חומוס פרג' בחיפה

החום, האירוח, ההליכה הבלתי נגמרת או האלכוהול: משהו התיש אותי לגמרי ביום ראשון השבוע. אבל הבטחות צריך לקיים, ולכן עליתי, די מוקדם בבוקר, על רכבת לא עמוסה לכיוון חיפה. נמנמתי על המושב עת שינג השמיעה קריאות התפעלות למראה כל נוף "נדיר" שנגלה לעיניה, והתאכזבתי לגלות, אחרי קצת יותר משעה, שנגמר הנמנום וצריך להתחיל ללכת.

במצב עייפות הגוף שלי דורש אוכל. זה סוג של פרדוקס, כי אוכל עושה אותי אפילו יותר עייף, אבל את הגוף שלי לא מעניינים פרדוקסים ובימים עייפים הוא מוכל רק לאכול. או לישון. כך הגענו, קצת אחרי 13:00, לחומוס פרג'. מורעבים, עייפים, ונרגשים (כלומר, אני הייתי נרגש) לנסות חומוס חדש ומפורסם שטרם טעמתי.

שינג מביאה עימה תכונה כמעט לכל מקום אליו מגיעים – וכך הצוות של חומוס פרג' התרגש עד מוות מהאורחת הסינית המכובדת. כמחווה, עוד טרם הגיע החומוס, קיבלנו שלושה טאפאסים (הם לא קוראים לזה כך). אחד בורגול עם עגבניות, אחד מג'דרה ואחד צלוחית כדורי פלאפל קטנטנים, רכים, חמים ומה-זה-טעימים. ע"פ רוב אני נוטה לחשוב שקשה להביא גיוון עצום באיכות הפלאפל – אבל אלו חשפו את טעותי באיכותם הפנטסטית.

ואז הגיע החומוס: שתי מנות חומוס עם צנובר. לקחנו דווקא את זה היות ו(חשבתי) ששינג מעולם לא אכלה צנוברים (טעות גדולה. זה רווח בסין מסתבר) – וב. ממש התחשק לי חומוס צנובר. זו מהתוספות היחידות שמשתלבות בחומוס בעדינות ולא לוקחת לו חצי מלכות כמו שקורה עם פול, פטריות, בשר, חצילים, תפו"א ו – כמובן: שקשוקה. החומוס עצמו הוא מהזן הטעים. חוץ מזה הוא גם מהזן הטחינתי למדי ובכלל לא תפל. יש כאלה שאוהבים להרגיש את החומוס והטחינה – בלי עוד תבלינים – בחומוס. אני לא. הוא גם היה חלק לגמרי, ונראה לי, למרות שלא בדקתי זאת ברצינות, שרוב החומוסיות הנחשבות הולכות על המרקם החלק.

אני על הצלחת שלי השתלטתי בקלות. שינג, לעומת זאת, התקשתה כמובן יותר והשאירה קצת בסוף. אבל היא משאירה קצת מכל מה שהיא אוכלת ובקצב הזה אתחיל לחשוב שזו מסורת סינית להשאיר בצלחת. כמו פולנים רק הפוך על הפוך. לפני שיצאנו להמשך מסע בחיפה (רכבל לסטלה מאריס), קיבלנו מנת קפה ערבי מרוכז ואיכותי. כמה עלה כל זה? 50 ש"ח (מחיר כל מנה הוא 25. כל השאר היה בונוסים). יקר אם מחשיבים ששילמנו תיאורטית רק עבור החומוס. כלל לא יקר אם מכניסים את כל שאר הדברים שהיו בארוחה. חוץ מזה, בשביל חומוס איכותי אני מוכן לשלם, ופרג' בהחלט נכנס לרשימה המצומצמת של חומוסיות שאני מוכן לאכול בהן עוד פעם בביקורי הספורים בארץ.

[חומוס פרג', שדרות המגינים 29, חיפה]