אסטוניה (6): מנעולים ונשיקות
טארטו, העיר השניה בגודלה באסטוניה (על כל מאה אלף התושבים שלה) היא מקום מקסים. עיר סטודנטיאלית מלאת בתי קפה ותרבות. על מרכז העיר משקיף גן נאה, שהוא המקום הציבורי היחיד במחוז בו מותר לצרוך אלכוהול בחוץ. אם מטפסים בו למעלה מגיעים לגבעה מלאת היסטוריה ופסלים המספרים את מיטב ההיסטוריה של העיר. אבל למרות הפסלים הנאים, הפריט החביב עלי במקום היה דווקא צריח הנשיקות. מקום די מעופש, יש להודות, אליו עולים זוגות צעירים רוסים לאחר החתונה. במיטב המסורת (הרוסית, לא האסטונית), הם נועלים על גדר המקום מנעול אישי. האגדה מספרת שכל עוד המנעול ישאר נעול, חיי הנישואים לא יישברו. אגב, זה לא תמיד עובר את מבחן המציאות.
קטע אסטוני נוסף הוא האחוות. כמעט כל סטודנט אסטוני חבר באחווה כלשהי – כשהחברות הזו נמשכת לאורך כל החיים עם פעילות ערה של החברים! אחווה באסטוניה היא משהו שעוקב אחריך הלאה, ואנשים יודעים, לדוגמא, אם ובאיזה אחווה היו נשיאי העבר שלהם. לכן לא תופתעו שלפסל המקסים בכיכר העיר, הסטודנטים המתנשקים, דיגמנו שני חברי אחוות. מקומיים גם יספרו לכם איזה אחוות ומה מיוחד בהן. אבל יש גבול כמה אפשר לענות את קוראי הבלוג.
אילו אחוות? ומה מיוחד בהן?
[ככל שיענונו כן נרבה וכן נפרוץ]
בשביל הפרטים אצטרך לשאול את קאיה. אבל אני לא חושב שהיא תסכים לספר יותר מדי. האחוות האלה מכריחות אותך לחתום על הסכם סודיות שמציג יחידות סודיות כלשהן בחיל המודיעין באור חובבני למדי. קאיה, בן אדם רציני שכזה, לוקחת את הדרישות בשיא הרצינות. אפילו את כובע האחווה שלה היא לא הרשתה לי למדוד ("לפי השבועה, אסור למי שאינו חבר באחווה ללבוש את חוקי האחווה') ובשלב מסוים בביקור שם נכלאתי בחדר האורחים כדי שלא אראה את פעילות חיפוש-טבעת-האחווה-הסודית.
מה שכן, אם הצלחתי להבין נכון, אז אחווה באסטוניה זה שילוב בין תנועת נוער לכת. יש כאלה של בנים, יש כאלה של בנות, יש שיותר מתמקדים במדע ויש יותר אמנותיים. אבל העקרונות דומים.
מעניין. אני רואה פה פוטנציאל לעיתונאות בלוג חוקרת מהמעלה הראשונה! או לפחות לתואם דן בראון עם ניחוח מזרח אירופי
lol
אני חושש שפה המציאות תתפח על פנינו בצורת פעילויות סודיות כגון 'שתיה עד איבוד ההכרה' ו – 'קורס רדיפה אחרי המין השני'. לא בטוח כמה האסטונים מנסים להשתלט על העולם (ואם הם מנסים, אז הם לא מוצלחים בזה מדי נכון לרגע זה :] )