באיזור הזמן שאיילון מאסק רכש את טוויטר, החל מיני טרנד של רשתות חברתיות מבוזרות. בדקתי במאי ברצינות את אחת הבולטות בהן, Lens, ויש לי הרבה מה לאמר עליה.

יכול להיות שכשיצא Magician: apprentice ב-1982 הוא היה יוצא דופן לסוגו: פנטזיה אפית פשוטה וישירה, עם הרבה מבוכים וקסמים. אבל ב-2023 הספר מרגיש כמו קלישאה מיושנת שלא עומדת במבחן הזמן. זה הספר הראשון בסאגת Riftwar המפורסמת.

זה ישמע לכם מוזר, אבל אני חובב יוקולילי אדוק שיכול לנקוב בכמה משמותיהם של נגני היוקולילי המובילים בעולם. הגעתי לעיירה מונופולי עם אקורד הסיום של פסטיבל היוקולילי המקומי, Monopolele. התוצאה היא כמובן פוסט על מוזיקת יוקולילי.

אני מאד נהנה לקרוא ספרים של סדרת גנזך אורות הסער של ברנדון סנרדסון, אבל חושש מכתיבת הביקורות כי אין המון מה לאמר עליהם. רסיסים של אור הוא הספר השני בסדרה, מתוך עשרה שעתידים לצאת, והוא מסיים את האקספוזיציה לסדרה, אחרי יותר מ-2000 מילים.

בארי היא בירת מחוז פוליה שבאיטליה, ונמצא בעקב של המגף האיטלקי, על חופי הים האדריאטי. עד לפני כמה שנים היה מסוכן להסתובב בעיר העתיקה שם, אבל כיום היא בטוחה, הומה, ומלאת מאכלים בארינזיים איטלקיים שאפשר למצוא (כמעט) רק שם. הנה התרשמות מכמה ימי שהות בבארי.

כולם אוהבים את Legends & Latte , ובצדק. מדובר בבונבוניירה של ספר feel-good שישאיר אתכם עם חיוך על הפנים וחשק עז לקפה טוב.

גיליתי בוורשה צמח תיבול עתיק שכבר לפני 6,000 שנה השתמשו בו באיזור. כיום הוא קצת "אבד" לטבחים בין זמננו, אפילו לאלו בפולין. קריאה קצרה גרמה להחליט שראוי להקדיש לו לפחות אלף מילים בעברית.

ב-2021 לא עלה סיכום ספרים בבלוג פעם ראשונה מזה עשור. השנה ההיא הייתה כל כך גרועה עד שפשוט לא התחשק לי לסכם אותה. גם 2022 לא הייתה משהו. אבל במקום להתלונן, בואו ננצל את ההזדמנות, נאסוף את שתי השנים ביחד, ונסכם שנתיים של קריאת מדב"פ.

"פיצה פולנית" הוא אחד המאכלים הכי שנויי מחלוקת בפולין. בזמן שחצי המדינה מדברת עליו בעיניים נוסטלגיות ואהבה, החצי השני חושב שהוא פשע נגד האנושות. בואו נראה מה זאת פיצה פולנית ומאיפה היא הגיעה.

ב-1986 הספר Magic Kingdom for Sale. ספר שכאילו נכתב כדי להיות סרט פנטזיה אייטיז שמעולם לא נעשה. ספר שמתכתב עם הסיפור שאינו נגמר והנסיכה הקסומה, אבל – כמו שהכותרת מרמזת – בצורה יותר פרועה והומוריסטית.

לפני חודשיים ביקשתי עזרה מהקוראים בקשר לפרוייקט חדש בשם וולבול, והבטחתי לספר עליו יותר בהזדמנות. עד שההזדמנות הגיעה, הפרוייקט נעצר. בואו נראה מה היה הפרוייקט, ומה הסיבות לכשלון.

האם כל בתי הקפה החדשים דומים? האם כל כריכות הספרים דומות? האם המודרניזם הרס את היופי של התקופה הקלאסית והפך אותה לפשוטה ומשעממת? ים של מילים שהוגה בשאלות הרות גורל אלו.

12 ימים היה בעל הבלוג בישראל, ואלו היו 12 ימים פוריים עד אין קץ: פסטיבל בירה, העיר העתיקה בירושלים, השקת ספר קומיקס ועוד.

בתחילת הניינטיז יצרה חבורה צעירה, קטנה ופרועה משחק מחשב שהביא את רוח הגראנג' לעולם הגיימרים. למשחק קראו Doom, וסיפור יצירתו לא פחות מטורף ואינטנסיבי מהמשחק עצמו.

היות ואני כותב לאט מדי ומעט מדי, הצטברו כמה הערות לסדר היום. ריכזתי את כולן במקום אחד, וכדי שלא יהיה משעמם הוספתי עוד כמה דברים.

הספר The Cryptopians מספר את סיפורו של את'ריום, הבלוקצ'יין השני הכי גדול אחרי ביטקוין. זהו סיפורה של קבוצה קטנה של נוודים דיגיטליים, שבדרך נס, בהנהגתו של ילד בן 19, הצליחו לבנות שוק שסחף את העולם כבר לשני גלי בלוקצ'יין. יש לסיפור הזה גם קשר מאד אישי אלי, כמו שתראו בביקורת.

ברוח הימים, חשבתי לעשות הצהרה פוליטית קצרה, יבשה, על עמדתי במצב בישראל. אבל התפתח לפוסט פוליטי, עם סקירה מאד אישית של המצב בפולין, אנקדוטות מהונגריה, וגם קצת תרבות לא פוליטית.

Antifragile הוא הביקורת השלישית על ספר של נאסים טאלב בבלוג. קדמו לו הברבור השחור ו-Fooled by randomness, שניהם ספרי מופת לטעמי, וכך גם Antifragile.