הקטע הבא הוא אחד הפוסטים הבודדים שפירסמתי רק בפייסבוק. הערב התפרסמה כתבה אליה התראיינתי שעסקה בנושא, לכן החלטתי לפרסם גם פה.
לכבוד פתיחת שנת הלימודים האקדמית, נזכרתי במעט הלימודים האקדמאים שלמדתי.
מיד אחרי הצבא, מצאתי את עצמי סטודנט צעיר ונרגש בפתח מכללה, הלימודים היו בתחום מדעי המחשב, ואני, הנער שעבר את בחינות הבגרות בציונים סבירים, והשקעה מינימאלית, עמדתי שם בפתח המוסד כמו בקלישאה.
החלטה אחת קיבלתי אז, בכנס הפתיחה לשנת הלימודים. את הלימודים האלו אקח ברצינות. אעשה את כל המטלות, ובזמן. אעבור בציונים טובים את הבחינות ואמצא בקלות עבודה.
את האסטרטגיה שיניתי באמצע שנה ב'. הציונים כבר לא היו טובים, את המטלות, אם הגשתי, הגשתי אחרי תחינות שיקבלו אותן באיחור וחלק נכבד מן ההרצאות העברתי בבדיקת גבולות הטכנולוגיה במשחקי מחשב בספסל האחורי בכיתה.
כמה מביני דבר לחשו שאף אחד בתעשיה לא מסתכל על התואר כשמועמדים מגיעים עם ניסיון, וניסיתי להשיג עבודה, כזו שתאפשר לי להגיע לסוף התואר עם ניסיון.
במשך שנה וחצי צברתי ניסיון במיזמים קטנים ובפרוייקטים כושלים עד שמצאתי את העבודה הראשונה שלי. מעט הזמן שהקדשתי ללימודים, התנדף לו, עד שהחלטתי באופן רשמי שאין בי את הרצון או החשק לסיים את לימודי התואר.
הרבה פעמים שואלים אותי לדעתי על התואר האקדמי, האם יש בו ערך? האם יש לו משמעות? מאמרים כמו [זה שבתגובה הראשונה] מנבאים אפוקליפסה אקדמאית, תקופה בה לא יהיה צורך עוד באוניברסיטאות וחברים מתקשרים בדאגה לשאול האם כדאי לבזבז שלוש שנים באקדמיה או שעדיף לחפש עבודה בתחום ולהתפתח.
בעיני התשובה לזה היא לא חד משמעית. כשאנחנו מחפשים בעל מקצוע, אנחנו מחפשים מישהו שיודע את העבודה. לא כל כך אכפת לנו עם הרופא הוא בעל תואר או לא, בעיקר חשוב לנו שנבריא בזכות האבחון שלו. גם כמות ההבנה של המהנדס שבנה את הבית שלכם לא מאוד חשובה, כל עוד הבית עומד יציב וימשיך לשמש קורת גג גם לילדים שלכם ולנכדים.
הבעיה היא, שאין לנו דרך לבדוק את הרופא, מכיוון שהידע הרפואי שלנו מצומצם, לכן נוצרה מוסכמה בדמות תעודות ותארים. מכיוון שאין לי את היכולת למדוד רופאים, אני מקבל את הקביעה של האוניברסיטה שאדם מסויים, צבר את הידע הדרוש בשביל לאבחן ולהציע טיפול.
אבל המערכת האקדמית היא דו כיוונית, הרווח הוא גם של התלמידים. לפני כחודשיים התחלתי בלימודי סדנת כתיבה מקוונת. בזמן שאני נהנה מן הקורסים, לומד הרבה ומוצא את זמן הלימודים כזמן של מנוחה ורגיעה, אני לא מקפיד על הלימודים. למה? בגלל שאני לא מצליח להתמיד. בגלל שהחיים קורים במקביל, ואני צריך להתייחס אליהם.
הלימודים האקדמאים, בעיקר בתחומים הקרובים לתחומים בהם אני מתעסק, מכילים הרבה ידע מעמיק. ידע מעמיק הוא ידע שאפשר להסתדר בלעדיו בעבודה, אבל הוא הפער בין עובד טוב לעובד בינוני. ידע מעמיק שכזה הוא ידע שרוב העובדים לעולם לא יגיעו אליו. קיימים כמובן אנשים שאוהבים את התחום, אנשים שילמדו בשעות הפנאי, אנשים שיעמיקו וישפרו את עצמם, אבל נדמה לי שלולא התקופה האקדמית, הידע המעמיק הזה, היה נחלתם של בודדים, בדיוק כמו לימודי הרפואה לפני מאות שנים.
ההספד של האקדמיה ושל הצורך בה מוקדם מדי. העבודה שמקומות עבודה מקבלים עובדים שלא עברו דרך האקדמיה מלמדת שאפשר לצבור את אותו הידע המעמיק גם בדרכים אחרות, אבל כנראה שעבור רוב בני האדם הערך של לימודים האקדמיים גבוה יותר מהתעודה שמאפשרת למצוא עבודה.