ואוו (האביר האפל)

'וואו'. חזרתי עכשיו מהאביר האפל וזה מה שיש לי לאמר על הסרט. 'וואו'. הוא מצמרר, מותח, מלהיב והכי מהכל: מזעזע.

האביר האפל

בואו נתעכב רגע על המילה האחרונה: 'מזעזע'. בעולמנו נדמה, וזו קלישאה נכונה למדי, שראינו כבר הכל. במציאות (9/11 מישהו?) בקולנוע ובכל אספקט אחר. כל קיץ הוליווד מנסה לזעזע אותנו מחדש. ואיך היא עושה זאת? בגדול יותר, יקר יותר ועם יותר פיצוצים ואפקטים. התוצאה? סתם גדולה יותר. כי יש הבדל בין להגדיל לבין להמציא משהו חדש. לזעזע. ועם זאת, יש באביר האפל, סרט PG-13 בלי טיפת דם(!), כמה סצינות מזעזעות ביותר. לא ברמת הבחילה או הטעם רע, אלא ברמת ה'אלוהים, הרגע נשבר העולם'.

אפילו אם הוא נשבר רק בסרט.
וזה מה שהכי אהבתי בסרט.

וכאן אפסיק. כבר דיברו על הפיצ'ר מספיק אנשים שמבינים הרבה יותר ממני (עין הדג, יאיר רווה – והפוסט החביב עלי: של סטיבי).

נ.ב – כמו שסלע חברי קלט תוך שניה. מטרת הפוסט היא: א. לשים תמונה יפה ו – ב. לציין שראיתי את הסרט ביום הבכורה.
(ורבעק – שמישהו יקנה לכריסטופר נולאן חוש הומור. סרט שלם בלי חצי בדיחה? נו… באמת)

12 thoughts on “ואוו (האביר האפל)”

  4. היו בסרט לפחות כמה חצאי בדיחות, אל תהיה כזה 🙂 אבל כפי שציינה סטיבי, זה אך הולם את אווירת הסרט.

    ואני ראיתי אותו קודם – א-הא! 🙂
    ומסכים עם כל מילה. האמינו להייפ – זה סרט עצום, בכל קנה מידה ובכל מובן.

    הגב

  5. אה. בדיחות ג'וקר הן לא בדיחות. כלומר, הן כן, והקהל אפילו צחק בהן, אבל… אהמ… לאיודע. באטמן רציני מדי. היה נחמד אם היה לו משפט אחד לא סופר מלודרמטי.

    וגיאחה, 'האמינו להייפ' זה הטאגליין החדש, הבלתי רשמי של הסרט, אה?

    הגב

  6. אה, ברור. או לפחות צריך להיות.

    אני לא מדבר על בדיחות ג'וקר כלל, הג'וקר היה מפחיד ופסיכוטי הרבה יותר משהוא היה איכשהו מצחיק. הוא היה מפחיד באמת, לא מפחיד כמו שג'ק ניקולסון היה אמור אולי להיות.
    אני מדבר על הרגע, למשל [[[ספוילר קטן]]] שבו אחד העובדים בתעשיות ויין מנסה לסחוט את מורגן פרימן. לא צחקקת?

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *