סיכום ספרים חיובי ואישי מאד של 2024

2024 הייתה שנת קריאה אישית מצוינת. כבר בפברואר קראתי יותר ספרים טובים מאשר בכל 2023 – וזה לא עצר שם. השנה הייתה מלאה בספרים מצוינים בכל חלקיה כשאת אחד הספרים הכי טובים של השנה קראתי כמעט ברגע האחרון, בדצמבר.

כל מה שנותר לי לאחל לעצמי זה שב-2025 אקרא אפילו יותר ספרים טובים.עכשיו בואו נתרפק על זכרונות.

קישורים לסיכומים של השנים הקודמות: 2010, 2011, 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019 ,2020, 2021-2022 ו-2023.

[והחיים המשיכו, תמונה נוגה של אמנית הפיקסלים Pixel Art Journey]

מבנה הסיכום הוא שמתחילים בטוב, מסיימים בנהדר ובאמצע ממלאים בקצת שטויות.

הספר המפתיע: אסטריקס והאיריס הלבן – פבקארו, קונרד [ביקורת]

הספרים האחרונים של אסטריקס ב, הממ, לפחות עשרים שנה האחרונות היו גרועים, ואיכשהו הרמה הצליחה אפילו להתדרדר מספר לספר. לו הייתם מספרים לי שהספר החדש של אסטריקס לא רק יהיה מצוין אלא אפילו יזכה בפרס בסיכום השנה הייתי עונה שהתחלקתם על השכל? נפלתם על עגבניה? אין סיכוי!

אבל כן, האיריס הלבן הוא ספר האסטריקס הטוב ביותר מאז 1977, מה שהופך אותו לספר אסטריקס הטוב ביותר שיצא במהלך חיי. בא לי לשפוך עליו עוד מחמאות, אבל אין לי זמן כי אני רץ לקרוא אותו עכשיו שוב!

מועמדת נוספת (שלא זכתה): סדרת Kat and Lock [ביקורת]. זה צמד ספרים על בלשית ו-AI שמפענחים תעלומות. התחלתי לקרוא אותו בכלל בתור ספר בלשי בלי לדעת שהוא מד"ב – אז ההפתעה הייתה כפולה.

הספר המאכזב של השנה: The Mercy of Gods – ג'יימס ס.א. קורי

הספר שסיים את סדרת האקספנס, Leviathan Falls, היה לא מוצלח, אבל זה לא איכזב אותי. הרגשתי עוד קודם שהסופרים לא יודעים איך לפתור את המסתורין העלילתי שיצרו. אני בסדר עם סדרה של תשעה ספרים ש"רק" רובם מצוינים, והאקפנס עדיין אולי אופרת החלל הטובה ביותר בכל הזמנים.

אבל מ-The Mercy of Gods שהתחיל סדרה חדשה של צמד הכותבים שידוע בתור ג'יימס ס.א. קורי (אגב, אולי שם העט הסתמי אי פעם) היו לי ציפיות גבוהות. ממש גבוהות. הרי הצמד כבר הראה שהוא יודע להתחיל סדרת ספרים ב"באנג!". הראשון של האקספנס היה ספר מושלם.

אבל לא. היה גרוע, גרוע מאד. כל כך גרוע שאחרי 15% ספר החלטתי שהדמויות בלתי נסבלות, שהעלילה חסרת הגיון ושאני לא מבין איך הספר מקבל כל כך הרבה אהבה. הנה מה שכתבתי עליו באוקטובר, אני מעתיק לפה כדי לחסוך לכם ללחוץ על הקישור:

לא תעלה ביקורת על הספר היות וזנחתי אותו אחרי 25%, וזה אחרי שסחבתי בכוח 15% מתוכם. הספר הוא אופרת חלל מאד גרועה ולא ברורה, עם דמויות שכל הזמן צריך להתאמץ לזכור מי הן, למה הן הגיעו למצב הזה ולמה שיהיה איכפת לי מזה. אני רואה שציון הספר בגודרידס כרגע הוא 4.23, אז אולי אני לא מבין מהחיים שלי, אבל באמת סבלתי מהספר. או כאילו, מרבע ספר, כי זה מה שקראתי.

תופעת השנה: Fourth Wing – רבקה יארוס [ביקורת]

תופעת השנה היה ללא ספק In the Lives of Puppets של טי-ג'יי קלון [ביקורת] שזכה בפרס Goodreads ומסמל מדרגה נוספת באסקפיזם התרבותי, בו כולם בורחים מהמציאות לאגדות לא מתוחכמות למבוגרים, כמו סרט בארבי או מריו.

