אתמול עשיתי מבחן אישיות באינטרנט. רגע, לפני שאתם ממשיכים לפוסט הבא כי לא מעניין אתכם למי מהסדרה חברים אני הכי דומה, אולי כדאי לציין שזה היה מבחן קצת שונה.
על פי התיאוריה (של הפסיכולוגיות מאיירס ובריגס) ניתן לתאר אישיות של אדם על ידי ארבעה מאפיינים:
1. מופנם מול מוחצן, חלקנו מוצאים את ההנאה וההתפתחות שלנו בזמנים של לבד, אחרים צריכים את החברה כדי לפרוח.
2. תחושה מול אינטואיציה, איך אנחנו תופסים את המציאות? דרך חמשת החושים שלנו או דרך אינטואיציה ומחשבות על העתיד?
3. חשיבה מול רגש, האם מנגנון קבלת ההחלטות שלנו מובס על חשיבה וניתוח הלוגי או ברגשות שלנו?
4. תפיסה מול שיפוטיות, האם אנחנו מתייחסים לעולם, בצורה שיפוטית (הדוקה) או בצורה תפיסתית (פתוחה)
16 סוגי האישיות הם בעצם כל השילובים האפשריים בין המאפיינים השונים.

אחרי המבחן, חיפשתי לקרוא קצת יותר על השיטה ועל המשמעות של התוצאה שקיבלתי במבחן (התשובה בסוף 🙂 ). מסתבר שהשיטה נועדה מראש לבדיקה עצמית של הנבחנים, מדובר באוסף של משפטים בהן הנשאל צריך למקם את עצמו על רצף שבין הזדהות מוחלטת עם המשפט לבין זרות מוחלטת. הגרסה הראשונית של השיטה פורסמה בספר שראה אור כבר בשנת 1944 והיא מבוססת על תיאורית האישיות של קארל יונג.
כשחיפשתי את המשמעויות של התוצאה שקיבלתי מצאתי המון מידע, רובו חסום חלקית על ידי חומת תשלום (כי אחרי הכל, למה לא למכור את ההבטחה לאושר אינסופי אחרי שתבין איך להתנהג וכל חייך ישתפרו?) אבל העקרון שחזר על עצמו במאמרים החינמיים שקראתי היה הנחת היסוד שבני אדם שונים צריכים עזרה ודגשים שונים.

אחד מרגעי התובנה שהיו לי בזמן השירות הצבאי, הגיע בלילה של שמירה מתישה במיוחד. אני לא יכול לשחזר את חוט המחשבה שהוביל אותי אל התובנה הקטנה הזו, אבל לרגע אחד הבליחה בי ההבנה, שחווית השירות הצבאי שאני חווה היא יחודית. בגלל המפקד שלי, בגלל החולשה הפיסית שהביאה אותי לסף התעלפות כבר ביום הראשון, בגלל היציאה הראשונה שבה קיבלתי שעות ביציאה בגלל שנרדמתי לי באוהל, סתם ככה, באמצע יום.

חווית הייחודיות הזו מלווה את החיים של כולנו, גם הטכנולוגיה שאנחנו משתמשים בה, הולכת ונעשית אישית וייחודית לנו. מההמלצות של נטפליקס והפיד של פייסבוק דרך הפרסומות של גוגל ועד לתרופות מותאמות אישית.
ברור לחלוטין שגם בזמן שאנחנו מחפשים לפתור את הקשיים שלנו, נחפש באופן טבעי את השביל הייחודי לנו, את הדרך שתעזור לנו לפרוץ את כל הקירות.

בינתיים, אני קצת סקפטי. נדמה לי ששאלון אישי תמיד יהיה קצת מוטה למקום שבו הנשאל רוצה להיות. ובכלל, פתרונות קסם כמו "12 דברים שכל אדם מוחצן צריך לעשות כדי להיות מאושר" לרוב לא מדברים אלי, דווקא כמי שיש לו חיבה לא מבוטלת ולא מוסברת לספרי עזרה עצמית ומאמרי פסיכולוגיה להמונים, אני מאוד שיפוטי בנוגע למידע שקיים בתחום.
אבל יש לי איזו תקווה שתובנה אחת תבצבץ בין השורות, שפתאום משפט אחד יחרט לי במוח, יתגלגל לו שם בפנים, ובסופו של דבר יעזור לי לעשות משהו אחד בחיים טוב יותר.

ואם קראתם עד פה, ואתם עוד סקרנים לדעת מה מבנה האישיות שלי, בערבון מוגבל אני יכול להגיד שהתוצאה שקיבלתי היא מופנם, אינטואיטיבי, חושב ולא שיפוטי.
אה, והדמות שלי בחברים היא צ'נדלר. אבל זה מה שכולם מקבלים. לא?