי המשחק: יש לו 8 ימים לראות את האירוע מ-8 זוויות שונות דרך 8 דמויות שונות. בסוף הוא צריך לאמר לדמות המסתורית מי הרוצח. אם הוא יצדק, ישחררו אותו מהאחוזה. אם לא, הוא יצטרך לשחק את המשחק שוב.

משחק מחשב או לא? מאה אחוז משחק מחשב.

מה שנחמד בספר זה הסיפור הבלשי, האווירה הבריטית הכבדה, והפתרון המאד מקורי של העלילה. עכשיו לגבי הביקורת.

תגידו, למישהו בא לקרוא משחק מחשב עם חוקים מומצאים?! אין טיפת הגיון בכל מה שקורה בסיפור הזה. הוא דאוס אקס מכינה על דאוס אקס מכינה על ספידים.

הגיבור אולי לא זוכר כלום על עצמו, אבל הוא בהחלט זוכר להיות ג'נטלמן בריטי. מהסוג הנפוח ביותר, שרוקע ברגליו ומכרוז "לא משנה אם לעלמה יש עוזי ביד והיא מרססת בו חפים מפשע, ג'נטלמן אמיתי לא ירים ידו על עלמה!" (ואז חוזר על זה ביתר חריפות פעם, פעמיים ושלוש). לא פלא שהספר הזה להיט בבריטניה, שם ג'נטלמניות היא ערך, אפילו כשהיא הטיפשות בהתגלמותה.

גם די קשה לעקוב אחרי כל מליון הדמויות בסיפור. הייתי צריך לעצור מדי פעם, כשנכנסה דמות נוספת לסצינה, ולהזכיר לעצמי מי היא, ומה היא עשתה בעמודים הקודמים. ככה זה כשלגיבור עצמו יש 8 דמויות, צריך לשים עוד 40 סביבו למען איזון המסתורין.

זה ספר הביכורים של סיוארט טורטון. למרות הביקורת, הוא מקורי ומלא בפונטציאל. שווה לחכות לספרים הבאים שלו.

[The 7½ Deaths of Evelyn Hardcastle – סטיוארט טורטון, 438 עמודים, 2018]

הערה: זה ספר המד"ב הבלשי השלישי השנה בבלוג, והרביעי בשנתיים האחרונות. קדמו לו: Places in the darkness המצויין והמומלץ [ביקורת] ו-The Gone World [ביקורת] ו-Six Wakes [ביקורת] המקוריים אך מפוספסים.

מעבר לכך שמסתמן פה מיני טרנד, כל אחד מהספרים הללו גם יכול להוות בסיס לתת-ז'אנר ספרות בלשי חדש.