עוגת המלך וקונדיטוריית Buchwald
חג המולד מתקרב וברלין כבר מתחילה להתקשט. בעוגות זאת אומרת. בסופרמרקט השכונתי נפתח אגף מתוקי חג המולד, והקונדיטוריות המובילות מציעות מרכולתן כאילו מחר מגיע סנטה-מה-שמו. וזה אחלה עיתוי עבור הבלוג לסקור חלק מהקונדיטוריות המובילות בברלין וכמה מהמאפים המסורתיים. זו משימה לה כותב הבלוג מתגייס בשמחה, למרות שבטנו מתלוננת לאחר מכן קלות.
[Creative Commons. מפה]
היש מקום טוב להתחיל סקירה זאת מאשר Buchwald? קונדיטוריה קלאסית שבקלאסיות שקיימת מאז – 1852. אגדה ברלינאית אמיתית. היא ממוקמת ברובע מואביט (Moabit) הפחות תיירותי יחסית. ולמעשה אין סיבה מיוחדת אחרת להגיע לתחנת Bellevue שבקרבת המאפיה. והאם Buchwald (יער הספרים בתרגום חופשי) יודעת שהיא אגדה חיה? וודאי שהיא יודעת. לכן המחירים שם בשמיים יחסית לשאר המקומות בברלין. אבל זה לא בסקאלת האי-אפשר להרשות לעצמך, אלא יותר בגוון ה – 20-30 ש"ח לחתיכת עוגה.
ב – Buchwald אוכלים Baumkochen. עוגה שכבר ב – 1650 הייתה המעדן האהוב על המלך פרידריך וילהאם מברנדנבורג. עוגה שכל כך ידועה באיזורנו, עד כדי כך שהיא מכונה כ'מלכת העוגות'. עוגה כל כך טעימה עד ש… רגע. היא לא עד כדי כך טעימה. לא יחסית לעוגות מודרניות משוכללות. אבל היא טובה, ומעניינת, ואם עושים אותה טוב אז היא נותנת המון כיף בלב. וב – Buchwald עושים אותה כמו שצריך.
Baumkochen – או, עוגת העץ – היא פשוט "טבעת" שכבות טורט מצופה בשוקולד מריר. כשפורסים פרוסה, מתגלה מתחת לשוקולד המריר מראה שכבות עוגת הטורט – מה שדומה קצת לגזע עץ שנכרת, ומכאן השם. היא גסה במקצת – כי המטבח הגרמני, כמו האנשים הגרמניים, הוא לא מהמעודנים בעולם. אבל היא ממכרת. בחיי. היום ירדתי על חצי גזע בתור בראנץ'. אפשר להשיג אותה בתקופה זו של השנה בכל סופר כמעט – אבל חובבי המתוקים חייבים לאכול אותה ב – Buchwald. או ב – Rabieren. מה זה רבירן? אה, על זה נדבר בפוסט אחר.
לפני סיום חובה ורצוי לציין שעוגת העץ היא לא המאפה היחיד שנמכר ב – Buchwald. לא ולא! יש שם מבחר עוגות מצויין ומעורר תאבון – שכל אחת ואחת מהן היא סיפור גרמני מסורתי בפני עצמו. בהחלט מקום לשבת על עוגה וקפה בעיצומו של יום תיירות מפרך.
כרטיס ביקור:
שם: Buchwald (אתר)
כתובת: Bartningallee 29, 10557 Berlin.
טיפ: מחירי עוגות העץ משתנים ע"פ הגודל והמשקל. מבערך חמש וקצת יורו לצנועות, עד 15 לגזעי העץ האימתניים. אפשר גם לקנות "שבבי עץ", שזה פרוסות קטנות מהעוגה – אבל אני הייתי מדלג על זה. הטעם אומנם אותו הטעם, אבל חלק מחווית עוגת העץ באה מטקס "כריתת הגזע". מי שלא ניסה לא יבין.
אמנם טורט ושוקולד זה לא כוס התה שלי, אבל לעולם לא אפסח על תגובה בפוסט אוכל 🙂
אין ספק שפוסט כלבבי (אף כי גם פוסטים שלך שאינם על אוכל מרתקים אותי).
תהנה ממזג האויר הסגרירי שלך, ואנחנו נמשיך להתאדות לנו בשרב,
ונדמיין שפעם עוד יחזור לארץ הזאת החורף. אולי כשיגיע סנטה-מה-שמו.
תחילה שקמבה ועכשיו זה? בקצב הזה נאלץ לשנות לך את הניק. אניווי, תאלצי לדגום זאת כשתגיעי לפה. בכל זאת, זו אחת העוגות הלאומיות של ברלין..
למה ללכלך, שקמבה ניסיתי. הגעתי למסקנות אחרי ניסיון….אבל כשאגיע לברלין מתחייבת לנסות כל מאכל לאומי שיציעו לי
תזהרי בהצהרות שלך. יש פה גירסא מסורתית לרגל קרושה…
פככככ… אין לי בעיה עם רגל קרושה