בתחילת הניינטיז יצרה חבורה צעירה, קטנה ופרועה משחק מחשב שהביא את רוח הגראנג' לעולם הגיימרים. למשחק קראו Doom, וסיפור יצירתו לא פחות מטורף ואינטנסיבי מהמשחק עצמו.

הספר The Cryptopians מספר את סיפורו של את'ריום, הבלוקצ'יין השני הכי גדול אחרי ביטקוין. זהו סיפורה של קבוצה קטנה של נוודים דיגיטליים, שבדרך נס, בהנהגתו של ילד בן 19, הצליחו לבנות שוק שסחף את העולם כבר לשני גלי בלוקצ'יין. יש לסיפור הזה גם קשר מאד אישי אלי, כמו שתראו בביקורת.

הספר House of Earth and Blood, זוכה פרס GoodReads לפנטזיה לשנת 2020, הוא ספר קומדית מתח רומנטית בתוך עולם של פנטזיה אורבנית, אבל מה שהכי מיוחד בו זה שהוא נכתב ע"י סופרת שפשוט יודעת לכתוב ספרים סוחפים.

ברנדון סנדרסון הוא מגדולי סופרי הפנטזיה המודרנים (אם לא הגדול בהם, לצד ג'ורג' מרטין), וסדרת גנזך אורות הסער היא המגנום אופוס שלו. דרך המלכים הוא הראשון מבין עשרה ספרים מתוכננים, והסיפור כולו יורכב בסוף מיותר מ-10 אלף עמודים. השאלה היא לא אם אהבתי את הספר, אלא עד כמה אהבתי אותו?

סדרת פנטזיה ריאליסטית על אי קטן אי שם באוקיאנוס שבורך באבן ירקן שמעניקה כוחות על. הטרילוגיה הטובה ביותר בעשור האחרון, צריך לאמר יותר מזה?

יש 1462 עמודים ב-The Black Ink Heart. הוא רומן ראוי בסדרת קורמורן סטרייק, אבל לא טוב כמו הספר הקודם בסדרה. הסיפור גם מערב הרבה יותר מדי מדיה חברתית ומרגיש כמו דרכה של רולינג להגיב לסערות בליבן הייתה מצויה בשנים האחרונות.

האם War of the Maps הוא מערבון ביופאנק פנטזיה מוזר, או ספר מד"ב עתידני? בשורה התחתונה הוא ספר עם הרבה פוטנציאל וכמה חלקים אדירים, אבל גם פספוס חמצמץ.

זאת הביקורת הכי מקיפה בתולדות האתר. היא מכסה את עשרת הספרים הראשונים של סדרת Cradle. אבל רגע, האם זה אומר שהסידרה סופר ממולצת? הממ, או שכן, או שלא, או שאולי – ואפילו זה יהיה בספק עד שתקראו את הביקורת.

מקסיקן גות'יק הוא ספר פורץ ז'אנרים, חכם, כתוב היטב ומבוסס על קונספטים מקוריים. יש לו חסרונות, אז יצירת מופת הוא לא, אבל ספר שווה קריאה? בהחלט!

פרוייקט הייל מארי הוא הספר הכי גרוע שאנדי וייר כתב עד היום, אבל למרות זאת הוא מהנה. זה בגלל שלפעמים עדיף לעשות דבר או שניים יותר טוב מכולם, מאשר לעשות את הכל בצורה בינונית, ואף אחד לא כותב הסברים מדעיים דמיוניים יותר טוב מאנדי וייר.

השוטר האחרון הוא בונבוניירה של ספר. הוא לוקח את העולם שלנו, משנה בו משהו אחד, ובונה עלילה (בלשית!) שמתרחשת בתוך העולם החדש. ממש כאילו הוא יצא מחוברת הוראות של איך לכתוב ספר מד"ב. אבל ההמשכים שלו, קצת פחות טובים.

Black Sun הוא ספר פנטזיה אפית ממש טוב! הבעיה היא רק שהבטיחו לנו ספר בהשפעת תרבויות פרה-קולומביאנית, וזאת הבטחה שהוא קצת פחות מקיים.

אפשר לעקם את האף ולאמר שפירנסי הוא ספר מוזר ומבולבל. אבל אנחנו בוחרים לחשוב שהוא יצירה אווירתית מקורית להפליא, עם עולם יוצא דופן, שמצליחה איכשהו ליצור עניין בעזרת עלילה בלשית אפקטיבית.

הספר Middlegame. הוא הסיפור הכי טהור על חברות אפלטונית מושלמת שתקראו אי פעם. אבל בגלל התעקשות לעטוף את זה בסיפור מסגרת פנטזיה מוזר, נמנעה מאיתנו יצירת מופת טהורה. אבל גם ככה הוא ממש טוב.

Attack Surface הוא השלישי בסדרת האח הקטן של קורי דוקטורוב, ולמרות שיש לו גיבורה חדשה, את ממשיך את הקו הטכנולוגי אנטי-השלטון של הספרים הקודמים, רק עם עדכון לשנת 2020.

בסופו של יום, מאד אהבתי את A memory called empire. אבל הדרך ל-"בסופו", הייתה דרך חתחתים. התחלתי לקרוא את הספר לראשונה במרץ 2019, החודש בו הוא יצא. זנחתי אחרי כמה פרקים. הבסיס הטכנולוגי שלו...

Shorefall הוא ההמשך ל-Foundryside. אבל אם Foundryside היה אחד מספרי הפנטזיה עם מערכות הקסם המקוריות ביותר אי פעם, ב-Shorefall היא כבר מרגישה פחות מרגשת, והעלילה הקלישאתית לא מצילה את הספר.

זאת השנה השניה שבנימין גלינסקי כותב פוסט אורח מיוחד לכבוד יום העצמאות. שנה שעברה הוא כתב על אלטנוילנד המפורסם של הרצל, אבל השנה הוא מצא סיפור הרבה יותר איזוטרי שחזה את המדינה, מאת שלום עליכם.