רשמים ממצעד האלכוהול + 50 שירים להורדה
זה הלך בערך כך:
הגענו באיחור סופר אופנתי של שעתיים וגילינו שבזמן הזה השתלטה אחוות הבירה על המקום. חברה ממש נחמדים. מישהי טענה שהפסדנו את רגעי השיא, אבל כשאנחנו הגענו היו בערך 30 אנשים: חבורה של ארבע ששרו שירי בירה בעליזות, אחד שבכלל הגיע לאירוע אחר ורקד בעוז לצלילי האייפוד שלו, כמה מטאליסטים פלוס אנשים בשחור – והרבה רוסים מאד עליזים. בלי שום קושי הצלחתי למצוא מתמטיקאי, תוכניתן ופיזיקאי בחבורה ונרקמה שיחה במהירות.
אחרי כמה זמן ניגשו אלינו שתי בחורות יפות, אמרו שמתחילים לצעוד. הגיע זמן האקשן.
השעה הבאה הלכה בערך כך: הלכנו דקה. מישהו הציע להפגין מול פאב הכוסית. עברה עוד דקה של דיונים, ומישהו בא והודיע שבפאב (לא הבנתי איזה) הציעו למכור לנו בירה ב – 15 ₪ לחצי ליטר. שאגת שמחה של חלק מהנוכחים, ואני בינתיים הערתי בצד בשקט שזה יפה שעקרונות ההפגנה החזיקו מעמד כמעט חמש דקות. מסתבר שעוד כמה אנשים הסכימו איתי, ולכן האופציה הזאת נפלה. בצד החלה להירקם התערבות מעניינת בינינו לבין הגבוה, שהיה מאד מעוניין באחת הבחורות היפות (הוא לא בררן ולכן היה מוכן להיסגר על כל אחת משתיהן).
בסופו של דבר התחלנו ללכת. פעילות שהחזיקה מעמד חמש דקות, עד סניף ה –AM:PM הקרוב. חלק הצטיידו באלכוהול מחדש והשאר היו עסוקים בדיונים נמרצים. לבסוף השתנתה התוכנית המקורית, ובמקום ללכת עד אלנבי הוחלט לחזור לכיכר מסריק. חבל, כיכר השוק הוא *המקום* לשבת, לשתות בזול ולשכנע אחרים להצטרף אליך.
נשארנו שתי דקות אחרי כולם כדי שהבנות של הגבוה ייצאו מהסופר, והלכנו איתן בחזרה לכיכר. כשהגענו כבר היו חלק מהאנשים עסוקים בניסיון לתלות את דגל המהפכה על איזה עץ מסכן. חלק אחר עדיין שר שירי בירה. מדהים כמה שירים הם מכירים ואיך הם מצליחים לא לחזור על עצמם. אני והחבר השני הבטנו בשעמום על הגבוה רוקם קשרים חברתיים עם הבנות, ואחרי כמה דקות הרגשנו שמיצינו וזזנו.
לסיכום: הרעיון נחמד, וכך גם האווירה. לקחים לטייק II: צריך לארגן כמה תפקידים חיוניים מראש (מנהל מקהלה למשל ואולי מישהו שינגן), וגם עדיף להידבק יותר לתוכנית המקורית ולקבוע איזה לו"ז מסודר, לדוגמא: 18: התאספות, 18:45: יוצאים לכיוון אלנבי עם התרעננות אלכוהול בדרך. 19:15 עד אמצע הלילה יושבים באלנבי ומשתכרים וכו'.
בלי שום קשר. פינת הציטוט הלא קשור (ynet): "אוהדים טענו כי פרננדז זרק עליהם סוכריה, הצרפתי טען: 'רציתי להרגיע אותם'".
וקישור שנגנב מהעונג: 50 שירי אינדי הכרחיים להורדה חינם ב – mp3.
משעשע,גם אני הייתי שם.
ואיך היה?
חוות דיעה מצומצמת מופיעה אצלי בבלוג.
היה יכול להיות יותר נחמד.הכל לקה בחוסר ארגון מוחלט,ונראה שמה שהושג היה הפוך לגמרי מהמטרה עצמה.
אני אישית לא נהניתי במיוחד,אבל גם לסיבות אישיות היה חלק בכך.
כן, ראיתי עכשיו.
ערבי האלכוהול שלהם בדאנג’ן יותר שמחים ומאורגנים. בתכל’ס ההרגשה הכללית הייתה של יציאת כיתה בגיל 18, כשכולם בדיוק גילו את סוד השתיה (למרות ששוב, שמחת החיים הכללית שלהם די נחמדה לטעמי).
כן,רק שה"דראנק פרייד" לא היה ביוזמתם בכלל.ה"בובים" דווקא נורא מאורגנים בכל הנוגע לפעילויות שלהם,ובכלל,הם סבבה של אנשים.
כנראה שהייתי הממורמרת היחידה בכל ההפקה הזו 😉
לא לא, לא נראה לי. זה רק שאנשים ממורמרים בדרך כלל לא בולטים בשטח (שום דבר אישי. כשאני מגיע ממורמר למקום אני מסוגל להיות בו חמש שעות ואף אחד לא ידע שנכחתי – וזה ההפך הגמור למה שקורה כשאני במצב רוח טוב).
מסריחים
סתם…