וואי כמה יש לספר על ה-There is No Antimemetics Division. הוא אחד מספרי המד"ב הכי מיוחדים שתקראו אי פעם, אבל גם ספר עם המון מטא שחייבים להזכיר בביקורת. הוא גם ספר חד פעמי. גימיק כמוהו לא קראתם ולא תקראו אף פעם. תקראו את הביקורת ותחליטו אם מתאים לכם.

Infinity Gate הוא אפוס מדע בדיוני ביקומים מקבילים עם הרבה AI. אולי בכלל נכון לקרוא לו "אופרת יקומים מקבילים" או "אופרת AI"? הספר הפך ישר לאחד מאהובי הקהל ב-2023, אבל אני פה דווקא לנסות להסביר למה התחברתי אליו פחות.

כן, The Tainted Cup הוא ספר נדיר. הוא ספר פנטזיה בלשי, והוא מבריק גם באלמנט של הפנטזיה וגם באלמנט הבלשי. אחד הספרים הטובים שקראתי השנה, ומדובר בשנת קריאה איכותית במיוחד. המלצה חמה.

אפילו בתוך ז'אנר משחקי הריאליטי הקטלניים (משחקי דיונון, רעב) הספר Chain-Gang All-Stars נחשב אלים. בתור קונספט הוא מענין במשך כמה עשרות עמודים, אבל היה עדיף לו היה נשאר סיפור קצר ולא רומן ארוך.

אני נרעש! אני נרגש! הספר ה-40 של אסטריקס, תחת כותב חדש לסדרה, הוא ספר מצוין. כיף גדול היה לקרוא אותו וכיף גדול לדווח את זה למעריצים.

כולם יודעים שסדרת The Sun Eater הולכת ומשתפרת מספר לספר, כך שלא ציפיתי ש-Empire of Silence יהיה יצירת מופת, אלא סתם ספר חביב. האם היה חביב? לא באמת, יותר סתמי ומבאס.

סדרת קאט ולוק אולי לא "מיוחדת", אבל היא כן מצוינת בכל מה שהיא עושה בתוך הגבולות שהגדירה לעצמה. תעלומה בלשית מותחת, AI סיפמטי ודמויות עמוקות ועגולות. אם זה מספיק לכם, היא מומלצת בחום. מחכה לכם קריאה קולחת ומהנה.

לאורך כמה שנים בתחילת העשור הקודם דיברנו פה ללא הפסקה על שונן מגווייר, או בשם העט שלה, מירה גרנט. כל הזמן שאלו למה אין סקירה על סדרת אוקטובר דיי בת ה-30 ספרים של מגווייר? עכשיו יש, והיא שלילית משהו.

Leviathan Falls הוא הספר התשיעי והאחרון בהחלט של סדרת The Expanse. הלוואי והייתי נהנה ממנו כמו שנהניתי משאר הסדרה.

אחרי שדנו בשנים האחרונות בסנסציות מדב"פ כמו שרה ג’יי מאס (אהבתי), Fourth Wing (פחות אהבתי), בוביוורס (ככה-ככה) ו-The Will of Many (הכי אהבתי!), הגיע הזמן לדון בסדרה חדשה ששוטפת את עולם הפנטזיה וה-LitRPG ושמה הוא: Dungeon Crawler Carl.

מי ידע שספר על רובוטית מין AI יהפך לאחד הטובים שקראתי השנה? אבל מדובר במד"ב במיטבו, חכם, עמוק, כתוב היטב ומשתמש בטכנולוגיה כדי לייצר אמירות על אנשים.

הרבה פחות אהבתי את Bookshops & Bonedust ממה שאהבתי את Legends & Latte, הספר הקודם בסדרה. הוא לא רע, אבל הוא גם לא טוב בצורה יוצאת דופן.

הבעיה, בתור מבקר, זה שהביקורת על Aiduels' Sin די זהה לביקורת על הספר הראשון והמוצלח בסדרה. היתרון, בתור ניימן, זה שלא חייבים לכתוב ביקורת חדשה מושקעת; אפשר להישאר עם משהו קצר.

בעקבות הביקורת האחרונה בבלוג, שהייתה על ספר "וואו", ביקשו ממני רשימת ספרי "וואו" שקראתי בעשור וחצי האחרונים. הקהל ביקש – והקהל מקבל.

פעם בשנה בערך, או פעמיים-שלוש בשנים טובות, אני נתקל בספר כה מדהים שהביקורת היחידה שאני רוצה לתת עליו היא "וואו! רוצו לקרוא!". ספר כה מרתק שאפילו באמצע אני מרגיש שזאת בקלאסיקה בהתהוות.

כשאני אומר שאני רוצה ספר מד"ב טוב, אני מתכוון לספר כמו טיטניום נואר. ספר שלוקח את העולם שלנו, פחות או יותר, מוסיף לו רעיון טכנולוגי אחד, וחוקר אותו לעומק מכל הכיוונים. המלצה חמה לחובבי מד"ב.

מאד נהניתי מ-Altered Carbon, מאד. אבל עדיין מדובר בספר סייברפאנק די הארדקור. אז נא לקרוא את הביקורת בזהירות כדי לדעת אם זה מתאים לכם או לא.

רבקה יארוס רק הוציאה את Fourth Wing והוא כבר נחשב לסנסציה בסדר גודל של הארי פוטר או דמדומים. אבל האם מה שמספיק לילדי הטיקטוק מספיק גם לבלוג של ניימן?