אוכל שוויצרי: ציריכר-גשנאצלטס. נתחי עוף בסגנון ציריך.
בחיפושי אחר אוכל שוויצרי שמעתי על ה-ציריכר-גשנאצלטס (Zürcher Geschnetzeltes). התרגום המילולי של השם הבלתי ניתן להגיה הזה הוא: נתחי עוף עגל בסגנון ציריך. זוהי מנת הדגל, לא פחות, של המטבח הציריכי. היות ובוחס (Buchs), בה התגוררתי, לא רחוקה מדי מציריך, המנה חשובה אף שם.
אבל לא קל למצוא אותה בקיץ! זוהי מנת חורף מובהקת שמסעדות האיזור מעלימות מהתפריט אם הטמפרטורה מעל חמש מעלות. בסוף מצאתי כמה מסעדות-מלון שמגישות אותה. הלכתי לאחת המומלצות שבהן במלון בוחסנר-הוף (חצר בוחס) שליד תחנת הרכבת. 30 פרנקים שוויצרים – בערך 125 שקל – עלה התענוג בליווי שליש ליטר בירה. אמרתם שוויץ; אמרתם יקר.
מהם הציריכר-גשנאצלטס? מדובר בנתחי עוף מוקפצים. זהו. השוויצריות באה כמובן בתיבול ובהגשה: רוטב שמנת-פטריות שמפניון כבד, מבושל עם יין לבן ומיץ לימון. אם זה לא מספיק, אז גם שמו לי גבעת קצפת – כן! כמו זו של גלידה! – לצד הרוטב. שלא יהיה קל מדי.
המנה מגיעה לעיתים קרובות עם רוסטי (רושטי בשוויצרית): מעדן מטוגן מתפוחי אדמה מגוררים. כתבתי עליו שנה שעברה. הוא אגרסיבי וטעים, ומלווה את המנה נהדר. גם הבירה (schützengarten המקומית) אגב עושה עבודה לא רעה.
אסור לפספס אם אתם בציריך והסביבה!
מתכון יש פה. אני שוקל לנסות וריאציה ישראלית כשרה בתל אביב. למה? כי ככה. כרגיל.
[תוספת: באותו הערב הכנו רוסטי ביתי משלנו. עם המון גבינה שוויצרית וכתר של עגבניה למעלה. מעולה וקלי קלות!]
ראשית, זו אכזריות שלמה. זה נראה טעים ומושחת, ואני דורשת שתחזור כבר ותפסיק להתעלל בי ככה.
שנית, אם אתה מבשל ארוחה שוויצרית (או כל ארוחה לאומית אחרת לצורך העניין), אני מבקשת בכל לשון של בקשה, לא לשכוח להזמין אותי. אני מוכנה לכתוב על זה פוסט אפילו, עם הפנייה לפוסט שלך, רק העיקר שאקבל פיצוי על ההתעללות הזאת.
אני מזכירה שאני עכשיו בעבודה, וזה שאני כותבת דוח על הרגלי צריכת בירה מבלי לצרוך בעצמי בירה תוך כדי, לא הופך את זה ליותר קל…
הבעיה שלך היא שיש לך בלוג – וכוווווולם יודעים שאת אוכלת הרבה יותר טעים ומושחת מרוב בני האדם. אז רחמים אין פה :]
אם אבשל אז אקרא לך!
אני מוחה. אני אוכלת הרבה יותר. החלק הזה של המשפט נכון. בטח הרבה יותר ממך.
אבל לך יש הרבה יותר הזדמנויות למאכלים שונים ויוצאי דופן מאשר לי.
ואם אני בעבודה עכשיו ואתה מספר לי על אוכל (לי, ברור שלי, אלא למי אתה כותב פוסטים על אוכל?), אז מגיע לי הרבה רחמים.
מה זה כל היופי הזה?!
את קוראת לזה יופי? את זה כבר ראית?
http://www.neiman.co.il/?p=2979
שוויץ הזה היא מקום טעייייייייייייייייים.
מזכיר קצת את מה שאצלנו בבית מכנים סטרוגונעוף: כמו סטרוגונוף, אבל עם עוף. בהחלט טעים.
איך עושים וריאציה כשרה של דבר כזה? עם חלב קוקוס? כי זה נשמע מגניב, אבל כבר בכיוון אחר, הרבה יותר תאילנד מאשר שוויץ…
או עם שמנת צמחית. יש דבר כזה, לא?
מבחינתי, אין דבר כזה. P-:
אבל ברצינות – אני נוטה שלא לאהוב תחליפים מזן ה'זה בדיוק כמו X רק כשר/דיאטתי'צמחוני/וואטאבר'. יש לי כבוד לכל מי שמנסה לבשל בהתאם לכללי הכשרות/דיאטה/צמחונות/וואטאבר, ואפשר לעשות אוכל נהדר ככה, אבל כשמנסים בכוח לקחת Y ולהפוך אותו ל-X זה בד"כ יוצא לא משהו בכלל. אז אני מעדיפה כשלא משתמשים במרגרינה "בטעם חמאה", או שמנת צמחית, או תחליפים מהזן הזה, אלא עושים משהו *אחר* עם שמן זית, או חלב קוקוס (שכאמור לוקח לכיוון אחר, אם כי חיובי), וכו'. ואם לחזור לפוסט: תכל'ס, עוף עם פטריות בחלב קוקוס נשמע מצוין. רק תוסיף קצת קארי אדום, ברוקולי, ג'ינג'ר, ואגוזי קשיו למעלה.
