לכבוד יום ההולדת ה-70 של פורטיס חזרתי וקראתי את  סדרת המאמרים של תומר קריב, הסיפור של פורטיס. מה שיצא זה פוסט על אלטרנטיביות ועל ת"א כיום, וכן, גם קצת על פורטיס.

שמונה ימים טיול אופניים בצפון איטליה, אגמים, נהרות, נוף פסטורלי, רכיבה רגועה ולמרבה הצער גם כמה הרפתקאות.

מי ידע שספר על רובוטית מין AI יהפך לאחד הטובים שקראתי השנה? אבל מדובר במד"ב במיטבו, חכם, עמוק, כתוב היטב ומשתמש בטכנולוגיה כדי לייצר אמירות על אנשים.

השנה היא 2024, עברו חמישים שנה מתור הזהב של משחקי הארקייד ו-30 שנה מאז הפעם האחרונה שהם היו פופולריים. אז מה? זה אומר שאין משחקים חדשים שנוצרים כיום? בטח שיש! בואו נצלול אליהם.

הרבה פחות אהבתי את Bookshops & Bonedust ממה שאהבתי את Legends & Latte, הספר הקודם בסדרה. הוא לא רע, אבל הוא גם לא טוב בצורה יוצאת דופן.

האתר חונך פינה חדשה של ביקורות על יצירות קטנות, מקומיות ולא ידועות. הפעם נדבר על פארודיה על גיבור על הומלס גרמני שבאה להעלות את המודעות להומלסים בברלין.

כבר ארבע שנים יש אלטרנטיבה מבוזרת לאירוויזיון בשם Fedivision. השנה הקשבתי לעשרת המועמדים האחרונים בתחרות, ובאתי לספר על המאורע. מוקדש לכל מי שהתבאסו על כניסת פוליטיקה לאירוויזיון.

הבעיה, בתור מבקר, זה שהביקורת על Aiduels' Sin די זהה לביקורת על הספר הראשון והמוצלח בסדרה. היתרון, בתור ניימן, זה שלא חייבים לכתוב ביקורת חדשה מושקעת; אפשר להישאר עם משהו קצר.

בעקבות הביקורת האחרונה בבלוג, שהייתה על ספר "וואו", ביקשו ממני רשימת ספרי "וואו" שקראתי בעשור וחצי האחרונים. הקהל ביקש – והקהל מקבל.

פעם בשנה בערך, או פעמיים-שלוש בשנים טובות, אני נתקל בספר כה מדהים שהביקורת היחידה שאני רוצה לתת עליו היא "וואו! רוצו לקרוא!". ספר כה מרתק שאפילו באמצע אני מרגיש שזאת בקלאסיקה בהתהוות.

כבר כמעט עשור ש-Rust נחשבת לשפת התכנות הכי סקסית בעולם. אחרי ארבעה חודשי עבודה עם Rust הגיע הזמן להביע את דעתי עליה.

סיימתי שבוע נופש כפרי מזרח פולני בחוות תבלינים, Ziołowy Zakątek. זה מקום כל כך ייחודי וכל כך קסום שהוא אשכרה עשה לי צמרמורת. מילולית. אני חייב לנסות להעביר לכם את החוויה.

כשאני אומר שאני רוצה ספר מד"ב טוב, אני מתכוון לספר כמו טיטניום נואר. ספר שלוקח את העולם שלנו, פחות או יותר, מוסיף לו רעיון טכנולוגי אחד, וחוקר אותו לעומק מכל הכיוונים. המלצה חמה לחובבי מד"ב.

בפברואר פורסם פוסט המלצות לחמש סדרות בריטיות שראיתי השנה. עכשיו מגיע הזמן לפוסט ההמשך שלו. עוד חמש יצירות בריטיות להפליא ומוצלחות מאד.

שלושה ימים הייתי בנאפולי, ולמרות שאין לי המון מה לספר על זה, יש כן קצת מה לכתוב. וכן, תהיה גם פיצה.

מאד נהניתי מ-Altered Carbon, מאד. אבל עדיין מדובר בספר סייברפאנק די הארדקור. אז נא לקרוא את הביקורת בזהירות כדי לדעת אם זה מתאים לכם או לא.

תל אביב ווורשה מעולם לא הרגישו שונות כמו בימים אלו. העיר האחת שסועה, השניה פורחת, תרתי משמע. עם בוא האביב, שש תמונות מוורשה, שמנסות להעביר קצת אווירה.

רבקה יארוס רק הוציאה את Fourth Wing והוא כבר נחשב לסנסציה בסדר גודל של הארי פוטר או דמדומים. אבל האם מה שמספיק לילדי הטיקטוק מספיק גם לבלוג של ניימן?