גיקדום 7.11.2010

והפעם: גיקדום שלם שהתחיל, נכתב והסתיים בברלין. כאילו אין טיולים בעולם! לא הגיקדום המוצלח בהיסטוריה, אבל בהחלט אחד עם… כמה קישורים. שזה מה שבאנו לעשות פה בסופו של דבר.

1. אתם חייבים להודות שחלון הראווה של חנות הוינטאז' Screaming Mimi בניו יורק הוא חוויה סטים-פאנקית מרגשת ביותר לכבוד חג המולד. מקריות #1: ידידתי הניו-יורקית מימי גרה כמה בתים מהחנות! היא מכחישה בכל תוקף רמיזות לקשר סיבתי בין השמות.

2. מדי פעם, בעווונותי, אני רוכש מוזיקה. לפעמים אפילו בפורמט דיגיטלי – אם כי חובה עלי לציין שזה מרגיש כמו מתן נדבה ומעקר את קסם רכישת היצירה לחלוטין. ברור שזה יישמע שטחי, אבל חלק מהנאה במוזיקה שקנית הוא האוסף המשובח של דיסקים יחודיים שצברת על המדף. והכי כיף זה כשמבקרים מזדמנים מעיפים מבט ראשון למדף הדיסקים ובוחנים את הטעם המוזיקלי של המארח. לכו תשוויצו באוסף האמ.פי שלושים באייפוד. זה פשוט לא אותו הדבר.

כך שדי ברור שכל עניין קניית האמ.פי 3 לא נועד לשכמותי – אבל היות וכן נראה שהוא נועד לשאר העולם, אני חש חובה לציין וסוג-של-לשבח את היוזמה הבאה של ממשלת צרפת: 25 יורו מוענקים לכל אזרח צרפתי בין גילאי 12 ל – 25, כי מבוגרים יותר לא יודעים איך לקנות ברשת, זה ברור, לקניית מוזיקה דיגיטלית. מוענקים? לא בדיוק – אלא יותר מסובסדים. שזה אומר שאם אותו אזרח בגילאים הנכונים יקנה שובר לקניית מוזיקה דיגיטלית בשווי 50 יורו, אז הוא יצטרך לשלם רק חצי ממחיר השובר. בכנות? לא בטוח שנראה פה תמורות אדירות בהרגלי הצריכה. אבל הרעיון נאה ומכובד.

3. ביקור מקרי ביום חמישי שעבר במוזיאון הישן בברלין, הבהיר שוב את האמת הפשוטה: איני אוהב מוזיאונים. היו זמנים בהיסטוריה בהם מוזיאונים היו הדרך היחידה של ההמון לידע – אבל כיום? חמש דקות בויקיפדיה שוות שעתיים ביקור במוזיאון. שלא לדבר על זה שמוזיאונים מנסים להיות מותאמים לכוווו-לם, כך שרמת הטקסטים שם פשטנית להפליא ומשעממת לרוב. מילא, אם היו מוצגים פיזיים שכיף לשזוף בהם את העיניים. אך מספרם העצום של המוזיאונים בעולם גרם לכך שרובם מחזיקים פריט אחד, אולי, מעניין, שלא באמת שווה את הנסיעה לשם.

תזכורת עצמית: פוסט חמישה מוזיאונים שכן שווים ביקור: מוזיאון ישראל, מוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון הקומיקס בבלגיה, מוזיאון כלי הנגינה בברלין וגם, אהמ, הלובר היה בכלל לא רע.

אבל היו זמנים, כמו שאמרתי, שמוזיאונים היו פרט הכרחי בחלוקת ידע להמונים. והיו זמנים, לפני זה, שמוזיאונים עוד לא היו קיימים, אבל חדרי פלאים (Cabinet of wonders) – אבות אבותיהם של אלו, היו גם היו. מדובר באוספים פרטיים, של בעלי ממון, שהכילו את מירב פלאי המדע בעידן הרנסננס. דברים שטרם ידעו אז כיצד לסווג – לצד פריטים שלעולם לא יסווגו היות ואינם אמיתיים (ראוי לציון: הטלה הסקית'יאני של Ole Worm. צמח פלאי שפירותיו הם.. טלאים. חלומו של כל קרניבור באשר הוא). סקירה קצרה על אוספים אלו יש פה. סקירות נוספות יש, מן הסתם, בגוגל.

4. בנורווגיה משלבים בגגות גם אדמה. תוצאה: בנרווגיה גדלים עצים על גגות הבתים!

