את הבוקר שלי ביליתי בבית המשפט. רגע לפני שאתם שואלים מתי שעות הביקור במעשיהו או מנסים לעזור לי בסגנון נמלטים, חשוב לי להרגיע אתכם. בסך הכל ערכתי ביקור ראשון בבית המשפט העליון.

אחרי סיור קצר במבנה הארכיטקטוני המרהיב של בית המשפט, נכנסו לכמה רגעים לצפות בדיון ומשם נכנסנו לחדר דיונים ריק בו קיבלנו הסבר קצר על מערכת המשפט הישראלית.

בתור ירושלמי, מוזר היה לי לחשוב שהפעם הראשונה בה אני מבקר במקום היא אחרי גיל 30. יתכן שהעובדה הזו נובעת מהמתח הטבעי שבין העולם הדתי לעולם המשפט הכללי, ואולי מדובר במתח הגואה שבין הציבור השמרני-ימני לבין מערכת המשפט הישראלית ובית המשפט העליון בפרט.

כבר תקופה שאני מנסה להבין את מקומי כאזרח במדינת ישראל. האם נכון לי להיות מעורב פוליטית? האם נכון לי לנסות להשפיע בדרך אחרת? ואולי בכלל הפעולות חב"ב בליל שבת, היו אמת ואני פשוט צריך להתמקד במה שאני טוב בו ומשם אביא תועלת לעולם?
עם כל המחשבות האלו, פניתי לשופט בית המשפט העליון בדימוס ובקשתי ללמוד ממנו יותר על בית המשפט, לשמוע יותר על המוסד הכל כך מרכזי הזה בציבוריות הישראלית, ולהבין את המתח שבין חלקים מהציבור לבין המוסד הזה. הוא הזמין אותי לפגישה וכך מצאתי את עצמי יושב במשרדו אחרי הסיור.

שוחחנו על בית המשפט, על המקום שלו בחברה, על הבעיות שאנחנו רואים בו ועל הבעיות שהוא רואה בחברה ובבית המשפט. תוך כדי השיחה היה נדמה לי שהבנתי במשהו את הפער בראיית העולם. מערכת המשפט והשופטים בראשה, רואים את עצמם כפועלים על פי השכל. באופן תיאורתי, כל הרכב שופטים, על פי אמונתם, אמור לספק הכרעות דומות. הצדק הוא אחד, ומערכת המשפט שואפת לכוון את עצמה רק לאורו.

"מעולם לא הגיע אלי מקרה שההכרעה ההלכתית שלו מפורשת בשולחן ערוך" כך שמעתי פעם בשם דיין בבית הדין הגדול. אולי בגלל שכשהחוק ברור, אנחנו יודעים לקבל את הדין ולא נגררים לבית המשפט. אולי בגלל שמערכת חוקים, מפורטת ככל שתהיה, היא בעצם אוסף של משקלים. חמור מאוד לגנוב מחד ולאדם יש זכות לדרוש רכוש ששייך לו מאידך. כשאדם גונב ממי שלקח לו דבר בלי רשות, מה עושים? פה ההכרעה לא ברורה, פה השאלה היא, למה אנחנו נותנים את המשקל הגדול יותר. לגניבה או לזכות על הרכוש? כאן מערכת החוקים צריכה להגדיר את המשקלים והשופטים צריכים להכריע בין המשקלים השונים.

באופן אישי, אין לי ספק שאדם שגדל בבית המדרש יתן משקלים שונים מאדם שגדל בישוב ספר בישראל ושניהם לא ידמו למשקלים של עולה חדשה מאנגליה. פה נכנסים חוקי היסוד, תפקידם של חוקי היסוד להגדיר נכונה את המשקלים, אך גם בין חוקי יסוד עשויים להיות משקלים שונים על ידי אנשים שונים.

אבל הבעיה האמיתית בעיני היא גדולה מזה, בזמן שמערכת המשפט אמורה להתנהג כמו מערכת משוואת מתמטית, כך שתוצאות דיון אמורות היו להיות ניתנות לחיזוי מראש במידת מה, מערכת המשפט התחילה לדאוג לתחזוקת המשוואות עצמן. כל תקדים נלקח בחשבון. כל החלטה עשויה להוות סמל וסימן לבאות, והשופטים לאט לאט מצאו את עצמם (ואולי רק בעיני עצמם) כזקני השבט, ובתור זקני השבט, תפקיד ההכרעה בין המשקלים הפך אט אט לתפקיד שמייצר ומכוון את המשקלים. הפונקציה המתמטית הפכה למחנכת.

יצאתי היום מבית המשפט ברגשות מעורבים, הבנתי את בית המשפט העליון, אבל לא לגמרי הסכמתי איתו. כשהייתי בחוץ אמרתי לעצמי: יש שופטים בירושלים, הם בני אדם, ואולי טוב שכך.