אסטוניה (4): בדרום הפרוע
הדרך לדרום אסטוניה מלאה בצ'יזבטים. סיפורים על אנשים שעולים כל בוקר על הטנדר, חוצים את הגבול לרוסיה, וחוזרים עם ג'ריקנים בהם דלק רוסי זול עולה על גדותיו, וערימות של סיגריות מונחות על המושב האחורי. הויזה שלהם בפירוש מציינת שמותר לחצות את הגבול מקסימום פעם ביום. מה שאומר שהשלטונות, משני הצדדים, עוצמים עין מול עקיפה קטנה זו של החוק. לא קל למצוא את אותם המבריחים, כי צריך להכיר מישהו שמכיר. אבל זו אסטוניה, מדינה בת מליון תושבים. מקום בו ה – six-grade הצטמצם לשלושה.
[קאיה מדגמנת את אסטוניה ממרומי הר הביצה הגדולה]
טרין גרה ברוג (Rouge). בית משפחתה מונח 200 מטר משפת האגם העמוק ביותר באסטוניה. היא בת 25 היום, וחוגגת יומולדת במסיבה אסטונית מסורתית. האורחים הונחו להגיע בתחפושות המקוריות (מאות יורו לאחת.שאלתי), המזון כולל אך ורק את "מיטב"* המטבח המקומי, כשבתפקיד הצלחות יש חתיכות עץ צרות. אותנטיות. את המוזיקה סיפק אוסף התקליטים הנרחב של אבי הכלה, וכשהמסיבה נכנסה לטורים גבוהים, עלתה להקת החתונות שלו להופיע.
כיאה למדינה השוכנת בין מזרח לצפון אירופה, האסטונים שותים כמו דגים. איש איש מגיע לאירוע מלווה במשקה הפרטי שלו, כשהמארחים מספקים שוט יומולדת חגיגי של וודקה ביתית (רעל טהור. אל תנסו). כשמנת הריקודים העלימה את האלכוהול, הם עברו לשירה בציבור משירונים. אז גיליתי תופעה מוזרה: אני מכיר חלק גדול מהלחנים! אלו הם שירי עם ישראליים! לא ברור מי גנב ממי – האסטונים מאיתנו או אנו מהם, כשהאמת מן הסתם מסתתרת באמצע בו כולנו שאלנו מנגינות מהרוסים.
[מזיגת וודקה ביתית – איק! תמונה הורדה לבקשת המצולמים!]
את הלילה העברנו בשדה ליד הבית באוהל, כשלידנו כמה בתי-אינדיאנים נוספים. חלק אחר מהאורחים לן בבית, ולאמיצים הוצעה טרמפלינה בחצר שסורבה בנימוס. בבוקר קפצו כולם לטבילה מעוררת באגם המדובר, ואחרי זה עברו למנהג אסטוני נוסף; ארוחת בוקר המורכבת משאריות ארוחת הערב של ליל אמש. יש מנהגים שלא כדאי לאמץ.
[אוכל על פיסות עץ. ממש כמו פעם..]
מחודשי כוחות יצאנו, אני וקאיה, לטיפוס מאומץ על Suur Munamägi.או בעברית, ואני רציני לגמרי: הר הביצה הגדולה. הטיפוס האימתני ביותר באסטוניה, שמפיל חת ומורא גם בלב המטפסים המנוסים ביותר. רבע שעה לאחר תחילת הטיפוס — הגענו לפיסגה. כי באסטוניה, מדינה שטוחה כמו מסך LCD, ההר הרם ביותר הוא בגובה גבעת רמב"ם בגבעתיים. הנוף בפיסגה לא משגע, אבל הבחורות שמדגמנות אותו כן (ר' תמונה ראשונה). בדרך למטה מכרו כל מיני חפצים מקומיים בעבודת יד. קניתי כובע מהמם מחציר (באמת). הוא מסריח מוות, אבל בולט במיוחדותו. אין לי ספק שמדובר בפריט חלוץ של המודה בשנה הבאה.
—————-
* המרכאות הכפולות מציינות שאם זהו המיטב, אז אוי לנו לדעת מה הדברים הגרועים. זו ארץ בה רגל קרושה נחשבת מעדן אלוהי.
תגובה אחת
[…] לספר של ארנה קזין שטוענת להיפוך תפקידים בין העיר לכפר. ניימן כותב בכמה פוסטים יומן מסע באסטוניה ומתאר בשפה המשעשעת […]