סתם סתם, תופעת השנה הוא Fourth Wing של רבקה יארוס. כלומר, כבודו של In the Lives of Puppets מונח במקומו, אבל Fourth Wing חרך את האתר והעולם הספרים בצורה שלא זכורה לי, מאז דמדומים ומשחקי רעב. הוא מסמל את שיאו של גל הרומנפנטזי הנוכחי, ומה שהכי הזוי זה שהוא טרם תורגם לעברית למיטב ידיעתי והביקורת היחסית שלילית שלי עליו (אני לא קהל היעד של הספר) היא אחת היחידות בשפת הקודש.

זהו הספר הפותח בסדרת The Empyrean, כשהספר השלישי Onyx Storm בדיוק יצא לפני חודש וכבר יש לו יותר מ-700 אלף דירוגים ב-Goodreads. מחכה לנו עוד הרבה זמן עם הסדרה הזאת במדיות השונות (קולנוע, טלוויזיה, קומיקס?!) ואולי עד שזה יצא מהאף אני סוף סוף אגלה איך מבטאים את השם שלה, The Empyrean.

הספר הזה שלא ברור לי איך כולם נהנים ממנו
ע"ע The Mercy of Gods.

הספר הכיפי: Dungeon Crawler Carl – מאט דינימן [ביקורת]

אני חושש שהביקורת שלי על סנסציית הגיקים Dungeon Crawler Carl הייתה קשוחה מדי. בעיקר בגלל שבאתי עם ציפיות סופר גבוהות והספר היה ארוך נורא (462 עמודים) ורק כיף, אבל לא "וואו מדהים כיף!".

בדיעבד חווית הקריאה בו זכורה רגשית כמשהו מאד נעים ומהנה. יש מצב שאמשיך לספר השני מתישהו, אם אצליח לצמצם את רשימת הקריאה העתידית. כרגע יש שם מספיק ספרים לשנתיים פלוס.

עוד במועמדים: Bookshops & Bonedust [ביקורת] שהיה חביב, אבל בטח לא ברמה של קודמו בסדרה, Legends & Latte [ביקורת].

ספר העיון של השנה


יותר מחודש הוקדש בבלוג לסיכום ספרי העיון הכי טובים שקראתי ב-2024. למקום הראשון הגיע Bad Blood של ג'ון קרירו [ביקורת].

אגב, המלצות לספרי עיון סוחפים יתקבלו באהבה! הקוראם כבר מכירים את הטעם שלי פחות או יותר.

הספר הבלשי הטוב של השנה: מועדון הרצח של יום חמישי [ביקורת]

למה ספר אחד אם אפשר סדרה שלמה? קראתי את ארבעת ספרי מועדון הרצח של יום חמישי של ריצ'ארד אוסמן תוך שבוע. הספר השלישי בהם מדהים, וגם השאר לא רעים בכלל. אלו ללא ספק ספרי הבלשים הכי טובים שקראתי השנה.

וקראתי, כן? היה אפילו פוסט ביקורות גדול על ספרי בלשים שקראתי השנה.

הספר הכי עוצמתי: Chain-Gang All-Stars – ננה קוואמה אדג'יי-ברנייה [ביקורת]

קטגוריה שהומצאה במיוחד לספר הזה, ואני לא מתבייש לאמר זאת. פשוט כי היה צריך להכניס אותו איפושהו. אז הוא לא אכזבה וגם לא וואו, אבל בטח של כיפי (אלא אם כן יש לכם הגדרה מאד מזוכיסטית של כיף). אפשר לתת לו סתם ח"ח, אבל זה לא ספר סתם אז לא מתאים.

בסופו של דבר Chain-Gang All-Stars הוא ספר שבא לתת לכם אגרוף לבטן, ואת זה הוא עושה. יש אנשים שזה כל מה שהם מחפשים מספרים בחיים.

ספר הוואו: The Will of Many – ג'יימס איסלינגטון [ביקורת]

ספר כל כך וואו שהוא גרר פוסט ספרים שגרמו לניימן לאמר "ואוו!". זה היה אחד מהפוסטים הכי פופולריים בבלוג השנה, וכמובן גם אחת מחוויות הקריאה הכי חזקות.

פרס הח"ח

רק ספר אחד מקבל ח"ח השנה בגלל שהוא היה טוב אבל לא מיוחד. נהניתי מ-Aiduel's Sin של דניאל ט. ג'קסון [ביקורת] בזמן הקריאה, אבל פתאום לא בא לי להמשיך לספר השלישי של The Illborn Saga. למה? לא בטוח.

