יומיות 29.11.2023: כנס ארצות הרשת

דברים שעשיתי מאז היומיות הקודמות.

– קניתי מסך 27 אינץ, רזולוציה 4K לכבוד יום שישי השחור
– קניתי גם שלט PC למשחקי מחשב.
– כהמשך לסעיף הקודם: התמכרתי לסופר מריו וורלד, יותר מ-30 שנה אחרי שיצא
– קניתי כרטיס לקונגרס ההאקרים, ראו סעיף 4 פה, וסעיף 3 למטה.
– ניקיתי את ההאקרספייס עם שואב אבק ענק תעשייתי, גיליתי שזה, הממ, כיף?

אם נדמה לכם ששואבי אבק זה עסק משעמם, תראו את הביקורת על משחק המחשב Powe Wash Simulator.

1. ומשואבי אבק לארצות רשת, ככה זה עובד פה.

ארצות רשת הן ארצות שלא מבוססות על שטח גיאוגרפי, אלא עיקר הקיום שלהם ברשת. מוזר? אני יודע. חכו.

יש לי אובססיה, קלה, לעניין ארצות הרשת בגלל שזה קונספט שהגיתי בעצמי בנפרד מאנשים אחרים. זה קרה, לדעתי, איפושהו ב-2014 או 2015, כההשראה הייתה הספר עיר ועוד עיר של צ'יינה מייאוויל שקראתי [ביקורת].

הנה קטע שכתבתי באתר ב-2016.

בזהירות זהירות, ארצות וירטואליות הופכות לטרנד.

אני מדבר על ליברלנד, אנקלבה ואונגל שקמו באיזורי הספר של קרואטיה-סרביה, Bitnation שמבוססת על טכנולוגיות ביטקוין, ה-E-residency של אסטוניה ועוד כמה שקצרה היריעה מלתאר.

למה בעצם לקרוא לזה "מדינה"? למה לא עיר וירטואלית (או מבוזרת), ארגון וירטואלי, או הכי טוב: ריבון וירטואלי. כל הארגונים האלה כל כך רוצים להיות מדינה, שהדבר הראשון שהם בוחרים זה המנון ודגל, כי כן, זה מה שחשוב.

שאלה חשובה זה שעם כמה שהקונספט מגניב, בשביל מה צריכים אותו?

התשובה היא שרעיון המדינה כמעט ולא התפתח בעידן המודרני. שזה די מוזר. אדם נולד למדינה שהוא לא בחר בה, ואם הוא לא עושה מאמצים רבים, הוא שבוי בה לכל חייו. יותר מזה, מדינה באה עם אוסף של חוקים: דיני חוזים, שעות עבודה מינימום, מיסים וכו'. זאת עסקת חבילה. אי אפשר לקחת חוק מפה חוק משם – מחויבים לכל מה שבא עם המקום.

לאף אחד עוד לא ברור איך עושים מדינה וירטואלית, אבל הרבה מנסים. הנסיון האחרון הוא Asgardia. מדינת חלל שמעורבים בה הרבה אנשי רוח ומדענים. מה הם בדיוק מעניקים לתושבים? טרם ברור. אבל כבר ברור שכשהם יגיעו ל-100,000 תושבים, הם יגישו לאו"ם בקשה להיות מדינה מוכרת. ב-ה-צ-ל-ח-ה.

מה אני עשיתי עם הקונספט הזה? לא המון. הגשתי כמה הצעות להרצאות בכנסים (אף אחת לא התקבלה), עבדתי על להקים אינטרנט מבוזרת בשלטון דמוקרטי של הגולשים בשנים האחרונות, אבל קשה לאמר שזה בדרך להפוך למדינה או משהו. בסופו של דבר אני אדם לא קהילתי אלא אינדיבידואל, שאוהב אנשים אבל יותר מזה אוהב להיות לבד. אנשים כמוני לא מקימים מדינות, אפילו לא וירטואליות.

מי שאולי כן מתאים ללהקים מדינות הוא בלאג'י סריניוואסן, יזם ותיק שאין לי כוח אפילו להתחיל לרשום את העסקים שהקים או ניהל. ב-2022 הוא הוציא ספר, The Network State, שמספר על איך להקים ארץ אינטרנט. קראתי את הספר, ומעבר לרעיון הכללי לא התחברתי לרוח בכלל אבל לא נכנס עכשיו ללמה.

