יומיות 18.11.2023: בקתות ההרים בדרום פולין

נסעתי להרי הטטרה בזאקופנה, דרום פולין.

ברכבת לקראקוב פגשתי בחור בריטי שמנהל עם אישתו שני גני ילדים אנגליים בקראקוב. הרעיון עלה אחרי שהם לא מצאו גן ילדים דובר אנגלית טוב לילדים שלהם, והחליטו להקים כזה בעצמם.

עצרתי ללילה בקראקוב לאכול ב-Pod Aniolami,  מהמושלמות שבמסעדות המסורתיות בפולין (ראו סעיף 3). ליד, בפאב, דיברתי עם תוכניתנית סיציליאנית שלמדה ועובדת בקראקוב, אבל מתכננת לעזוב בקרוב למקום עם פחות מיסים. "פילוסופיה ליברטאנית?" שאלתי, "ממש לא" היא ענתה, "פילוסופיה של קמצנות".

בבוקר אחרי, האוטובוס הישיר לזאקפונה לוקח שעתיים וחצי של נסיעה הררית. זה אמצע השבוע בעונת השפל של תיירות, והאוטובוס היה חצי ריק. מצאתי מקום לינה בקלות ובזול, מאות הפנסיונים והמלונות של העיר עומדים ריקים בתקופה הזאת, וכולם מציעים הנחות ומבצעים. נכנסתי לחדר, התלבשתי חם ויצאתי לראות את ההרים.

כן, זה הולך להיות פוסט טיול.

1. הרחוב הראשי של זאקופנה הוא אולי הרחוב התיירותי הכי מפורסם בפולין, יחד עם הטיילת של סופוט. הוא מרוצף בתים עתיקים מעץ בסגנון ההרים, אפילו הסופר מרקט נמצא בבניין שנראה כמו יצירת מופת.

קפיצות סקי הוא הספורט הלאומי השני של פולין, אחרי כדורגל, והמקום העיקרי לעסוק בו זה זאקופנה. לא סתם מכונה זאקופנה "בירת החורף של פולין"; בחודשי השיא, דצמבר עד פברואר, העיר מלאה עד אפס מקום. בקיץ מגיעים לפה המוני סעודיים ואוליגרכים רוסים; בפנסיון בו לנתי אמרה בעלת המקום שמדי פעם מתקשרים אליה אורחים ושואלים איפה אפשר לנחות עם המסוק.

אבל אני הגעתי בדיוק אחרי סופ"ש ארוך של יום העצמאות הפולני ורגע לפני שמתחילה עונת הסקי. העיר ריקה, רק אני וכמה מקומיים מהאיזור נמצאים בה, נהנים מהשקט. הם מאד חברותיים.

א. מהפנסיון יצאתי להליכה בעיר, ואחרי שעתיים עצרתי בבית קפה. זוג פולני שיש שב שאל מה התוכניות שלי להיום, ואז הציע להצטרף אליהם להליכה קצרה בעמק קושציילסקה (Kościeliska Valley) שנמצא בערך עשר קילומטר משם. מעולם לא שמעתי על העמק הזה, אבל הליכה קצרה? למה לא? עלינו לאוטו שלהם ועשרים דקות אחרי זה התחלנו ללכת.

ההליכה היא בשביל רחב שג'יפ יכול לעבור בו. מצד ימין זורם נהר ומהצדדים רואים הרים מושלגים. יש עליה איטית כל הזמן, אבל זאת הליכה נעימה, לא מעיקה. "אנחנו רוצים להגיע למחסה (Shelter)" הם אמרו, ואז נחזור. הם ישנו שם בקיץ שעבר כי רצו לראות את הזריחה מוקדם בבוקר בהרים, "היה צריך להזמין מקום לינה שלושה חודשים מראש".

המחסה התגלה בתור פונדק הרים עתיק.

פונדק ההרים הזה, אני לא למה קוראים לו "מחסה" בפולנית" הוא אחד המקומות הקסומים שביקרתי. בקומה העליונה יש מקומות לינה, ובקומה התחתונה מוגש אוכל ביתי מסורתי שבעלי המקום מבשלים. הזוג רצה רק עוגת תפוחים מסורתית ("הכי טובה בהרים!"), אבל כשראיתי שמגישים שם ארוחות נזכרתי שאני ממש רעב. הזמנתי פירוגי (כיסונים במילוי גבינה ותפוח אדמה) וביגוס (נזיד ציידים, הגירסא הפולנית לצ'ולנט).

לפירוגי היה בצק מופלא. נזיד הציידים (ביגוס) היה אחד הנזידים העזים שאכלתי. הוא בושל כמה ימים בסיר ענק על אש נמוכה, הרבה בשר והרבה מאד כרוב שמתקרמלים לאיטם, וכל יום מוסיפים להם עוד מים.

ב. ברוב פולין אין תרבות עתיקה שמחוברת למקום. חלק מהסיבה היא שאחרי מלחמת העולם השנייה העבירו, ליטרלי, את כל מזרח פולין למערב פולין, וכך גדעו מאות שנים של חיבור למקום. חלק אחר הוא שבמקומות כמו ביאליסטוק, למשל, התרבות נשענה ברובה על יהודים, ומהרגע שהם נעלמו, כך נעלמה גם התרבות. לכן פולנים כיום לא מנצלים עד הסוף את עשבי ופירות המקום, ולא חוגגים פסטיבליים מקומיים בני מאות שנים.

חוץ מבהרים.