5.The Hindu, עיתון חדשות הודי באנגלית (שראוי להעפת מבט בפני עצמו) מדבר על ניוטון. האלכימיסט. והם עושים זאת בצורת שוק וזעזוע: 'ניוטון?! אלכימיסט?! איך יכול להיות שהמדען המהולל בהיסטוריה נפל שבי לשטות הזאת?'. אז זהו, שהוא לא בדיוק – אבל נראה מהכתבה שהוא בהחלט בדק את האפשרויות לעומק. ואפילו הגיע לחלק מתגליותיות החשובות בפיזיקה דרך אלכימיה. ובכלל: בימים ההם אלכימיה הייתה שם נרדף לכימיה (כאשר כימיה מאגדת נושאים נרחבים יותר מ"רק" להפוך חומר אחד באחר) וזו לא הייתה בושה להתנסות בה. הכתבה מערכת את ההיסטוריה של ניוטון עם זו של האלכימיה, ומרתקת לכל מי שאוהב היסטוריה מדעית. או סתם סיפורים טובים.

עדכון: איני הראשון שכותב על ניוטון המדען המטורף בעברית.

6. מה הערך של ..0.999 – יענו, אפס ואינסוף תשיעיות אחריו? האם הוא שווה לאחד? תהרגו אותי איך, אבל הנושא הזה עלה באיזה מסיבה שביקרתי בה לא מזמן. בקצרה? כן. יש שוויון. ואפילו יש הוכחה מקסימה בת חמש שורות. אותה, ועוד רבות אחרות, ניתן למצוא פה – והן רובן ברמה שכל אחד שצלח כיתה ח' יכול להבין. מה שמראה כמה דברים בסיסיים במתמטיקה: ראשית – האינטואיציה שלך היא גברת ממולחת ורמאית שמנסה להכשיל אותך. שנית – כרגע קיבלתם שיעור בכמה מסובך הוא מושג האינסוף. ושלישית? מתמטיקה זה מגנייייייייייייייייב! לא מאמינים לי? תסתכלו בהוכחה הראשונה שם. הגאונות שלה חסרת פשרות.

7. ארנבים טורפי מכוניות! בדנבר! בירחו על נפשותיכם! בעלי מכוניות בדנבר מתלוננים שטורפים מסוכנים (בעלי שיניים חדות!) אוכלים להם את חיווט האוטו. תופעה שהחלה ב – 2002 כשהחלו לייצר, ואני-לא-צוחק, חיווט מסויה. כנראה שבדיוק נגמר להם הטופו. הדיון בסלאשדוט מצחיק כמו החמישיה הקמרית. ובקישור שם גם מראים ארנב מרושע לועס מכונית לארוחת בוקר בשיטת בופה-אכול-כפי-יכולתך.

8. ב – Operationsports יזמו את אחד מפרוייקטי האנ.בי.איי המרהיבים מבחינה אומנותית. לכבוד פתיחת העונה (בה בוסטון תיקח אליפות. בדוק. זה לא סתם וישפול ת'ינקינג!), העלו שם עטיפות חוברות קומיקס בדיוניות לכל אחת מהקבוצות. החבר'ה שם אוהבים כדורסל. החבר'ה שם מכירים את תרבות הקומיקס. והתוצאה הנה פרודיה נושכת על עלילות הקבוצות בשנה ובקיץ החולף – שלא לדבר על זה שהיא גם יפה לעין.

9. הבעיה עם התחזיות האפוקליפטיות הרלוונטיות, היא שהן כולן אמורות להתרחש עוד במהלך חיי. עכשיו מספרים לי שב – 2030 נצטרך שני כדורי ארץ כדי לכלכל אותנו! שו כמובן כותרת פופוליסטית ביותר, היות והמושג 'אותנו' אינו ברור. כבר כיום כדור הארץ לא יכול לכלכל את שש ומשהו בליון תושביו ברמת חיים מערבית – כך שהשאלה ב – 2030 היא לא רק כמה משאבים יישארו, אם ישארו, אלא מי ישתמש בהם. אם תשאלו אותי אז שלושה פתרונות נראים לי כרגע אפשריים. הראשון, והיות הגיוני שבהם, הוא מיחזור וחיים ירוקים שאשכרה מתפקדים. ברמה שמדינה תוכל לספק את דרישות הנחושת של עצמה מבלי שיהיה לה ולו מכרה נחושת אחד לרפואה. אופציה שניה, אפשרית תיאורטית אבל לא מעשית, היא הגבלת הילודה. גידול שלילי לא יזיק לנו לאורך דור או שניים. ושלישית? האופציה החביבה עלי: יישוב עולמות אחרים. תשאלו את קים סטנלי רובינסון ושאר החבר'ה מאגודת מאדים הגרמנית שדוחפת ליישוב הכוכב.

10. ב – 2006 הוקמה בקונפהאגן אגודת רזמוס מאלינג, ממציא בן המאה ה – 19 וסוג של תומאס אדיסון דני. בחור על הכיפאק שכזה, שלפי האתר המציא את מכונת הכתיבה המהירה בהיסטוריה (1872), מכונת הצילום הראשונה בעולם (אותה השנה) ו – כמובן, מכונת הכתיבה המסחרית הראשונה בעולם. הבחור היה, מה שנקרא, חובב-ציוד-משרדי כבד. המצאותיו היו חולפות מתחת לעין, אילולא כללו אלו את כדור הכתיבה: מין מכונת כתיבה כדורית שהפסידה במבחן דרווין היסטורי לציוד השטוח שאנו מכירים כיום. חברי האגודה טוענים כמובן לעליונות המכונה. אני מפקפק בכך, אבל בלי שום קשר, סבור שזה יכול וצריך להיות פריט חובה בכל יצירת סטים-פאנק באשר היא. שיפטו בעצמכם.