לפני חודש אירגן סריניוואסן את כנס ארצות הרשת הראשון באמסטרדם. היות והיה לי ערב פנוי, צפיתי בכל ההרצאות שהיו שם (אם כי את חלקן ראיתי במהירות כפולה ואת חלקן הפסקתי באמצע). כצפוי, רוב המרצים היו אנשים שנורא עיצבנו אותי, כי בתור אנשים שרוצים לעשות משהו מהפכני ומטורף, הם עובדים נורא קשה להתלבש נכון, לדבר נכון ולשחק לפי כל כללי המשחק של עולם הסטארטאפים. לא זאת הרוח להקים ארץ חדשה.

בכל זאת היו כמה הרצאות שאהבתי, ואני פה לספר לכם עליהן.

א. ההרצאה של נוסייר יאסין, ישראלי-פלשתינאי, היא ההרצאה הכי טובה בכנס. יאסין הוא כוכב מדיה חברתית, עם מליוני עוקבים בכל פלטפורמה אפשרית. בהרצאה הזאת הוא מנתח בצורה מדוייקת את העבר, ההווה והעתיד של רשתות חברתיות. איך זה קשור לארצות רשת? זה לא באמת, אבל בסוף הוא קושר את זה איכשהו, קצת בכוח למען האמת.

ב. היו 40 הרצאות בכנס. 39 היו רעש וצלצולים, אבל הרצאה אחת הייתה אינטלקטואלית. פיטר סיינט אונג מדבר על כלכלה עולמית, תיאוריית החוב, בנקים מרכזיים ועוד. אין לי מושג אם מה שהוא אומר זה נכון או לא, אבל מרתק להקשיב.

ג. קייתלין טייסון טוענת שלמלחמת רוסיה-אוקראינה הייתה תופעת לוואי לא צפויה: הדולר הוא כבר לא המטבע החשוב בעולם. טייסון אומרת שארצות ראו איך חשבונות בנק רוסיים מוחרמים בעולם שתלוי בדולר, ולכן התחילו לגוון את התלות שלהם בעוד מטבעות, כמו היין או היורו.

ההרצאה טובה, אבל מה שאפילו יותר טוב זה האופי מלא הפאסון של טייסון.

2. תמונת הסייברפאנק העתידני המקסימה הזאת היא מסרט קצר בשם Elevation מאת גורדון צוקהולד. צוקהולד יוצר אמנות פיקסלים אורבנית על ערים מלאות אורות ניאון. יש לו גלרייה אונליין מעולה.

3. אז השגתי כרטיסים לכנס ההאקרים 37C3 בהמבורג וזה היה קשה ממה שחשבתי. קבלו אייטם על לוגיסטיקה של קניית כרטיסים.

בכנס יהיו בערך 13,000 משתתפים, אבל חלק גדול מהכרטיסים ילכו למתנדבי הכנס והמרצים. זה משאיר בערך 10,000 כרטיסים (או אולי קצת יותר, אין לי מספרים מדויקים) לקהל. הודיעו שימכרו אותם ב-4 פעימות. שתי המכירות הראשונות יהיו לקהילה ההאקרים, ושתי המכירות האחרונות יהיו לקהל הרחב. אני חבר בקהילת ההאקרים הפולנית, אז אני יכול להשיג במכירות הראשונות.

כל אדם בקהילה מקבל קוד השתתפות במכירה. בכל קניה אפשר לקנות מקסימום שני כרטיסים. האימייל שמודיע על מועד המכירה אמר להיות מדויקים בקטע של *שניות*, אבל זה היה נראה לי מוגזם. שניות?! כמה קשה יכול להיות לקנות כרטיסים.

מסתבר שקשה, במועד הראשון נכנסתי לאתר המכירה בערך 3 שניות אחרי שהיא התחילה, וקיבלתי מספר המתנה 4200. היות ונמכרו בערך 2500 כרטיסים, המכירה הסתיימה כשהגעתי למקום 1600.

מאוכזב ומבולבל דיברתי עם חבר'ה שכן הצליחו לקנות במכירה. חלקם סיפרו לי שהם עשו ריפרש לאתר על עשירית השניה לאחר שהחלה המכירה, וחלקם פשוט כתבו סקריפט שנכנס לאתר על מאית שניה לאחר ההתחלה. כדי שאי אפשר יהיה לעשות אוטמיזציה של התהליך, צריך לעשות איזשהי פעולה אנושית כשנכנסים לאתר (ללחוץ על תמונה, לגלול סליידר או משהו כזה). היא משתנה כל פעם, אז זה עניין של מהירות תגובה.

