המדף הז'אנרי: The Ministry of Time – קליאן ברדלי

בניגוד לשנים מסוימות, לא היה ב-2024 ספרי שהיה ה"בייבי" של קהילת המד"ב. לא היה Legends & Latte [ביקורת], לא היה עשרת אלפי הדלתות של ג'נוארי [ביקורת] ובטח שלא היה "אשתו של הנוסע בזמן". אתם יודעים, ספר שעושה גלים בפורומים, עם הקהל חוצה מגזרים. ספר שגם מי שלא אוהב אותו, לא שונא אותו. לא היה.

הכי קרוב לזה היה The Ministry of Time, "משרד שר הזמן" בתרגום מהיר שלי לעברית. הוא זכה בפרס Goodreads למד"ב (הפרס המשמעותי היחיד שכבר הוענק לספרי 2024), אבל גם היה לאחד מחמשת ספרי הז'אנר של הגרדיאן, ברשימת ספרי השנה של Den of Geek ואיפה לא.

על כן התכנסה וועדת חכמי הניימן, שמורכבת למען האמת רק מניימן אחד (וגם הוא לא כזה חכם) לחוות את דעתה על הספר. להלן החלטתה.

The Ministry of Time הוא ספר בריטי, שנון ומצחיק. הוא יכול להיות קומדיה מד"ב נהדרת, אבל לרוע המזל בחר להיות דרמה עם מסרי woke חינוכיים – ובזה הוא פחות טוב.

מה שעומד לזכות הספר זאת איכות הכתיבה, השנינות, הגיבור האנגלי המקסים (והשנון), והעובדה שהוא ספר מסע בזמן. מה שעומד לרעתו זאת עלילה לא מעניינת וסופרת שנדמה לי שמתאמצת יותר מדי. מתאמצת יותר מדי לכתוב דרמה עמוקה למרות שהיא מוצלחת דווקא בקומדיה. מתאמצת יותר מדי להתמקד במוצאה החצי קמבודי, למרות שזה עוצר את שטף הסיפור.

אז האם אפשר להמליץ "משרד שר הזמן" בפה מלא? לא. אבל כן יש לו חן, ואם ספרי מסע בזמן בריטים שנונים זה כוס התה שלכם, תנו לו צ'אנס.

עובדת ציבור בריטית, לא משנה איך קוראים לה (וכנראה גם לא חשוב, כי הספר לא טורח להזכיר זאת) מקבלת הצעה שאי אפשר לסרב לה. עבודה מסתורית עם מלא כסף במשרד ממשלתי חדש, משרד שר הזמן.

למשרד, כך מסתבר, יש מכונת זמן שיכולה להעביר מהעבר להווה. מה הם מביאים לנו מהעבר? זנים נכחדים או חיות אקזוטיות? לא ולא! הם מביאים אוסף של אנשים אנגלים מהמאות שנים האחרונות. המשותף לכולם זה שלו היו נשארים בהווה עוד כמה שעות הם היו מתים. כך מתחמקים מלהשפיע על ההיסטוריה בטעות.

כל אחד מהאנשים הללו מקבל מתאמת שהוא יגור איתה במשך שנה. תפקידה של המתאמת היא להכין את האדם לחיים המודרניים. עובדת הציבור שלנו נבחרת בגלל שהיא עבדה עם פליטים בעבר, ואנשים ש"נתלשו" מהזמן הם סוג של פליטי זמן. נגיד.

המטרה של המתאמים האלה היא להתנשא על פליטי הזמן. כאילו, לא רשמית, אבל מעשית כן. צריך להסביר להם למה התרבות שהם מכירים שגויה ונחותה, וללמד אותם איך להתנהג "נכון" כי ההווה זה הזמן הנאור ואנחנו יודעים יותר טוב.

אני חייב להפסיק פה רגע כי הקטע הזה, חלק מרכזי בסיפור, הטריג אותי לגמרי. אני מהגר, אתם יודעים. קודם לגרמניה ואחרי זה לפולין. פגשתי הרבה גרמנים בתקופה בגרמניה שחשו, בגלל ליבם הטוב (בלי סרקזם) שהם צריכים לעזור לי להתרגל לתרבות הגבוהה שלהם, כי אני הרי מגיע ממקום ברברי.

אבל זאת גישה שגויה להתמודד עם מהגרים (ופליטים). התרבות של אף אחד, כן, של אף אחד, לא יותר גבוהה באופן אבסולוטי מתרבות אחרת. כדי להכיל מהגרים בתוכך צריך להיפתח גם לחלקים החיוביים של התרבות שלהם שהם מביאים איתם – ולהיות מוכנים לכך שבסופו של דבר שהם ישנו את התרבות שלך, לא יטמעו בה.

בחזרה לסיפור.במהלך הקריאה התאמצתי להבין מה קורה פה. למה משרד שר הזמן חוטף אנשים מהעבר ומביא אותם להווה? למה הוא משקיע משאבים רבים כל כך בחינוך מחדש שלהם? הספר רוב הזמן לא יוצר מסתורין, אלא פשוט מתעלם מהשאלה ומתמקד בדינמיקה בין הגיבורים. גם כשהוא כבר נותן תשובה, זאת תשובה חלושס כזאת. העלילה, כמו שכבר אמרתי, היא לא נקודת החוזקה של הספר.

מה כן האלמנט החזק? גיבור הספר קומנדר גרהם קול, קצין בצי הבריטי, שהיה אמור להיהרג במשלחת לאזור הארקטי. הוא מבוסס על דמות היסטורית אמיתית, ויש נספח בסוף שסוקר מה באמת ידוע עליו ומה הסופרת המציאה בעצמה. זה יופי של דבר וגורם לי לרצות לקרוא ספר על המשלחת המדוברת.

קול הוא ג'נטלמן אנגלי כריזמטי. אנשים כמוהו מסתדרים בכל מקום ובכל תקופה. קול הוא גם גיבור הספר האמיתי. יש פה מקרה קיצוני של חלוקה בין המספרת לבין גיבור הספר, כמוהו לא נראה מאז ד"ר ווטסון ושרלוק הולמס.

בין קול למספרת מתפתח סיפור אהבה איטי, שנון וחמוד. זה לא סוד ולא הפתעה, זה די ברור מהפגישה הראשונה שלהם, ואני מופתע שהספר לא נקרא "אישתו של הנוסע בזמן". רגע, אתם אומרים שהשם כבר תפוס? אז קבלו את זה:

אחת הסיבות שציון הספר בגודרידס נמוך היא שהוא הואשם בגניבה ספרותית. ספציפית, מסדרת טלוויזיה ספרדית בשם The Ministry of Time. אז אל תגידו לי שמפריע לו שהשם כבר תפוס. האשימו גם את הספר בכך שהוא מקדם את דמותה הישנה והטובה של בריטניה האימפיאליסטית, אם כי אני לא חושב שזה נכון.

כמו כל דבר שהופך לויכוח פוליטי באינטרנט, זה פגע בציון. הרבה אנשים נתנו ציון 1 בלי לקרוא אותו בכלל. סיכום של הדיון, לחובבי ז'אנר סערות האינטרנט, יש פה.

[The Ministry of Time – קליאן ברדלי, 339 עמודים, 2024]