פורטר אנד סאנס (porter and sons)

יש לו, לפורטר ובניו – הידוע גם בתור 'המקום הזה עם חמישים ברזי הבירה' שתי בעיות עיקריות: הראשונה היא שקשה לי לשמוע את השם שלו בלי להוסיף 'על האש'. השניה, והיותר חמורה היא שלמרות המספר האסטרונומי של ברזים (שיא מזרח תיכון פוטנציאלי), המקום הוא לא בר, אלא מסעדה. ואני, מסעדות מחבב רק בז'אנר העממי שלהן. ברים לעומת זאת… נו. לא צריך לקרוא את הבלוג יותר מחמש דקות כדי לגלות חיבתי העזה למסבאות על שלל גווניהן.

[התמונה לא מ – porter and sons אלא מפה. אני לא יוצא בדר"כ עם מצלמות לפאבים. זה.. מעיק]

אבל מסעדה איט איז, ועם זה נלך למלחמה. קבעתי שם עם חבר, שהתלונן בקולי קולות ש"זה מקום של זקנים", בשעה 21:00 – וגילינו שהמקום כבר די מלא ושוקק חיים. אנשים אוכלים ארוחות ערב מוקדם מהשעה בה הם יוצאים להשתכר. השולחנות במקום הגדול היו רובם תפוסים. על הבר דווקא היו מקומות. תפסנו לנו שניים.

לוקח זמן לעכל, אפילו לותיק קרבות בירה שכמותי, את ההיצע שם. וכדי לבלבל עוד יותר, מציע בנוסף הלוח כל מיני הצעות זמניות שקשה לסרב להן. בסוף הזמנו, כמו הפטריוטיים האמיתיים שאנחנו לא, שתי בירות מקומיות. האחת, מבקבוק, היא פורטר האלון המצוין של מבשלת הנגב. בירה שכבר גמעתי לא מעט בקבוקים שלה בחיי. השנייה הייתה הסטאוט של Salara. בירה שטרם טעמתי, אבל שמעתי עליה היות והיא זכתה בפרס ה – Best in show באוקטוברפסט במעברות לפני כמעט שנה. סטאוט ביתי קלאסי מעולה. אני אישית הייתי מחזק את הטעם המעושן שאמור להיות שם, ומוסיף תיבול מסוים – אבל גם ככה זה יופי של משקה.

אז ישבנו, שתינו, דיברנו. החבר סיים את הפורטר אלון מהר, וישר הזמין עוד שליש ברבר וינטר (אולי הבירה המסחרית האהובה עלי). הוא גם היה רעב, ולקח המבורגר שהגיע עם צ'יפס וטבעות בצל (שניהם מעולים. על ההמבורגר אינני יודע היות ולא דגמתי). התבוננו מסביב, ניסינו להריח את הריחות ולהאזין לקולות. רוב הקולות היו באנגלית: זה בהחלט מקום שמביאים אליו את הדוד העשיר מאמריקה כדי שייממן לך בקבוק משקה איכותי (בקבוק גדול של בירה עולה 70-100 ש"ח ואפילו יותר!) וארוחה טובה. זה גם מקום שמביאים אליו תיירים כדי להשוויץ בפניהם שיש לנו פה (לכאורה) תרבות אלכוהול.

מלבד זאת, שאר הקולות והאווירה היו סתמיים למדי. בניגוד לפאב, בו הקונספט והאווירה משחקים תפקיד בלתי נפרד מהמקום, במסעדה אפשר טיפה להזניח אותם. ובפורטרס אנד סאן אין אווירה מיוחדת. יש אווירה של אנשים אוכלים, יש אווירה של מקום מהודר יתר על המידה – אבל אין אווירה של 'וואו. כמה מגניב להיות פה'. מה שדי מדהים, כי הייתם חושבים שחמישים ברזי בירה יתנו אווירה מגניבה למדי. אבל הם לא.

אז הרגשתי קצת פספוס. היות ומבחינת המסעדתיות נראה שהמקום מתפקד נהדר. אבל עם כמה שינויים קטנים אפשר להפוך אותו למקום בו גם ניתן לבוא רק בשביל הבירה. לאיזה משקה או שניים קצרים אחרי העבודה או בשעת לילה מאוחרת. כרגע הוא לא מתאים לזה. ועד שהוא יתאים, אאלץ להגיע לשם עם האורחים העשירים בפוטנציה שיבואו איתי מחו"ל.

מה שכן – במידה וקבוצת המחקר שלי מברלין תואיל בטובה לבקר אי פעם בארץ, זו תהיי אחת התחנות הראשונות שאארגן להם. בכל זאת, יש מעט אטרקציות בירה שניתן למצוא בת"א ולא בגרמניה. וצריך להשוויץ עם הכלים שיש לך. שלא לדבר על זה שהם ישלמו על הבירות היקרות שאזמין שם. ואל דאגה, אלו יהיו הבירות *הכי* יקרות.

כרטיס ביקור
שם: porter and sons (אני מתגעגע לימים בהם כתבתי על מקומות לפני שעכברוש העיר הגיע אליהם. הנה מה שהוא חושב על המקום. הוא גם פירט על התפריט למעוניינים).
כתובת: הארבעה 14.
מחירים: יקרים. שלושים ומשהו שקל לחצי ליטר בירה. אלו המחירים של בירות איכותיות כיום.
שורה תחתונה: מידע פנימי מוסר שחובה לבקר, אם יש לכם חפרפרת בפנים, בחדר שמאחורי ברזי הבירות. צינורות על גבי צינורות שרצים לחדרי הקירור השונים. למה שלא יארגנו שם סיור מודרך של רבע שעה פעם בשבוע, אה? [בתגובות מוסרים שלא צריך להיות מקורב, אלא מספיק לבקש. אז.. תבקשו!]