כשהיינו ילדים בבית הספר, היינו מחכים מתחילת השנה ליום אחד מיוחד. בתפר שבין אוקטובר לכסלו, באחת מהפסקות צהרים היה מגיע בחור, לרוב עם רכב קטן ומלא ארגזים. נעמד על יד גדר בית הספר וזורק אל תוך החצר חבילות של סופרגול. מיד היו מתקבצים סביבו עשרות ילדים והוא היה מחלק אלבומים. כשהיה רואה מרחוק אדם מבוגר מתקרב, כנראה מורה או מנהל, היה עולה אל הרכב במהירות ומסתלק.

ככה התחילה לה תקופת החורף בבית הספר. בזמן שהגשמים דופקים על החלונות בחוץ, הילדים מילאו את המסדרונות, מגדילים את אוסף המדבקות שהתחיל מעשרה קלפים שנזרקו לחצר ואס סונול אחד (ואוי לאבא שתידלק במקום אחר).

כשפתחתי דף פייסבוק, קיבלתי מיד מהרשת החברתית כמה עשרות שקלים בקרדיט, כמו אותו בחור עם חבילות סופרגול, נזרקו אלי שטרות וירטואלים לטובת פירסום אבל החלטתי לחכות עם השימוש בהם.
חשבתי לעצמי שאשמור את השימוש בפרסום הממומן לפוסט יחיד שיהיה מוצלח יותר מאחרים. והשבוע הוא הגיע, כשפירסמתי פוסט קצת אישי שקיבל יותר יחס מפוסטים קודמים, החלטתי שזה הזמן לנצל את הקרדיט. (וגם… היה קשה לי להתאפק – חוויה חדשה עמדה על הפרק)

בתהליך איטי, הלכתי וצימצמתי את קהל היעד. אם הפרסומת הראשונה, יועדה לכל מי שנמצא בישראל, הפרסומות האחרונות כבר עשו הצלבות בין תחומי עניין מסויימים, מגורים בישראל ושפה. עם כל הפרסומות, קיבלתי את התחושה שחלק מהיחס ניתן על ידי אנשים שאינם יודעים עברית, מה שגרם לי לתהות למה לוחץ מישהו על לייק, כשאין לו מושג מה כתוב בפוסט.

היום בצהרים, ישבתי לקפה עם קולגה לעבודה שסיפר לי איך אפשר לקבל הרבה לייקים לדף. הוא סיפר על איזור בהודו הידוע למפרסמים בפייסבוק. שכל פירסום ממומן בו, מקבל מאות לייקים.
יש להם תרבות אחרת, הוא הסביר לי, הם רואים פוסט ומיד לוחצים על לייק. זה לא עולה להם כסף, אז למה לא?

חשבתי לעצמי, למה בעצם אנחנו כל כך עוצרים את עצמנו מללחוץ על לייק? האם אנחנו חושבים על האלגוריתם הלומד וחוששים מקבלת פוסטים שאנחנו לא רוצים?
אולי אנחנו לא רוצים לחשוף שאהבנו פוסט מסויים בגלל החשש של מי שיראה את זה ולא יאהב את המחשבות שלנו?
ואולי בכלל, אנחנו נמנעים מללחוץ על הלייק, כי בינינו לבין עצמנו, אנחנו לא יכולים להודות שאהבנו משהו שאנחנו חושבים שאסור לנו לאהוב?

מה היו תוצאות הניסוי? חשבתי שאקבל עשרות לייקים לדף עצמו, אנשים שירצו להמשיך ולקרוא את מה שיש לי לומר. אבל מלבד כמה אנשים בודדים, אני מכיר ברמה מסויימת את כל מי שאוהב את הדף.
יש משהו נחמד באווירה האינטימית בין אנשים מוכרים ויש התרגשות עם החשיפה לקצת קהל חדש ואחר.

עכשיו בעיקר נשאר לי לנסות לעניין אתכם.