טוב, דרוך ומוכן התכוננתי למכירה השניה. עשיתי ריפרש על מה שאני חושב שהוא מאית השניה. ביצעתי את הפעולה שביקשו ממני (לגלול איזה משהו על המסך למקום הנכון)… נכנסתי לאתר – ובום, מקום 2400!

2400?! איך זה יכול להיות? חשבתי שיש לי מהירות תגובה מהירה. בינתיים כל החבר'ה הפולנים דיווחו בצ'אט שלנו שהם קיבלו מקומות 200, 500 או 700, והרגשתי נבוך.

כשהגעתי למקום 500 בתור המכירה הסתיימה, כך שלא הצלחתי להשיג כרטיס. מצד שני, ישר עם סיום המכירה כמה חברים האקרים שלי שלחו הודעות אם קיבלתי כרטיס. מסתבר שהם קנו כרטיסים ספיירים לחברים שלא הצליחו. כך יצא שבסוף קיבלתי כרטיס, אפילו שניים, למרות שנכשלתי במכירה עצמה.

4. [תודה לרועי ברגר] ג'ון סקאלזי הוא אחד מסופרי המד"ב האהובים עלי, ועל הרבה אחרים, בכל הזמנים.  Humble מציעים עכשיו מארז עם 21 ספרים שלו(!) כשאת המחיר, אתם קובעים (מינימום 18 יורו\דולר אם הבנתי נכון).

5. יצירה של נער\ה בני 16 על שוק אוכל עתידני.

A 16-year old won Blender’s animator of the year with this video on a futuristic street food market. Gold. pic.twitter.com/CZDZec8tho

— Trung Phan (@TrungTPhan) November 16, 2023

6. התפרסמו המועמדים לפרסי goodreads לשנת 2023, הפרסים הללו הפכו לאחד האהובים עלי בשנים האחרונות, בגלל שכמות המצביעים כה גדולה ומגוונת שאני מרגיש שאפשר לקבל מזה אינדיקציה אמיתית לאיזה ספרים הקהל אוהב.

הקטגוריות שמעניינות אותי הן בעיקר פנטזיה ומדע בדיוני כמובן, למרות שאני מעיף מבט גם בכל השאר.

חייב להודות שקטגוריית הפנטזיה לא נורא מעניינת אותי השנה. מלבד Bookshops & Bonedust, ההמשך ל-Legends & Latte המעולה, שאר הספרים או שייכים לסופרים שלא מלהיבים אותי, או שהם נראים יותר אגדה מאשר פנטזיה וזה פחות הקטע שלי. יוצא דופן נוסף הוא ההרפתקאות של אמינה אל-סירפי, כי אני אוהב פנטזיה ערבית, אבל מצד שני, לא עפתי על The City of Brass [ביקורת] שלה, אז אני מנמיך ציפיות.

בקטגוריית המד"ב, לעומת זאת, כמעט הכל מעניין אותי. בשביל לא להתחיל להעתיק לפה את כל השמות אז אציין מה פחות מעניין אותי. The Future של אלדרמן לא, כי לא סבלתי את "הכוח" שלה, וגם לא הספר החדש של אדריאן צ'ייקובסקי, כי לא התחברתי לשני הספרים שלו שקראתי. כל השאר הם דברים מסקרנים פוטנציאלית לקרוא.

7. בינתיים בוורשה. המקום החם ביותר בעיר הוא פאב מסעדה איטלקית בשם מדונה, שמקושט בצורה פרובוקטיבית בתמונות של מריה הנוצרית ומדונה השחקנית. זה גרם ביום ראשון לסצינה מוזרה: תפילה המונית של נוצרים מול המקום, בתור מחאה על פגיעה בסמלי הנצרות.

זה לא יעזור להם אגב. פולין, בניגוד לישראל, עוברת תהליכי חילון עזים וסלבריטאים מקבלים נקודות, שוב בניגוד לישראל, על כך שהם מתכחשים ואפילו מעליבים את הכנסיה, במקום להתחנף אליה.