11. ערכת הספרן הצעיר, צעצוע חדש שמבטיח דקות שעות ימים ימבה זמן של הנאה היא מהדברים מחממי הלב שנתקלתי בהם לאחרונה. אממה – הלז הומצאה כנראה באיחור אופנתי של ארבעים שנה יחסית לזמן בו הייתה יכולה להיות הצלחה מסחרית.

12. פינת הלגו: לכבוד ליל כל הקדושים ובהשראת הסרט סליפי הולו: מרכבת רפאים מלגו. הסט השלם נמצא פה.

13. בסוף החודש נערכו בברצלונה שני אירועים משונים. שניהם יוצאים עקרונית במסר שאני בעדו – התאמת זכויות היוצרים, שאבד עליהן הקלח בהגדרתן הנוכחית, לעידן הדיגיטלי המודרני. אבל שניהם פומפוזיים ורציניים מדי בכדי אשכרה לעניין את הניימן הממוצע. הראשון הוא ה – Oxcars. כמו האוסקר, רק כתוב אחרת. התחרות הלא תחרותית ולא נושאת הפרסים של יוצרי התרבות החופשית. נשמע טיפה ניו-אייג'י. גם קצת קשה להבין מהאתר שלהם מה בדיוק קורה שם, אם כי רשימת המשתתפים נראית מעניינת.

אחרי הטקס נערך, במשך שלושה ימים, פורום התרבות החופשית (free/libre culture). אירוע דיונים והרצאות שמטרתו, בסופו של יום, ליצור ספר שימוש (Handbook) לכלכלה בעידן החדש. שזה פשוט כל כך… יומרני. פומפוזי. צורם מסיבה לא ברורה. גם רשימת ההרצאות והאירועים (ניתוח מקרה: ויקיפדיה, בלוגים בעידן החדש וכו') נשמעת משעממת רצח. אבל המטרה נאה, ומעניינת, ולכן הוקדש להם אייטם בגיקדום.

14. בנאסא טוענים שבעלות של 10 מליארד דולר יוכלו לשלוח אנשים למאדים. מה שגורם לך לגרד בראש ולתהות: למה לא עשו זאת עדיין?! 10 מליארד דולר זה לא בשמיים בקנה מידה של השקעות ממשלתיות. יש אפילו אנשים פרטיים שיכולים להרשות לעצמם בזבוזים בסדר גודל כזה. אבל עד שזה יקרה, נאסא משיקה את תוכנית מאה שנות חלל במימון התחלתי של מליון ומאה אלף דולר. המטרות הרשמיות? יישוב מאדים, שיפור יכולת תעופת החלל (מעבר לדחיפה חשמלית במקום דלק) ושאר תחזיות מד"ביות. הם גם מחפשים תורמים פרטיים במטרה להקים את קרן מאה שנות חלל. מעוניינים? כל מליון יעזור! :]

15. [תודה לרינת] בירה. המשקה השלישי בפופולריותו בעולם (אחרי מים ו.. תה. מה קרה לקפה? נעלבתי בשם המשקה הרשמי של עולם המתמטיקה). ב – Infographic מספקים סטטיסטיקה שתמיד נעים לחזור אליה: איפה צורכים הכי הרבה בירה, כמה ומי. לפי יבשות, ארצות, ומה שרק תרצו. ומי לא שם? ישראל כמובן. יש לנו עוד מה ללמוד כדי להגיע לגדולים. ואחרי זה מספיק לי שיש בעיות שתייה אצלנו. אין אצלנו בעיית שתיה. יש אצלנו בעיות התנהגות חמורות. שזה משהו אחר כמובן.

כמה פרטים למשחק הטריוויה הבא שלכם: באירופה שותים, וזה לא מפתיע בכלל, הכי הרבה בירה בעולם. מה שכן מפתיע אותי, בגדול, זה שאסיה, ולא ארה"ב, במקום השני. כנראה שלטרנדי הבריאות למיניהם יש השפעה כלשהי על תרבות הצריכה. מבין הארצות ממשיכה צ'כיה להחזיק בכתר (אם כי הטענה היא שאם תחלקו את גרמניה למדינות, אז בוואריה תעבור את צ'כיה בלי למצמץ). מה שמדהים זה שבמקום השני לא נמצאת גרמניה. הלה התדרדרה למורדות המקום השלישי בלבד. אז מי כן שם? אירלנד והגינס שלהם! הפתעה נוספת במקום העשירי: לוקסמבורג. לא בגלל שלא ידעתי שהם שותים. אלא בגלל שלא ידעתי עליהם שום דבר.