המדף הז'אנרי: אהוב המוות – בוריס אקונין. התשיעי בסדרת תיבת פנדורין

אין לאף אחד פה תירוץ לא להכיר את הבלש הרוסי פנדורין. רק שבוע שעבר כתבתי על הספר התשיעי בסידרה: אהובת המוות!

בכל זאת, אחזור על עצמי כמו תוכי שבור: פנדורין הוא *ה*שרלוק הולמס הרוסי. יצירה של המאה ה – 21 על בלש של המאה ה – 19. משווים את בוריס אקונין, הסופר, לדוסטרוייבסקי וארתור קונן דויל. יכול להיות שההשוואות מוגזמות, אבל הנקודה הובהרה: פנדורין הוא יצירת מופת של כתיבה בלשית וכתיבה רוסית.

לא מכירים? ראו ביקורת על ספרים 1-5. אחרי התמונה יש חומרים למתקדמים על הספר התשיעי.

ברוכים הבאים למוסקבה, שנת 1900. זמן חילופי המאה. הכירו נא את 'מוות': עלמה עם יופי עוצר נשימה, כמו כל העלמות בספרי פנדורין. יש לה למוות תכונה משונה על גבול המיסטי: כל מאהביה מוצאים במהרה את מותם.

הייתם יכולים לחשוב שאימת המוות תרתיע את הגברים הרוסיים מלהתחיל עם מוות, אבל זה אומר שאתם לא מכירים רוסים. בטח לא את אלו של המאה ה – 19, שם אהבה חסרת גבולות עומדת בערך מעל כל ערך אחר בעולם.

אחד המאהבים שמוות סוחפת הוא החבר הנוכחי שלה: הנסיך. ראש אחת מכנופיות הפשע האכזריות של מוסקבה. מאהב נוסף הוא סנקה; נער ייתום מהיר מחשבה ושאפתן. סנקה הוא אחד מתושבי חיטרובקה, שכונת הפשע הקשוחה ביותר במוסקבה. הוא גם הדמות הראשית בסיפור, ודרך עיניו מתגלגלת תעלומת פשע של מעמד הפועלים המוסקבאי של המאה ה – 19.

כבר ע"פ השם אפשר לראות ש'אהוב המוות' קשור לספר הקודם בסידרה: אהובת המוות. אכן, שניהם מתרחשים במקביל ושזורים אחד בשני. זוהי בחירה קצת לא ברורה של הסופר: שני הסיפורים לא באמת משתלבים מבחינה עלילתית. הם היו יכולים להיות בכיף שני סיפורים נפרדים. זה נראה כמו עוד אחד בתירוצי 'אוי! תראו כמה פנדורין מגניב! הוא מצליח לפתור שתי תעלומות בבת אחת ולא להניד עףעף!'.

אהוב המוות הוא מחווה ברורה לרומנים של המעמד העני של דיקנס. הגיבור, סנקה, הוא ייתום שסבל מנחת זרועותם של אחרים. הוא התגלגל לעולם הפשע דרך חבורת כייסים שפגש, ושם פילש דרכו למעלה. אוליבר טוויסט מישהו?

דרך עיניו של סנקה נפרש מולינו עולם העוני של מוסקבה של שנת 1900. אין לי שום דרך לדעת אם התיאור שם נכון או לא, אבל הוא כל כך אמין, וכל כך מוחשי, עד כדי כך שזה לא באמת משנה.

כמו בספר הקודם, גם כאן צריך לחכות איזה חצי ספר עד שפנדורין מופיע. אבל כשהוא מופיע – אז הוא מופיע! אנו מקבלים הפעם הצצה די עמוקה לחייו של פנדורין, ולא פחות חשוב, לחייו של עוזרו (השוביניסט) היפני, מאסה. דמות שע"פ רוב בסידרה שימשה כאיזה הפוגה קומית, וקיבלה פה אור זרקורים מעניין.

אהוב המוות לא מחדש המון בסידרת פנדורין. הוא מציג לנו את העולם התחתון של מוסקבה, אבל כבר ראינו אותו בספרים קודמים. הוא מחזק את דמותו של פנדורין, אבל לא מוסיף לא נפח חדש. מצד שני, את מה שהוא כן עושה, הספר עושה מצוין. הוא עוד הרפתקאה מעולה של פנדורין. כמו כל הספרים בסידרה, היה לי ממש חבל שהוא נגמר.