המדף הז'אנרי: ג'ורג' ר. ר. מרטין – סופת החרבות

אני שומר על מסורת יפה של קריאת כרך של 'שיר של כרך ואש' כל טיול אופניים. כבר שלוש שנים! והקיץ: טיול שלישי, ספר שלישי.

כל כך נהניתי שאני שוקל להקדים את הטיול הבא לחורף כדי לקרוא את הכרך הבא בסדרה.

זה לא פוסט למי שטרם קרא את הספר השלישי. אם בכלל לא הסתכלתם בסדרה עדיין אז קישטא! לכו לקרוא את הספרים ואז תחזרו לפה.

יש מלא ספויילרים. זה גם לא פוסט ביקורתי במיוחד; יש כאלה על סופת החרבות לעייפה ברשת. זה בסה"כ פוסט של מעריץ חובבן נלהב. שהחליט לדובב את הספר.

כמו כל ספר שממשיך סדרה עמוסה, ההתחלה דנה בהשלכות אירועי הספר הקודם, והכנות לקראת אירועים גדולים אמיתיים. ואכן; באמצע הספר התלוננתי ששום דבר לא קורה פה. זה היה נכון מאד לנקודת אמצע הספר, ושגוי עד אינסוף להמשך.

נקודת המוצא, של הספר והסידרה, היא שכולם סובלים.

טיריון חשב שסוף סוף יקבלו אותו בתור הגמד המושיע של העיר. במקום זאת רואים בו גמד מרושע שכמעט והפסיד את העיר בקרב והיה צריך שאבא שלו יציל אותו.

ג'יימי, שהצליח להימלט מהשבי, נטול לחסדי בריינה, אם כי בדרכו המיוחדת הוא הופך את המצב למשעשע ביותר.

סנסה כמובן עגמומית. שזה הגיוני בהתחשב בכך שלא קרה שום דבר חיובי בחיים שלה כבר שנתיים. אלוהים יודע איך היא לא השתגעה. ג'ון שלג מדוכא כי כולם חושבים שהוא בוגד. ארייה הולכת לאיבוד עם חבורת ילדים בגירסא מאד קודרת של 'שלושה בסירה אחת'. וקייטלין ממשיכה לייעץ עצות נהדרות אבל לקבל החלטות איומות.

במילים אחרות: דכאון של שש מאות עמודים. קראתי אותו בלי נשימה; עד כדי כך נקשרתי לדמויות. עד כדי טוב כותב מרטין.

ואז מתחילים דברים להתרחש. בהתחלה ג'יימי מאבד את היד. זה השאיר אותי מדוכא לגמרי, והזכיר לי עצה ילדות של הוגו היד ומחזור שער המוות (למי שמכיר).

אחרי זה כולם בוגדים בכולם, ובסופו של דבר רוב נרצח ונראה שממלכת הצפון הגיעה לקיצה. קשה לתאר את הרגשת השחור שאפפה אותי בסיום קריאת הפרק הזה. קשה קשה.

המהלומות ממשיכות ליפול: טיריון וסנסה מתחתנים. אני דווקא יכול לראות את זה עובד, כי עקרונית כל בחורה צריכה להרגיש עצמה בת מזל לקבל את טיריון כבעל. ואז המלך ג'ופרי נרצח. או שנאמר: עוד מלך נרצח. החשד נופל כמובן על דודו הגמד, שאיכשהו מצליח לגייס לעצמו סופר-אלוף שיגן עליו בקרב-הצדק מול הענק הרוכב.

שני דברים יש לאמר על הקרב הזה: ראשית, הוא אחד מקטעי האקשן הטובים שקראתי אי פעם. אדיר אדיר אדיר.

שנית, הסיום שלו כה מדכא שזה שיאים חדשים אפילו בשביל מרטין. כמו לראות את קבוצת הכדורסל שלך מובילה כל המשחק רק כדי להפסיד באיזה נס-ז'לגיריס בשניה האחרונה.

למרבה הפלא הסתיים הספר בטון אופטימי: טיירון ברח ובדרך רצח מלא אנשים רעים. ג'ון שלג יוצא מנצח מכל הכיוונים, ואיכשהו נדמה שיש מצב שהגיבורים שלנו יחוו סוג של אושר בקרוב. מה שאומר כמובן שזה לא עומד להתרחש, והספר הבא יפתח בבליל חדש של סבל ואופל. כבר הבנתי את רוח הסדרה.

——————–

בצד השני יש את דאני, שמסתובבת לה עם שלושה דרקונים בצד השני של העולם.

העלילה שלה ממשיכה להיות, כבר שלושה ספרים, מנותקת כמעט לחלוטין מהעלילה הראשית! כולי רטט לחשוב מה יקרה כשהם יתחברו. הסיפור שלה בספר הנוכחי בנוי מכמה עלילות קטנות. מה למדים מהן? שהיא אחלה מצביאה, תככנית בחסד, בן אדם מוסרי וגם חומר בכלל לא רע למלכה מוצלחת. אני רק אומר.

——————

שאלה: עד כמה טובה סופת החרבות? עד כמה טוב שיר של קרח ואש? עד כדי קח שהוא גורם לי לחשוב "רגע, אז בעצם יכול להיות שזה אדם אחד שכתב את כל התנ"ך!". הסדרה הזאת היא אחת מרכבות ההרים הטובות ביותר שקראתי מעודי. אם כי הבנתי מכל מיני אנשים שההמשכים לא שומרים על הרמה.

כבר אמרתי שאני מתכנן טיול אופניים מיוחד רק כדי לקרוא את הספר הרביעי בסדרה?

[סופר החרבות. 1216 עמודים באנגלית. 10/10 בסולם ניימן]