לאנשי ההרים קוראים בפולין "גורלה", מלשון הר ("גורה"). יש להם דיאלק חזק משלהם, מוזיקה משלהם, בגדים משלהם ותרבות משלהם. בזאקופנה פוגשים אנשים שהסבא רבה רבה שלהם מגיע מהאיזור, והם ממשיכים את המסורות שלו. לגבינה המסורתית קוראים "אוסצפק", והיא גבינה מעושנת מעורבבת מחלב כבשים וחלב פרה.

הגורלים גם ידועים בשתיה מופרזת וערכי דת קשים. סיפרו לי שכשצריך לבנות משהו, נגיד, בקתה חדשה לצימר, שוכרים את צעירי הכפר לעבודה. הם מתחילים מוקדם בבוקר, ובאותו הזמן גם מתחילים כבר לשתות. בערך בצהריים הם שתויים מדי בשביל לעמוס על סולם ולהחזיק משהו ישר, ופה מסתיים יום העבודה.

הכמרים פה קשוחים מאד. אחרי חג המולד הם עוברים מבית לבית לבקש נדבה. אם מביאים להם 50 שקל הם אומרים, "כל כך מעט? זה לא מספיק", וכך גם ל-100 ול-200, ובכלל נדמה שאין שום סכום שירצה אותם. בעלת הפנסיון אמרה לי שבפעם האחרונה הם רצו לבקש גם מהאורחים נדבה, אבל היא הדפה אותה, כמעט בכוח.

פעם בכמה זמן צריך ללכת להתוודות אצל הכמרים, כמו קתולים טובים, אבל החוויה ששמעתי שונה בתכלית מזאת שדמיינתי. אשה שדיברתי איתה אמרה שהיא נכנסת לתא הווידוי, מספרת לכומר על כל החטאים שלה ומבקשת מחילה. הוא משיב לה, "אני לא מאמין שזה הכל, לא מוחל", ולא משנה כמה היא התעקשה, הוא לא הסכים, "את משקרת, לא מוחל".

ג. זאקופנה הוכרזה בתור אתר תיירות עוד ב-1955, אבל עוד שנות ה-90 היא הייתה ידועה בתור מקום מרגוע לאינטלקטואלים. מין חור זול ויפה כזה בו אפשר גם לחשוב ולעבוד בשקט וגם להינות מהטבע. בשנות ה-90 החלה התמסחרות מהירה של האיזור, קמו מקומות תיירותיים המוניים יותר, עד למצב שכיום כמעט כל האיזור מוקדש לתיירות.

אבל פולין היא מדינה מודרנית, ונערי זאקופנה הנוכחים הולכים ללמוד בוורשה או קראקוב ואז גם ישארו שם. האם יהיו מספיק אנשים להחזיק את המסורת גם עוד 50 שנה?

2. בשבוע בו סוני ונינטנדו הכריזו על סרט לא מצויר של זלדה, נראה הולם לשתף את היצירה הנהדרת הזאת של לינק וזלדה. היוצר (יוצרת? יוצרים?) הם אמנים סיניים, אני מניח, שהכינוי שלהם כתוב בסינית והמשמעות שלו הוא "דב קוטב". באמת שלא הצלחתי למצוא עליהם שום מידע נוסף, אבל התמונה נהדרת.

3. אם אתם בקראקוב אסור לכם לדלג על מסעדת Pod Aniolami. אכלתי בה השבוע בפעם הרביעית, והיא פשוט שלמות של אוכל פולני. הנה מה שכתבתי עליה אחרי הביקור הקודם:

Pod Aniołami היא בהחלט משהו מיוחד. היא מסעדה פולנית מושלמת, עם כבוד למסורת, ידע אינסופי, וגרסאות מושלמות לכל. מאכל. פולני. (שניסיתי).

מעבר לכך, יש להם את הפירוגים הטובים ביותר שטעמתי, ואנחנו מדברים פה על אדם שאכל פירוגי בלפחות מאה מקומות שונים ברחבי פולין. אם אם יש טובים מאלו, אין טובים כמוהם.

יש פרק של גידי ואהרוני על המסעדה, אפשר לצפות בו פה. הוא מעניין, אבל לא מעביר את הקסם שהיה לי בארוחות שם. אולי זה עניין של נסיון, הרי יש לי יותר קילומטרז' של אוכל פולני אפילו מאהרוני, וזה משפיע על איך אני שופט מסעדה פולנית.

4. אתם לא רואים את זה, אבל מדי פעם מגיעים אנשים ומוסיפים תגובות יפות בפוסטים ישנים. הנה אחת שאיל כתב בביקורת הענתיקה על החוק הראשון של ג'ו אברקרומבי מ-2010.

הרבה מאד זמן שכב אצלי הספר ברשימת הספרים לקרוא (משער שמתוך ההמלצה פה), ועתה באמצעו של הספר השני בטרילוגייה וממש ממתמוגג. אז לא הגיע לרשימת האסקפיסטים למלחמה שאנו בעיצומה, כיוון שאיזה אסקפיסט שמכבד את עצמו בורח ממלחמה למלחמה בין הדפים, אבל לי זה עובד, וגלוטקה הוא באמת עצום, ייחודי, מלא חמלה ואכזרי יחדיו.

5. תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב, זה הולך להיות סרט הבאטמן הטוב ביותר שיצא אי פעם!

6. לא יודע כמה הלפטופים של Framework איכותיים, כאילו, לא הסתכלתי במפרטים הטכניים וגם לא בדקתי ביקורות, אבל כן מקסים אותי המאמץ האדיר שהם עושים כדי להיות אמידים ושקל לתקן אותם. האתר שלהם הוא מופת של כנות.