יומיות 29.12.2023: הטרגדיה של ציטדף

אני על הרכבת מהמבורג לוורשה בדרכי חזרה מ-37C3, קונגרס ההאקרים של CCC. זאת הפעם הראשונה שהוא מתקיים מאז הקורונה והפעם השישית ברציפות שאני משתתף בו. כתבתי עליו קצת יותר באייטם 4 פה.

ב-37C3 משתתפים בערך 13 אלף אנשים שמציגים ומציעים את הידע שלהם לשאר המבקרים. היות והשנה החליפו ממרכז הקונגרסים של לייפציג לזה של המבורג, שהוא קצת יותר קטן, יוצא שהכמות הזאת קטנה ב-4000 אנשים ממה שהיה בשנים עברו. התוצאה, להרגשתי, היא כנס יותר רגוע, פחות מבלבל, ופחות מציף חושים מבעבר. זאת לא תלונה, אלא מחמאה. אשכרה הצלחתי לסיים אותו בלי להרגיש מותש.

הנסיון לסכם את הקונגרס נידון לכשלון מראש, כי אי אפשר לסכם אירוע עם מאות הרצאות, עשרות סדנאות ואלפי פרויקטים. אי אפשר. אבל הנה כמה נקודות אישיות ממנו, ונתחיל מאחת אישית ומוזרה במיוחד.

1. זהו סיפור חסר הגיון על פרוייקט בלי לוגיקה, Citadef. כתבתי עליו לפני שנה וחצי, אבל מאז זרמו הרבה דמעות בישראל, הפרויקט השתנה והפרספקטיבה הפעם שונה לגמרי.

סיפורנו מתחיל לפני שנתיים בערך.  שיחקתי אז עם אלגוריתמים ליצירת אמנות במחשב, קוראים לזה Procedural generated art, ויצאו לי עיצוב של דגים פסיכדליים צבעוניים.

רציתי לעשות משהו עם הדגים וכך נולד Citadef, קיצור של Citadef of Fishes.

פרוייקט Citadef הוא פלטפורמת בלוגים מבוזרת שכל משתמש מיוצג ע"י ציור של דג. נחה עלי רוח היומרנות כשהפרויקט נוצר, אז כתבתי טקסטים, אולי קצת פומפוזיים מדי, על החשיבות של פלטפורמה מבוזרת בשליטת המשתמשים. עדיף לשכוח מהם כרגע.

האמת היא שציטדף היה מהתחלה ותמיד יהיה פרויקט של ריפוי בעיסוק. הוא חלק מפילוסופית ה-Execute stupid ideas beautifully, ואישית לגבי עצמי אני מאמין שיצירת דברים מוזרים מסיחה את תשומת הלב מהמציאות ועוזרת להתמודד עם דברים.

ניהלתי את ציטדף במשך כמה חודשים עד שהוא עשה את שלו. מכסת הבלוגים שהיה אפשר לפתוח התמלאה, המציאות השתפרה וכבר לא הייתי צריך את הפרויקט בתור הסחת דעת. זנחתי אותו לכמה זמן.

בחודשים האחרונים המציאות שוב נהפכה קשה, גם מסיבות אישיות וגם כי מלחמת עזה פרצה, ומצאתי את עצמי מביט בפרויקט ציטדף. הקוד שלו היה קטסטרופה, היו הרבה בעיות בעיצוב שהפריעו גם לכתיבת וגם לקריאת הבלוגים, והבסיס הטכני שלו היה רחוק מחזון הפלטפורמה המבוזרת שאני חולם עליה. כדי להסיח את הדעת חזרתי לפרוייקט.

התחלתי, בתור פרוייקט הסחת דעת, לכתוב מחדש את קוד הפרויקט. על כן שמתי אותו בספריית "To Delete" שלי, כדי שאזכור שזה קוד סתם. במהלך השבועות הוא התנפח, ונוצרה גירסא חדשה ומוצלחת בהרבה של ציטדף. הוספתי מערכת משתמשים ותגובות מבוזרת ושיפרתי את מבנה והקריאות הקוד עד קצה יכולתי. התוצאה הייתה נחמדה מאד, אם יורשה לי לאמר, לכן רציתי להרצות עליה בקונגרס של CCC, ועבדתי קשה עד ציטדף כדי שיהיה מוכן בזמן.

יום לפני הכנס, כשהפרוייקט כמעט מוכן ואני מותש לגמרי, החלטתי להוציא אותי מתיקיית To_delete ולשים ברשת. לא נכנס לאיך זה קרה, אבל מרוב עייפות וקצת בלבול, מחקתי את רוב הפיתוחים החדשים שעשיתי לצמיתות. מדובר ב-rm -rf למי שמשתמש בלינוקס, ואף אחד מהכלים שאני מכיר לא הצליח לשחזר את התיקיה.

