טעימות ותחרויות בירה

שעה וארבעים דקות היינו תקועים, ח' ואני, בפקק בדרך לטעימת הבירה בבירדי שנערכה בדיוק ביום בו צרפת החליטה להפגיז אותנו בזיקוקים. צפירות, צעקות, חיתוכים בכביש והמון ישראלים מעצבנים גרמו לנו לחזור לתחביב הישן ביותר שלנו: לריב, ולא באמת ברור על מה. בסופו של דבר נשבר לנו וחנינו בסמטאות דרום ת"א, מרחק עשר דקות הליכה ממקום היעד. את הצעידה העברנו כשח' מנסה להסביר לי כמה מטופשים נראה כשניכנס בשעה וחצי איחור ונסביר לכולם שאנו מתנצלים שהגענו בדיוק בדקת הסיום – ועדיף להיכנס לאוטו ולחזור לעבודה שלה, ושבכלל – זה הכל באשמתי והיא לא יודעת מה היא עושה פה וכדומה'. הדי הויכוח עוד נשארו באוויר כשנכנסו לחנות בירדי וגילינו, כמובן, שאנו הראשונים שהצליחו לפלס דרכם בפקק ולהגיע.

בסופו של דבר התחילו הטעימות באיחור סופר אופנתי של שעתיים. הנושא היה בירות מבשלת ברוקלין (נחשו איפה היא נמצאת) והמנחה היה שחר הרץ, בירמאסטר ואגדת אלכוהול ישראלית בהתהוותה. שחר היה רהוט כהרגלו. וכמו תמיד חילק את הטעימה לשני חלקים: שעת סיפור והטעימה עצמה.

סיפור מבשלת ברוקלין מעניין בעיקר בגלל חוסר המזל שהיא חוותה (מקרה דומה ניתן למצוא בקבוצת הכדורסל של הפועל ת"א). איכשהו בעשרים שנות קיומם הצליחו בעלי המבשלה, שני חנונים בשם סטיב וטום, עיתונאי ובנקאי (אין לי תמונות, אבל הייתי מוכן לשים כסף על שביל באמצע ומשקפיים לכל אחד) להיכנס לכל בור אפשרי, ולצאת ממנו רגע לפני שהדחפורים מילאו אותו בחול. מה היה לנו שם? סיפור מתח של גניבת מלגזה (השניים ביצעו מעקב משטרתי שנלקח מסרט מתח, ובסופו של דבר ניגשו לשלושת גנבי המלגזה ודרשו(!) אותה בחזרה. בארץ זה היה מסתיים בשליפת סכין), כמה אפיזודות במזרח התיכון, איזה קשר ישראלי לבירה מכבי, שמסתבר שעמדה לכבוש את ניו יורק בסערה (פרץ של צחוק נשמע בקהל) ומ – 1992, גם המון הצלחה, פרסים ותהילה.

באמצע הסיפור נשזרו גם טעימות: שני לאגרים (שחר החליט לעשות דווקא ולהראות לי שלאגר יכול להיות לא רע), אייל חיוור אחד, עוד בירה מדלעת (בארה"ב הן פופולאריות בחג ההודיה. אמריקאים מוזרים), אייל חום סטנדרטי ושני היהלומים שבכתר:
1. "ברוקלין בלאק שוקולד סטאוט": תחשבו על גינס, תכפילו את אחוזי האלכוהול שבו (ותקבלו 8.7%) תעשו יותר מתוק ויותר חזק – ותקבלו בירה בטעם שנע בין אספרסו לשוקולד מריר.
2. "ברוקלין מונסטר אייל": בירה בסגנון אנגלי עם מגוון טעמים פירותיים. 10.8% אלכוהול(!). פ-נ-ט-ס-ט-י.

עקב הפקק האדיר הגיע מעט קהל יחסית, אך זה, כהרגלו, היה איכותי, משעשע ומצחיק ("חרא של טעם אבל אחלה ריח" אמר משתתף על אחת הבירות, "הייתי משווק אותה כבירה להסנפה"). בקרוב יהיו עוד טעימות, של בירות בלגיות, אז כמו שגדי אמר: stay tuned!

ופרסומת: הביקורת למעלה נכתבה בעיקר כדי ליצור הזדמנות להוסיף פרסומת מאד לא סמויה לתחרות הבירה הביתית ה – II. יום חמישי, בפאב החצר המקסים בכפר אז"ר.
41 בירות הגיעו לתחרות בשלוש קטגוריות שונות: פורטר\סטאוט (גינס ומרפיז למיניהם), חיטה ובלגיות. תצפו למגוון טעמים שלא ידעתם על קיומם. כמו תמיד: צפויים אנשים טובים והרבה שיחות הזויות של שכרות קלה. בניגוד לתמיד, הפעם צפוי הפנינג אמיתי. אחד האירועים המומלצים ביותר למי שאוהב בירות.
מתחילים ב – 20:30, ויש רק 250 כוסות טעימה – אז תגיעו מוקדם :).

בקטנה על בירות כמובן:
1. הגלוב מדווח על מקרר בירה בתחפושת מחשב נייד.
2. בTimeout יש ספיישל על בירה (תדפדפו בעיתון הוירטואלי לעמודים 24-42). אין צורך לאמר שיש לי סייגים על אלף ואחת "עובדות" שהם רשמו, אבל בגדול זו כתבה הוגנת וטובה.
3. וזה דגם נייר של המפלצות בקוויק המקורי. אח, כמה הייתי משלם בשביל אחד כזה בבית.

(דווח בבוינג בוינג)
4. אדי באטלר התגייר וכבר מרגיש יהודי לחלוטין. רק כך ניתן להסביר את התגובה הבכיינית שלו לכשלון באירווזיון. אדי, ניסית לרגע לחשוב שהשיר היה אולי באמת גרוע?
5. סמי עופר תורם שלושה מליון שקלים לחולי סרטן. נראה לכם שעכשיו הוא יבקש לקרוא לתרופות על שמו?
ועם קצת קשר: ניתן לתקוף את יוזמת הממשלה לבקש תרומות, אבל לטעמי שלי יחימוב'יץ' הגזימה כאשר תקפה את האיש עצמו. רבעק, הוא מנסה לעזור – למה שלא תעזבי אותו בשקט?