❤️‍🔥 קבלו במחיאות כפיים את חמשת הספרים הטובים ביותר של ניימן השנה ❤️‍🔥

מקום חמישי: Annie Bot – סיירה גרין [ביקורת]

ספר מד"ב שמרגיש כמו קלאסיקה אינסטנס, משהו כמו פרחים לאלגרנון, גירסת ה-AI. ספק משל ספק ניסוי מחשבתי, אבל ללא ספק ספר מדע בדיוני משובח. למרות הנושא המאד קשה של רובוטית סקס ומערכות יחסים רעילות, הספר מצליח להימנע מטריקים רגשיים זולים. זאת התשובה למי שמחפש ספרי מד"ב מודרניים שמשתמשים בז'אנר ככלי לאמר משהו על העולם.

מקום רביעי: טיטניום נואר – ניק הרקאווי [ביקורת]


מאד מאד אהבתי את טיטניום נואר. יש שנים בהן הוא היה זוכה בפרס ספר השנה של האתר. הוא מקורי, הוא קצר, הוא חכם, הוא מד"ב ממוקד, ויש בו עלילה בלשית! כל מה שצריך כדי לספק את הניימן. אבל זאת באמת הייתה שנה יוצאת דופן.

מפה והלאה אנחנו נכנסים לשלושה ספרים שכל אחד מהם אני מוכן להגדיר בתור יצירת מופת. היה קשה לבחור איזה מהם היה הכי טוב השנה, ובסופו של דבר הבחירה הייתה אמוציונלית לא פחות משכלתנית.

מקום שלישי: Altered Carbon – ריצ'ארד מורגן [ביקורת]


ספר שקראתי פעם אחת לפני כמעט עשרים שנה, ואז לא הייתי בשל מספיק להבין את גדולתו. המזל שלי בחיים זה שהזכרון שלי לעלילות ספרים הוא כמו מסננת עם חורים בגודל טיל סקאד. אז הספקתי לשכוח בערך את כל מה שקורה בספר, חוץ מרעיון העלילה הבסיסי. הקריאה השניה הייתה בעיניים טריות לגמרי, וטוב שכך.

בגדול, אחד מספרי הסייברפאנק הטובים ביותר שקראתי אי פעם. יש סיבה שהואקלאסיקה.

מקום שני: The Tainted Cup – רוברט בנט ג'קסון [ביקורת]


יום אחד אצטרך לעשות חושבים איפה ממוקם רוברט בנט ג'קסון ברשימת סופרי הפנטזיה האהובים עלי בכל הזמנים. כי מתוך שלוש סדרות שלו שקראתי עד כה, יש חמישה ספרים נהדרים, ושניים-שלושה שהם וואו מוחלט.

ה"בעיה" של בנט היא שכל סדרה שלו מרגישה שונה לגמרי, כאילו כתב אותה כל פעם סופר נפרד. The Tainted Cup, נגיד, מרגישה כמו יצירה של סופר בלשי מנוסה, וזאת למרות שזה הספר הבלשי הראשון שלו שאני לפחות קורא.

מקום ראשון: The Will of Many – ג'יימס איסלינגטון [ביקורת]


אמנותית The will of many הוא לא הספר הטוב ביותר שקראתי השנה. השניים שנמצאים מתחתיו ברשימה עולים עליו איכותית. אבל הוא כן הספר שהכי סחף אותי. הפיל אותי מהרגליים. העיף אותי לעולם אחר.

את מחציתו קראתי בתנאים לא נוחים בטיול רכבות זולות מצפון לדרום פולין, כזה שמחליפים בו רכבות כמה פעמים, מחכים על הרציף ומוצאים את עצמכם קוראים ספר בעודכם עומדים מחוצים בדפנת קרון.

כאילו, באמת, The will of many סיפק לי חווית קריאת לא רגילה וכנראה גם לא פרופורציונלית. אני לא מאמין שהרבה יחלקו אותה איתי, אבל מי שכן, שידע שב-1 לספטמבר השנה עתיד לצאת ספר ההמשך.

בכלל, תחילת ספטמבר 2025 עומד להיות חודש קריאה קשוח. ב-1 יצא ההמשך ל-The will of many וב-9 לספטמבר, הספר השמיני של קורמורן סטרייק. אני חייב לפנות את השבוע הזה איכשהו.