אסטוניה (1): משברים כלכלים, חתונות ובתי קפה

אני מבלה את הימים הקרובים באסטוניה. מקום בו האבקות בוץ בביקיני במינוס עשרים מעלות בחורף היא מחזה נפוץ, כמו גם תחרויות הריגת יתושים באביב – ואליפות סאונה אסטונית-פינית בקיץ (נערכת בפינלנד, אבל עדיין..). תחרות קטלנית הבודקת מי יכול לשרוד בסאונה לוהטת זמן רב ביותר. בזו האחרונה נהרג ה"זוכה" במקום השני, כשיריבו, המנצח, הובהל בעצמו בסיום לבית חולים. במילים אחרות: מדובר במקום מוזר ביותר.

[על גג סולאריס, מרכז קניות בלב טאלין, יש בית קפה\פאב\מסעדה. הוא פופולרי להפליא בקרב המקומיים, ולפעמים צריך להמתין כמה דקות על הבר למקום שיתפנה. אבל זה שווה את זה: כי הנוף שם מרהיב לחלוטין. כזה שבשבילו תשלמו בארץ ממוסחרת יותר סכום כסף לא קטן. בונוס נוסף הוא שאין שם תיירים. ומהר מאד מגלים שקשה להתחמק מתיירים במרכז טאלין]

אסטוניה מצויה כרגע בסיומו של משבר כלכלי מזוויע. משבר ממנו סובלים כל תושבי העולם, אולם נדמה שהארצות הלטביות סובלות טיפה יותר. הסיבות לכך מרתקות לדעתי: תקופת היציאה מהקומוניזם התאפיינה באסטוניה, כמו בכל מזרח אירופה, בבלסנות קפיטליסטית מטורפת. כמו ילד שמנעו ממנו ממתקים במהלך כל הילדות, עד שלפתע הפקידו בידיו את המפתחות למחסן של עלית. היעדים העיקריים היו מלכי החלום האמריקאי: אוטו ובית גדול. כדי להשיג את אלו, אפילו במדינה בצמיחה כלכלית, צריך הלוואה. ומי שקפץ על עניין ההלוואות היו הבנקים כמובן. שהפכו את ההלוואה לספורט לאומי.

[העיר העתיקה של טאלין היא פנינת ימי ביניים מהממת. בצורה לא ברורה היא שרדה יפה את ההיסטוריה רוויית הדם של הארץ עצמה, וקיבלה על כך בונוס שמן בתואר 'אתר מורשת עולמית של אונסקו'. המקום מוצף בתיירים: פינים, גרמנים ובריטים שבאים להשתכר במחירים נוחים. יחד איתם מגיעים הכייסים וכל מיני סיפורי פשע ואימה. אחד מהם הוא על בחור עם אלת בייסבול שלכאורה מפטרל שם בשעות הבוקר המוקדמות. למה הכוונה? לכך שבחורה אחת נהרגה במכות אלה, ואחרת – כמה שבועות אחרי זה, רק "נפצעה" והצליחה לברוח בעור שיניה. יש עוד חשד לא ברור לתקיפות, וזו אגדה אורבנית בהתפתחות]

אנשים פה סבלו בשני העשורים האחרונים מטלמרקטינג של הלוואות עם שכנוע אגרסיבי בסגנון נציג שימור מכירות של סלקום. הם מישכנו את עתידם ואת המשכורת הנומינלית שהבטיח העולם המערבי החדש, תמורת בתי ענק ומכוניות יוקרה בסגנון קליפורניה. תרבות הריביות חילחלה גם למי ששאיפותיו צנועות יותר. סטודנטים, למשל, שסתם חשקו בטיול קיץ וחתמו עבורו על טופס, בתנאים נוחים מאד, שלוקח להם בערך את משכורת השנה הראשונה לאחר הלימודים. בהנחה שתהיה כזאת כמובן. אני מניח שהלך המחשבה היה: אם כולם עושים זאת, אז לא ייתכן שכולם טיפשים. ואם זה יידפק, אזי כולנו נידפק ביחד. שזה בדיוק מה שקרה: כלכלת העולם קרסה, אנשים איבדו עבודות – והעם האסטוני די נדפק כלכלית.

[אחד ליד השני יושבים להם שתי פנינים קולינריות בטאלין. הראשונה, זו שבתמונה, היא פשוט אגוזים ממותקים קלויים. הם בקלות לוקחים את תואר 'השקדים הקלויים הטעימים ביותר שאכלתי אי פעם', כשלתערובת הסוכר והקינמון הרגילה מתווספים מיני תבלינים מוזרים שלא הצלחתי לזהות, אם כי נדמה לי שהיה שם קארי. ליד הדוכן שוכן ה – Olde Hansa. מסעדה מסורתית שפעם הייתה מקום של אסטונים וכיום רק תיירים סועדים בה. המחירים די בשמיים (20 יורו למנה), אבל הבטיחו לי שהתוצרים אותנטיים ביותר. למרות זאת לא הצלחתי לסעוד שם, כך שאני עדיין מחכה לישראל החביב שיכתוב ביקורת מפורטת על המקום (גוגל לא מצא כזאת)]

במהלך המשבר גדל אחוז המובטלים באסטוניה ב – 750 אחוז! יש פה סיפורים נוראיים: אנשים שמישכנו עתידם כדי לקנות בית, פיגרו בתשלומים – הבית נלקח מהם ונמכר, אבל היות והכלכלה נפלה, המכירה לא החזירה את חלק הארי של ההלוואה. כך שעכשיו הם גם תקועים עם הלוואה לכל החיים, וגם אין להם בית משלהם. יש מספר מועט של דרכי יציאה ממצב ביש זה. ואכן, אחוז ההתאבדויות עלה פלאים.

[ביום השני, בדרך למוזיאון הלאומי החביב של אסטוניה, נתקלנו במסיבת חתונה. בתזמון מושלם הגענו בדיוק לרגע בו נחטפת הכלה. 'נחטפת??' אתם תוהים – אז כן. כדי ללמד את הבעל הצעיר לשמור על אשתו הטרייה, מנסים חבריו הטובים לחטוף אותה מתחת לאפו. כך שהחתן לא יכול להירדם לרגע בזמן האירוע, כדי שיוכל לסכל את המזימה. במקרה שלנו החטיפה נכשלה, ולזוג המאושר שלום]

אבל תייר בטאלין, כמו שהייתי שלשום, לא רואה זאת. הוא חוזה במכוניות פאר בכבישים, ובבתים מפוארים בבניה פרטית לצדדיו. הוא רואה את המחירים בחנויות, שדומים למדי לישראל, וחושב שהמצב לא יכול להיות כל כך גרוע. בשביל זה צריך לדבר עם אנשים, ולבדוק את המשכורת הממוצעת שדי נמצאת בקאנטים. רק אז מבינים שכל הנהגים ויושבי הדירות האלה רעבים ללחם והולכים לבתי תמחוי. תקופה טראגית, שעם קצת מזל תיפטר בקרוב.