מוסקבה #2
אני לא מצליח להבין את מוסקבה. אחרי שישה ימים זה כבר לא צחוק.
אני לא מבין איפה מתמטיקאיים עובדים. באוניברסיטה אין משרדים, כוס קפה עולה מינימום 4.5 יורו ולספריה הם לא הולכים.
אני לא מבין מה אנשים אוכלים. בשר לארוחת בוקר? ג'אנק פוד בשאר היום? יש מסעדות פועלים אבל הן די נסתרות. גם מפחדים שאכנס אליהם לבד.
אני לא מבין למה כולם חוששים. מונית אסור לקחת לפני שמתקשרים לתחנה ורושמים את מספר הרכב. עדיף לא לטעות לבד לפאב עממי. אתמול קניתי מאפים במאפיה של שיכורים וגם זה מסתבר לא בטוח. אחד הפרופסורים באוניברסיטה רוצה לאסוף אותי היום מהתחנה כי רוסיה היא "מדינת משטרה".
אני בכלל לא מבין את חיי הלילה המקומיים ועם איזה כסף אנשים יוצאים. הכל עולה הון והם מרוויחים פרוטות. אנשים לבושים בהידור, בעוד שאצלי רוב זוגות המכנסיים התלכלכו מבוץ ויש עלי רק נעלי הליכה של טיולים.
אתמול שוטטתי ברחובות בנסיון להבין משהו. נכנסתי למקום בשם Cafe Squat. הוא היה מהודר מדי אז הולכתי עצמי החוצה. אכלתי ארוחת צהריים של מרק ופלמיני במסעדה סובייטית, ובערב מצאתי עצמי בפאב בריטי.
יש בו 20-25 ברזים וכמה בירות שטרם שתיתי. הוא גם אחד הפאבים היחידים במוסקבה בהם אסור לעשן; אפילו ברוב בתי הקפה של הרשתות מעשנים פה. טעמתי את כל הסטאוטים. היה טעים וכיף ולא עזר במיל להבין את מוסקבה.
אני גם לא מבין למה אני כל הזמן עייף.
הייתי בכמה מהפוסט סובייטיות ואני יכול לתאר לעצמי את התחושה במוסקבה. מכל המדינות שחחשתי מפניהן, רוסיה זוכה למקום של כבוד- ואולי לא בכדי.
אני מניח, והנה רעיון מקורי שתוכל להשתמש בו, כי אם היתי מגיע אל רוסיה הייתי משתמש לא מעט ct,r Couchsufing כדי למצוא רעים להתרועע עמם. זו דרך מצויינת להכיר את העיר מה גם שסביר שתפגוש אנשים טובים.
מחכה לעוד עדכונים..
זה בדר"כ מה שאני עושה. יוצא לי פה קצת בעייתי כי זו לא חופשה. בין עבודה ודאגה לאוכל ושעה וחצי נסיעה לכל כיוון – לא נשאר לי כמעט זמן להתרועעות עם זרים.
גם בתור סובייטית לשעבר לא הבנתי את מוסקבה. ביקרתי קרובי משפחה במקום יחסית מרכזי, מול קניון ענק והופתעתי מכמה הם חוששים כל פעם שיצאתי קצת להסתובב לבד (אולי כי לרוסית שלי יש מבטא כבד )..ואלה אנשים שחיים שם כל חייהם.
"אני לא רוצה להישמע כמו גזען, אבל יש פה הרבה ממרכז אסיה" (מישהו שדיברתי איתו היום).
הוא אמר שאני אמור להיות בטוח כל עוד אני לא מדבר.
הקור , המרחק , הניסיון לפצח את הקוד המקומי
זה נשמע המקור לעייפות
אתה כנראה צודק. זה מבעס.
כשביקרו אותנו קרובים משפחה מאחת משתי הערים הגדולות של רוסיה פה (באחת הערים הגדולות של מערב אירופה), אז הם היו מופתעים והלומים לחלוטין מהבטחון. המצב שם, קרי ברוסיה, כנראה ממש רע.
העניין הוא שאני לא מבין אם יש מקור מוצדק לחששות שלהם, או שזוהי היסטרית המונים מהולה בגזענות קלה.
אני לא מבינה למה לא כותב יותר 🙂 מחכה לעוד!
אתה נקרא לי מעט מדוכא וזה לא מפליא לאור הכתוב בפוסט.נראה לי שלו נאלצתי לנסוע בתנאים שכאלו הייתי מצטיידת בפרוזק…חטפתי דיכאון קל רק מהתמונות והתיאורים… זה נשמע לי כמו בספרחם שקראתי על בריה"מ, הישנה,שסברתי שנעלמה והתחדשה ברבות השנים.נקרא שלא כך.עצוב ומשונה…אנא,כתוב עוד,זה מעניין.והחזק מעמד,בודאי עוד תבין.
ברה"מ השתנתה. כיום זוהי ארץ יותר קפיטליסטית מארה"ב. האנשים לא השתנו. ולמה שהם ישתנו? תרבות זה משהו שטבוע מאד חזק בדם.
אני זוכרת שאמרו לי שאם אני רוצה לנסוע למוסקווה – מישהו מקומי חייב לאסוף אותי מנמל התעופה כי אחרת נהגי מונית יכולים לחטוף ולשדוד אותי. אני לא בטוחה שמדובר בהסטריית המונים אבל ללא ספק זה מאוד מטריד להיות בעיר שכל הזמן מפחידים אותך לגביה. זה מזכיר לי כשהייתי בברצלונה ופחדתי שיכייסו אותי כל הזמן. זה היה מאוד מעייף למרות שהייתי שם רק שלושה ימים!
עושה רושם שזה יותר מאגדה אורבנית. רוסים שפגשתי לוקחים נהג מונית רק בדרך הבאה: מתקשרים לתחנה, מזמינים, מבקשים את הפרטים, מספר הטלפון שלו ומספר האוטו. רק כשיגיע נהג שעולה לתיאור הם יעלו על המונית.
כמי שגר במוסקבה. התגובות והסיפורים הנזכרים כאן , נשמעים מופרכים. תקנו מדריך לתייר , תקראו מעט אינפורמציה באינטרנט ותוכלו להסתדר. מוסקבה עיר ענק . אחרי ישראל הקטנה \ לישראלי קשה בעיר ענקית שרוב בה לא דוברי אנגלית. יש הרבה ישראלים שגרים במוסקבה קבועה ומסתדרים יפה. ללא רצון חזרה לארץ.
תודה על ההתנשאות, אבל כדי לעיין קצת בבלוג לפני שמגיבים, כדי להבין שהביקורת לא רלוונטית למקרה הספציפי הזה.