זכרונותי מב"ש – או: כנס שנתי של מגמה ירוקה

פעילים כבולים לעץ, תלויים על עץ או תלויים מעץ לא היו. גם לא נצפו לוויתנים בסכנת הכחדה ולא בוצעה שתילת צמחיה המונית. מקדולד'ס לא אכלנו ועצור לא נעצרנו. אז מה כן היה לנו בכנס מגמה ירוקה השנתי?

עידן דורפמן, טוענים מכריו, הינו בחור עקשן. מיום הכירותינו לא חדל הוא לרגע מפרופוגנדה נלהבת שמטרתה אחת בלבד: לצרף אותי לארגון איכות סביבה. תקופה ממושכת של טיעונים מוצקים עשו את שלהם – ובלי לשים לב מצאתי עצמי, בשבוע הראשון ללימודים, מבלה שעתיים בדוכן הארגון. חודשיים מאוחר יותר, מצויד בבקבוק ליקר פיטנגו ביתי ותיק ציוד קטן, עליתי לאוטובוס בדרך לכנס השנתי של מגמה ירוקה.

(מי יגיד לנו, ילדים, למה בן גוריון בוכה?)

כנס, בשנות האלפיים, אינו כנס אם אין לו נושא. כאן היה זה 'הנגב: פח האשפה של ישראל' (עם או בלי סימן שאלה). כשאומרים כיום נגב בהקשר של איכות הסביבה, מדברים בראש וראשונה על רמת חובב. איזור מפעלים זה הוקם כשניים עשר קילומטרים מב"ש, ובימים כתיקונם עסוק, ע"פ הטענות, בהרס והרעלה שיטתי של הסביבה. בעיות נוספות הנובעות מכך הן עיר הבה"דים (בתי ספר להדרכה של צה"ל) המתעתדת לעבור לאיזור. החלטה, שבעקבות הזיהום, עלולה לגרום נזק בלתי הפיך לחיילים תמימים.

דנו גם בישובים הבדואים הלא מוכרים באיזור (נושא ספק חברתי ספק סביבתי) וקיבלנו הרצאה מ-ר-תקת מנציגם (כולל דו-שיח בלתי נשכח מלפני ההרצאה: "מי אתה?" "אני נציג הכפרים הבדויים הלא מוכרים". "אה, לא מכיר". "בטח שלא. אנחנו לא מוכרים!"). הייתה עוד הרצאה של ד"ר שלומית תמרי מאוניברסיטת בן גוריון, אשר הציגה זווית קצת שונה משל רוב הנוכחים. תמיד כדאי לשמוע גם את טיעוני הצד השני. בהמשך גלשו לדיונים בנושאי מגמה שונים: חוק אוויר נקי המצוי בתהליך חקיקה (נחשו לבד מה הוא אומר), פעילויות מקומיות וירקות אחרים.

אבל עזבו אתכם משטויות, כי ההרצאות ממש לא היו כל הכנס. עוד לפני שהגענו למקום ההתרחשויות, פתחנו בסיור מודרך בעיר. למדנו כמה דברים מאד מעניינים: בב"ש יש קניון, אולפן הקלטות, אולפן טלוויזיה (שמישהו הביא להם בטעות והם לא בטוחים מה לעשות איתו) ועוד מודרניזציה מסוגים שונים. 'ממש המאה העשרים!' לחשתי בהתלהבות לבחורה שישבה לידי. בערב גיליתי שגם פאבים יש בעיר – ואפילו כאלה ממש לא רעים. בפאב אחד נספרו שבעה ברזים, ובאחר ששה אם זכורני נכון. המחירים בתחתית – גם בפאבים וגם בחנויות. 'אנחנו נגד צרכנות!' צעקה מישהי מאחורה כששמעה על המחירים. אך אחת אחרת, שעיניה נדלקו מיהרה לתקן 'אבל אנחנו בעד מבצעים וצרכנות נבונה'.

לקראת ערב שישי החלו פעילויות חברתיות. בתחילה מאורגנות (משחקי הכרויות, כמו בתנועת הנוער בה מעולם לא הייתי חבר) ולאחר מכן מאולתרות. האלכוהול שהבאתי נגמר תוך שלוק וחצי של הנוכחים. קריאות זעזוע נשמעו כשהוצאתי כוסיות חד פעמיות למזוג אותו – אך הרגעתי את כולם לאחר שהבטחתי שאעשה בהן שימוש חוזר (מתוך קמצנות ולווא דווקא איכות הסביבה – אבל מה זה משנה?). משחקים סוערים של טאקי ועוד כל מיני פעילויות חברה מאולתרות (שבעברית מכונות גם: שיחה בין אנשים) נמשכו אל תוך הלילה. יותר מדי שינה לא קיבלתי.

את היום השני ביליתי חצי זומבי עם כאב גרון והצטננות קשה. בחלק שהוקדש לתכנון ההפגנה ברמת חובב (המושקעת מאד יש לציין. לפידים, ובובת בדמות בן-גוריון בוכה על הנגב עם דמעה בעין, הוכנו מראש) כבר קצת ניקרתי. מפאת התחייבויות קודמות, נאלצתי לצערי לעזוב בדיוק כשכולם החלו לזוז לכיוון ההפגנה – כך שעליה לא אוכל לספר.

השורה התחתונה והמאד חשובה, היא שהסופ"ש כולו היה המהנה ביותר שאני זוכר בשנה האחרונה. מגמה ירוקה הוא ארגון סטודנטיאלי התנדבותי ולא מפלגתי, הפועל לקידום נושאי איכות הסביבה בישראל. סביר להניח שלא איהפך לאחד ממנהיגיו בעתיד הקרוב – ואפילו לא לאחד הפעילים הבולטים (זמן, אתם יודעים) – אבל כן אמשיך להגיע לפגישות והפגנות, או לתרום מזמני כשאוכל. רוצים גם? תעיפו מבט בעמוד צור קשר של הארגון. אני בטוח שתקבלו תשובה מהירה.

1. על הההפגנה שהייתה אפשר לקרוא פה, פה, פה ובטח בעוד המון מקומות שלא יצא לי לראות.