המבורגר דום: יריד החורף של המבורג

[שישה חברים יצאו לדרך, בים בם בום. אחד תפש תנומה בערך, בים בם בום. אחד קנה נקניקיה בדרך. בים בם בום. לא בדיוק, אבל בערך. בי בם <תשלימו לבד>.

אניווי, שישי-שבת ו – 24 שעות בהמבורג הניבו את שלושת הפוסטים הקרובים בבלוג. לקחנו כרטיס סופ"ש שמח (37 יורו לחמישה אנשים) לכל כיוון. ישנו ב –A&O Hauptbahnhof Hamburg Hostel בחדר לשישה אנשים. הלכנו המון וקפאנו הרבה.

עוד פרטים טכניים אפשר לקבל במייל. ועכשיו לתכ'לס].

ברוכים הבאים ליריד המבורגר דום מספר 681! היריד הגדול ביותר בצפון גרמניה, שנערך מאז (ד"ש לתוכנת מתמטיקה 8) 1329.

זו כמובן ספירה נדיבה ביותר, היות ועד סוף המאה ה – 19 היה שם בעצם שוק, ולא יריד (אתם יודעים, מקום בו מכרו אווזים, סוסים וכלי נשק). אבל ב – 1890 לקחו בדרנים ולוליינים את השליטה לידיים. תוך שנתיים הם השתלטו על שטח של שלושה קילומטר, והחלו מסורת אדירה שנערכת עד היום וסוחבת אחריה בערך עשרה מליון מבקרים בשנה.

היריד נערך בחורף, אביב וקיץ – כשיריד החורף משתלב נהדר בחגיגות חג המולד של העיר (שדי משעממת בשאר השנה) וצובע את ציפוי השלג הדק בעטיפה אירופאית צבעונית וחמה.

בכלל, תקופת קדם-חג-המולד, בין סוף נובמבר לסוף דצמבר, היא כנראה הזמן המוצלח ביותר לראות את המבורג. כבר בירידה מהרכבת, בדרך הקצרה להוסטל, ראינו מצעד חג מולד ברחוב הראשי. מין סוג של עדלאידע צנועה בה סנטות עם כינורות מנגנים בצוותא עם רנדולף-אף-אדום לשמחת הילדים.

מה שעוד נוח בתקופה הזאת בהמבורג, זה שלא צריך לסמוך על מפה. פשוט עוקבים אחרי שווקי חג המולד עד שמגיעים לאטרקציות התיירים בעיר. בחלקן חיכו לנו אפילו הפתעות חגיגיות. הנה, בכנסיית מיכאל הקדוש, הסמל של המבורג, היה שוק אמנים לכבוד חג המולד במרתף. שוק אמנים לא מרגש אמנם. שוק במרתף כנסייה? מרגש מאד.

אבל אנחנו פה בשביל היריד.

אחרי כמה שעות הליכה בכפור, ועוד חצי שעת התרעננות בבוטיק בשמים ואיפור (זה לא מה שאתם חושבים! אנחנו שם בשביל החימום!), הגענו לגלגל הענק של ההמבורגר דום.

בשנות השמונים, וזה חשוב לדעת, התרחשו שתי טרגדיות ביריד. אחת כשמכשיר אחד התמוטט למשנהו והרג כמה אנשים. השני כשקטר רכבת הרים התקלקל וגרם לפציעת חמישה בני אדם. זה גרם כנראה לגרמנים להקפיא את הזמן, ולעצור את התפתחות היריד באייטיז. כי ההמבורגר דום זה פשוט 'ברוכים הבאים לאייטיז!':

אורות ניאון, ורכבת שדים לצד מבוכי זכוכית וספינת פיראטים. הילדים משחקים במכוניות מתנגשות קטנות, והמבוגרים (אנחנו) משחקים בפראות במכוניות מתנגשות יותר גדולות. יש דוכנים לרוב: יריה ברובה ירידים, וזריקת כדורים כדי להפיל פחיות. ועוד ועוד.

האוכל? גרמני בעליל, המוזיקה? מי אמר talking heads ושירי חג מועד ונופל גרמנים? זה קיטשי ומתקתק וסכריני, אבל אני מת על זה. בעיקר כשמוסיפים לעניין את היין החם (glühwein) הגרמני שמחמם את הלב והגוף.

[מימי ואנוכי תמיד מחפשים בשווקים אטרקציות חדשות לחוש הטעם. הבחור בתמונה הציעה את המאפים הפריכים הללו במילוי שינקן וגבינה. עשיר בטעם. עשיר בקלוריות]

למרות שהלב חם, מזג האוויר דואג להקפיא את הגוף. וכל טיפת רוח חודרת לעצמות. מסתכלים למעלה, על האנשים שיושבים בהנאה בקרוסלת הענק ומתנפנפים להם אי שם בשקעים, ולא מבינים מאיפה המזוכיזם הזה לקור?

למרות שיש ביריד לא מעט מתקנים, כגון ה – XXL – הנדנדה (הממוכנת) הגבוהה בעולם ע"פ המארגנים – הוא לא מהווה תחרות לאף פארק שעשועים רציני בעולם (ולא, הלונה פארק בת"א הוא לא אחד שכזה. וגם לא לונה טל ואייל). הדגש שם הוא יותר על הנוסטלגיה, האייטיזאיות, ההנאה התמימה בירייה במטרות מפח ושעשועים על מתקנים ישנים.

לטעמי גם יש מקום נרחב לכאלו דברים בעולם, ולא רק לשעשועים שהם שיא הקידמה.

 

לא הייתי מגיע במיוחד להמבורג בשביל היריד. כי בסופו של דבר הוא לונה פארק אייטיזי כזה, שאולי נותן לזר שבינינו חוויה גרמנית מיוחדת, אבל הוא לא ההיי לייט הכי גדול במדינה.

ועם זאת, כן הייתי משתדל להגיע להמבורג בזמן יריד החורף ושווקי חג המולד. כי כל אלו, ביחד עם שאר אטרקציות העיר (ראו שני פוסטים הבאים) משאירים רושם אדיר על המבקר.

[הפסטיבל נערך שלושה חודשים בשנה. יריד החורף עליו מדובר פה מתקיים בנובמבר. יריד האביב באפריל ויריד הקיץ באוגוסט. תבדקו תאריכים מדויקים לירידים הקרובים פה]