פלטיפוס: המשחק מפלסטלינה

סיפור
באחד מערבי תחילת המילניום חזר אנתוני פלאק לבית הדירות בו התגורר. להפתעתו הרבה, גילה כי מה שהיה אמור להיות ביתו, הפך לעמוד אש ענק. כמו כל חנון טוב, התלהב פלאק מהמחזה ורץ לקחת מצלמה:

אנתוני השתייך לז'אנר הגיקים שלא דואגים לכלום, ולכן כמובן לא היה מבוטח. כל רכושו אבד, מה שהיה "די מעצבן" להגדרתו, וזאת בלשון המעטה.

באותם הימים עבד אנתוני על משחק מחשב באנימציית פלסטלינה. 'פלטיפוס' היה שמו. כמה ימים לפני השריפה הוא צרב את ספריית המשחק לחבר, בשביל להשוויץ (מה שנקרא 'סיבוב דאווין') – וצעד זה, בדיעבד, הציל את הפרויקט. בעזרת ההורים קנה אנתוני מחשב ומצלמה חדשים, אולם גילה לצערו שאנגליה נתונה, במה שנראה, כמחסור פלסטלינה עצבני. פלאק בחור עקשן (למי שעוד לא הבין). הוא ירד לחנות, קנה המון פלסטלינה מהסוג שמוכרים לילדים (זו עם צבעי הקשת) – עירבב את הכל לגוש אחד ענק בצבע חום – והשתמש במחשב בכדי לצבוע את הדגמים.

אבל הקדמתי קצת את המאוחר. בואו נתחיל מהתחלה:
בתחילת שנת אלפיים התייאש אנתוני פלאק מניסיונו הראשון ליצור משחק מחשב באנימציית פלסטלינה. הוא החליט לעבוד בשיטת הפרה-פרה, ולהתחיל עם משהו קל. במשך כמה ימים הוא יצר כמה גבעות עם מסך מתגלגל, הוסיף חללית וחייזרים שאפשר לירות בהם – והופ! העלה דמו זריז לאתר התוכנה בה השתמש (Blitz Basic).

בעלי התוכנה יצרו איתו קשר במהירות הבזק – והציעו לו הצעה: השלם את המשחק בשבילנו, ונשלם לך סכום סמלי של 1000 ליש"ט. למרות הסכום הנמוך לא הצליח פלאק להתנגד להצעה המפתה לראות את שמו חתום על משחק אמיתי – כזה שנמכר בחנויות. ישר הוא ניגש לעבודה!

כלל ראשון בכל ספר פיתוח משחקים מדבר על ההבדל העצום בין פיתוח דמו לפיתוח משחק. לצערו, לא קרא פלאק מעולם ספר אחד בנושא, וגילה, על בשרו, שאצלו מתבטא ההבדל ב – 18 חודשים (אני מתמטיקאי, אבל אני עדיין מפחד לחשב את הפער באחוזים). דבר נוסף שהיה בעוכריו הוא, מה שאני מכנה, היעדר גורם הישראליות. מה שכל אדם עם שכל ישר היה עושה, ומה שכנראה ציפו מפלאק שיעשה, זה לסתום כמה חורים, לטוות כמה אויבים – ולשחרר לאוויר ערימה של טלאים. פלאק, כאיש עקרונות, השקיע מרצו במשחק מתוך כוונה שייצא תוצר שהוא עצמו היה שמח לקנות.

ואז הגיע אירוע השריפה עליו דובר. מקרה שהיה שובר כל אחד אחר, לא הוציא את הרוח ממפרשיו של פלאק. ואיפושהו, בשנת 2001, יצא פלטיפוס בקול תרועה לאוויר העולם. למרבה הפלא, התברר שהעולם עוד לא מוכן – ופלטיפוס שקע לתהום הנשיה. פלאק חשב שכעת ניתן לשכוח מהפרויקט לעד.
אוי, כמה שהוא טעה.

זזים כמה שנים קדימה בזמן.

מייק בואה, מאתר המשחקים להורדה Retro 64, החליט באיחור מה, שלמשחק יש פוטנציאל להימכר אונליין. הוא קנה את זכויות המשחק, עשה כמה שינויים הכרחיים (הוסיף תמיכה בעכבר, הקטין את גודל הקובץ ועוד) ובשקט-בשקט פירסם את המוצר המשופר להורדה. בין לילה הפך המשחק ללהיט ענק, זכה במגוון פרסים – ובצעד של נדיבות יוצאת דופן, הוענקה הזכות ליוצר המשחק למכור אותו באתרו (למרות שהוא לא מחזיק בזכויות).

(ובאקורד סיום צורם, אציין שמאוחר יותר בוטלה העיסקה ע"י מפיציו המקוריים של המשחק. הם לקחו את הזכויות שהוענקו ליוצר, וכרגע הם משווקיו היחידים. בווווווווווווז!)

משחק
הביקורת הבאה נכתבה בסימן הפתגם: "תמונה אחת שווה אלף מילים".
נתחיל במילים: פלטיפוס הוא משחק יריות קלאסי. חללית עפה, חייזרים מגיעים מלפניה, מאחוריה ומצדדיה – והיא אמורה להרוג אותם. יא, הפתעה.

המשחקיות כמעט מושלמת. אין פה מצבים מעצבנים בהם לא ניתן להרוג את כל האויבים (מצב שכיח במשחקים אחרים), קל לשלוט, קל לירות. מושלם.

והגענו לגראפיקה. הו! הגראפיקה המדהימה! כבר היו משחקי פלסטלינה לפני (Neverhood הוא הבולט ביניהם), אבל עוד לא היה משחק שנעשה בידי אדם אחד (עד כמה שאני יודע). סגנונו של פלאק הינו צבעוני, שמח ויוצא דופן. אפילו ללא האקשן קל היה לשכנע אותי לשבת יום שלם ולראות את ספינות החייזרים שלו מתפוצצות. הרקעים מדהימים, האויבים זורמים ומשתנים. פשוט יפייפה.
ולמי שלא מאמין:

ושורת סיכום: ככה צריך להראות משחק אינדי. נקודה.
הורדה

בקטנה וקישורים:
1. האיזור של פלטיפוס באתר של יוצרי המשחק נמצא פה.
2. את המשחק ניתן לקנות פה.
3. למשחק הבא של פלאק קוראים 'קלטוס קלאי', וע"פ מה שרואים פה, הוא אמור להיות מדהים.
4. ואם כבר מדברים על משחקים עצמאיים, אז חייבים להזכיר שהבלוג של רותם הוא מקור מצוין לכאלה.
5. בערך עשרים פעם במהלך רשמתי בטעות את השם 'פלאנק' (כמו מקס פלאנק, זה שהמציא את מכניקת הקוונטים). תת מודע בפעולה.
6. פיספסתי משהו?