יש הבדל בין לעשות בכוח לבין לנסות. לנסות זה מה שאני מתכוון לעשות. אם יצא גרוע אבל אמשיך – זה יהיה לעשות בכוח. אבל למה לא לנסות עם שמנת צמחית? הטעם יהיה שונה – ברור (אי לכך הכינוי 'וריאציה ישראלית') – אבל אולי זה יהיה שונה טוב? אולי שונה טעים? איןלימושג. ננסה ונראה.
מה יבדיל את זה מסתם עוף בשמנת צמחית? התיבול, והרוסטי שאוסיף בצד.
גם לא עושים משהו *אחר* – אלא עושים וריאציה ישראלית למאכל כלשהו. כלומר, משתמשים בנוהלי המטבח המקומי (שמה לעשות, המטבח הישראלי הוא כשר…) עבור מנה מפורסמת ממקום אחר. מטבח פיוז'ן, לא? אפשר לקרוא לזה 'תל-אביב גשנאצלטס.
(נ.ב., אם הייתי רוצה באמת לזעזע הייתי מחליף את השמנת בטחינה D: מנה משעממת זו בטוח לא תהיה. טעימה? הממממממ. חוש העכביש רומז לי משהו שלילי בנידון..)
אני חושבת שפספסתי את עניין הכשר.
ניימן, אם אכלת את המנה לא כשרה בשווייץ, למה אתה צריך להכשיר אותה עם עלייתה ארצה?
אני כמובן אעדיף אותה לא כשרה, אבל שלא תעלה על הדעת לא לקרוא לי אם היא תהיה כשרה…
א. בדירה בה אני מתגורר מבקשים שאשמור על כשרות.
ב. אני אוהב לעשות גרסאות ישראליות למאכלים שטעמתי בחו"ל. כך למשל ניסיתי להכין פעם אמפנדס עם טחינה וחצילים. מה רע? אם אבל גשנאצלטס בגרמניה (או שוויץ), אעשה את זה לא כשר – אבל אוסיף שפק (חתיכות חזיר קטנות) כדי לתת את הנגיעה הגרמנית. אני באמת דוגל להשתמש במצרכים ובשיטות המקומיים אם אפשר..
נו, טוב, הייתי מציעה את המטבח שלי, אבל אירוח זה לא הצד החזק שלי, ובישול זה לא הצד החזק שלו (של המטבח שלי).
אני מוכנה להסתדר עם מה שיש. העיקר לאכול משהו חדש 🙂
תגובה אחת?! זה כל מה שלקח לי לשנות את דעתך מ"שלא תעלה על הדעת לא לקרוא לי אם המנה כשר" עד ל"אני מוכנה להסתדר עם מה שיש. העיקר לאכול משהו חדש"?!
🙂
לא, לא, זה לגמרי עדיין שלא תעלה על הדעת לא לקרוא לי אם המנה כשרה.
לא ברור לי איך זה הובן אחרת מהתגובה הבאה שלי, אבל אני לא מוכנה לוותר.
הי, לא התכוונתי להשמע כ"כ נגטיבית. אני מודה בפה מלא שאישית יש לי קצת 'אנטי' לתחליפים למיניהם, אבל לנסות זה תמיד סבבה, ובהחלט סביר שהתוצאה תהיה טעימה; אשמח לשמוע דיווח. אגב כיוון ישראלי, חשבת אולי להחליף חלק מהיין הלבן בערק? חלק קטן, מן הסתם, כדי לא להגזים עם הטעם, אבל יש לי הרגשה שזה יכול לעבוד.
הערק – רעיון גאוני! נרשם בפנקס.
לא נשמעת נגטיבית. אני יודע איך טונים של כתיבה לא תמיד עוברים טוב את האינטרנט :]
ואגב, אני בכלל לא חושבת שהרעיון של טחינה נשמע רע. לא בהחלפה 1:1, כמובן, אבל משהו יותר בכיוון של כופתה סיניה יכול להיות מצוין. נגיד, אם עושים קציצות קטנות מעוף טחון, במקום נתחי בשר עוף, ומבשלים או אופים אותן עם הפטריות (ואולי גם פטרוזיליה, חסר לי קצת צבע בתבשיל) ברוטב על בסיס ציר עוף וטחינה, עם הרבה לימון, ושקדים קלויים למעלה… מממ. אולי אנסה את זה בהזדמנות.
מגניב. 🙂 נראה לי שאנחנו צריכים לבשל ביחד מתישהו.
בעיר שגרתי בה בגרמניה היתה קונדיטוריה שוויצית מעולה בשוק האיכרים, היו בה עוגות נפלאות כמו לינצר טורט או עוגת גבינה מחלב עיזים במחירים מגוחכים יחסית לארץ 1.5-2 יורו. אחד הדברים שחסרים לנו כאן בארץ.
אין לנו פרות, מים או מספיק שדות כדי לקבל גבינה שוויצרית זולה. זה לא ישתנה. תתנחם בזה שלהם אין חומוס וזיתים זולים :]