כך בא סופו של הפרק הנוכחי של ציטדף. אני מרגיש יותר הקלה מעצב, כי בתחושה שלי הפרק עשה את שלו בתור ריפוי בעיסוק, ואולי גם המחיקה שלו היא חלק מהריפוי הזה. כי עכשיו כשהוא לא שם אוכל להקדיש את תשומת הלב לפרוייקט אחרים, רציניים יותר.

כדי שלא תהיו לגמרי עצובים (כי אני לא! באמת!) בסיס הקוד עדיין נמצא, כך שאם אי פעם אחליט להמשיך את הפרוייקט, במימוש טכני אחר, יש אופציה טובה להתחיל מכך. לא הכל עבד.

2. הנה תמונה של דג שנשבר. היא לא נכללה ולא הייתה אמורה להיכלל בשום גירסא של ציטדף, אלא סתם משהו שיצרתי בשביל הכיף.

3. בכנס השנה הלחמתי בפעם הראשונה בחיי. מסתבר שזה נורא קל, כאילו, ממממממש קל, בערך 30 שניות לימוד. לא להאמין שזה פחדתי כל החיים.

הלחמתי ערכה למתחילים של חתול עם מנורות LED בעיניים. הנה, כאלה.

4. יום אחרי זה הלחמתי פעם שניה, בסדנה לבניית סינתסייזרים של מיץ' אלטמן. מיץ' אלטמן הוא פעיל מפורסם בתנועה ההאקרים. הוא הקים את ההאקרספייס הסופר מפורסם של סן פרנסיסקו, noisebridge, פיתח מוצר של שלט שיכול לסגור  כל טלוויזיה בעולם, והעביר מאות סדנאות לבניית דברים אלקטרוניים.

כדי להירשם לסדנא צריך לקנות את ערכת בניית הסינתיסייזר של מיץ' שעולה 35 יורו (מחיר עלות). היא לוקחת שעתיים וחצי, אבל במשך שעה וחצי מיץ' הרצה על התיאוריה של מוזיקה אלקטורנית, ורק אחרי זה התחלנו לבנות. היות ולוקח יותר משעה לבנות את הסינתסייזר, לא הצלחתי להשלים את העבודה ואסיים אותה בהאקרספייס של וורשה.

תשמעו, אלו סדנאות שהן כיף גדול. לא בגלל שמיץ' מרצה מהמם, אלא בגלל שאתם מצליחים לבנות ולהלחים דברים ממש מרשימים בכלום זמן. אפילו אדם כמוני, עם שתי ידיים שמאליות, הצליח לבצע את העבודה, מדהים.

אני עוד אדבר פה על הסינתיסייזר כשאסיים אותו, בתקווה שבוע הבא אבל לכו תדעו. בינתיים, אם אתם אנשים שתמיד פחדו לבנות אלקטרוניקה, כמוני, אני ממש ממליץ לגשת לסדנא כזאת. זה לא קשה, וזה כישור שימושי מאד לחיים.

5. אחד הפרוייקטים הכי מגניבים שראיתי: רכבת קיטור מניאטורית. זאת פועלת על בסיס מים נדמה לי, אבל הם בנו גם מודל שפועל על בסיס פחם מניאטורי.

6. ביפו יפתח בינואר מוזיאון צעצועי וינטג', אחת החדשות המשמחות ששמעתי לאחרונה, בכנות.

7. התחלנו בסיפור דרמטי ונסיים בסיפור דרמטי. שרת המסטודון בו השתמשתי השעה את החשבון שלי. בדרך כלל אפשר לעבור משרת אחד לאחר ולהעביר את כל העוקבים יחד איתכם, אבל בעקבות ההשהייה נראה שזה בלתי אפשרי. זה קצת מבאס כי למרות שיש לי כולה 75 עוקבים במסטודון עקבתי די קשה להשיג אותם ואין לי כוח עכשיו להתחיל מחדש.

למה השהו אתם שואלים? אני לא באמת יודע כי אף אחד לא אמר לי, אבל יש לי ניחוש. היות ורציתי להציג את ציטדף בקונגרס, פתחתי לו חשבון מסטודון נפרד משלו באותו השרת בו החשבון שלי נמצא. אני מניח שהם חשבו בטעות שאני מנסה לרמות אותם או משהו ולהתחזות לשני אנשים נפרדים, ועל כן הם חסמו את שתי החשבונות.

הגשתי ערעור אבל מאז עברו כבר כמה ימים אז אני לא חושב שמישהו עומד להסתכל בו. אז הלאה, ממשיכים.