ההיסטוריה של הגניבה

מתחילים בהתחלה. ברוכים הבאים לפוסט השני בנושא שיתוף קבצים. הפעם, ילדים יקרים, נערוך סקירה היסטורית קצרה – גם כי זה כיף, וגם בגלל שצריך לבנות על משהו.

"…בלא לפגוע בכל זכויות או בזכויות המיוחדות של הכתר הרי אם הוכנה או נתפרסמה איזו יצירה על ידי הוד מלכותו .."
(מתוך חוק זכויות היוצרים הישראלי. רמז, הוא לא נחקק אתמול)

נתחיל קצת בפרהיסטוריה: חקיקת זכויות יוצרים החלה באנגליה במאה ה- 18 בעקבות המצאת הדפוס. באותה התקופה נטפלה גם ההלכה היהודית לסוגיה, וקבעה שאין להדפיס את התלמוד הפורמט החדש ללא אישור הוצאת 'האלמנה והאחים ראם' (שזה אגב, שם מורבידי מאד להוצאה).

(דילגנו המון שנים קדימה. דילגנו על טייפים, וידאו, הדפסות לא חוקיות ולחמניות משוכפלות, ונחתנו היישר לאמצע שנות ה – 90 במאה הקודמת. התחלת שיתוף הקבצים)

שיתוף קבצים, בצורת FTP הוא בעצם אחד השימושים הותיקים ביותר של האינטרנט ומקדים אפילו את האימייל. העין הציבורית הבחינה בו לאחר שפורמט ה – mp3 תפס פופולריות. תחילה היו משתפי הקבצים מעלים את התוכן לשרתים חינמיים, כמו ג'אוסיטיז או טריפוד – מגמה שעבדה לזמן קצר, עד שהחלו בעלי השרתים למחוק אותם. משתפי הקבצים הגיבו בהעלאת קבצים עם סיומת מזויפת, מה שגם התגלה לאחר זמן קצר והורד מהשרת.

ב – 1999 כתב שון פאנינג בן ה – 19 (זה מה שקורה כשלא עושים צבא) את תוכנת ה P2P (נקודה-לנקודה) נאפסטר, ועולם שיתוף הקבצים התפוצץ. נאפסטר לא הייתה התוכנה הראשונה שעבדה בטכנולוגית P2P, אבל היא הייתה הראשונה שעשתה זאת *היטב*, ולכן זכתה לתפוצה גדולה.

באותה התקופה גילו מטאליקה שהדמו "I Disappear", מסתובב בנאפסטר עוד אפילו לפני שיצא לחנויות – דבר שבסופו של דבר הוביל לכך שהדמו שודר בכמה תחנות רדיו ברחבי אמריקה. חברי הלהקה גם גילו, לתדהמתם(!), את כל ארכיון הלהקה ברשת. ב – 2000 הגיבה הלהקה עם כתב אישום נגד נאפסטר. חודש לאחר מכן פירסם ד"ר דרה, שמשתמש באותו משרד עורכי דין כמו מטאליקה, תביעה דומה בנושא. לאחר מאבק ממושך הגיע נאפסטר להסדר בשתי התביעות.
מקרה נוסף שראוי לציון הוא זה של האלבום Kid A של רדיוהד, אהובי הציבור הישראלי. הקלטת האלבום הסתיימה באפריל 2000, אולם תחזיות שחורות שונות לגבי שיווקו גרמו לדחיות חוזרות ונשנות בהוצאתו. ביולי, שלושה חודשים לפני שחרור האלבום לחנויות, התגנב האלבום במסתוריות לרשת נאפסטר. מליוני מעריצים הורידו את האלבום חודשים לפני שיצא, ותעשיית המוזיקה חזתה שחורות לעתיד המכירות (וזאת בלשון המעטה. הם חזו התרסקות מוחלטת). כמובן שבדיוק ההפך קרה. הלהקה, שמעולם לא הגיעה קודם לעשרים הראשונים בארה"ב, נכנסה ישר למקום הראשון במצעד. בהיעדר הסבר אחר להצלחה, הטילו רבים את האחראיות לנאפסטר – שגרם למליוני מעריצים להעריך את הלהקה מספיק בכדי לקנות את האלבום בעת יציאתו. רבים ראו בכך הוכחה לכוח השיווק של שיתוף הקבצים. אין צורך לציין, שחברות המוזיקה לא היו בין אלו שחלקו השקפה זאת.

נקודה חשובה נוספת בקשר לנאפסטר, היא שהיו אומנים שתמכו בתוכנה. אנו מדברים, בין השאר, על: מוטלי קרו, לימפ ביזקית, קורטני לאב, דייב מתיאוס ועוד.

לאחר מאבק משפטי מסוקר, נסגרה נאפסטר והפכה לשירות שיתוף קבצים חוקי. חלק מהמעריצים הרימו ידיים בגישת "היה טוב, טוב שהיה וחבל שנגמר" וחלק אחר הודיע בעקשנות שהטכנולוגיה תמצא דרך להרים את ראשה. החלק הזה גם צדק.

במהלך 2001 החלו לתפוס תוכנות קאזה ותוכנות מבוססות רשת גנוטלה (מופריוס) תאוצה אדירה. ארכטיקטורה פחות ריכוזית מזו שלא נאפסטר, הקשתה על תביעה כללית נגד הטכנולוגיה והתוכנות. באוקטובר 2001 מוגשת תביעה נגד תוכנות אלו. באפריל 2003 הן מנצחות במשפט הראשוני, ולאחר מכן גם בערעור באפריל 2004. ביוני 2005 משנה בית הדין העליון של ארה"ב את החלטת שתי הערכאות הנמוכות וקובע כי התוכנות יכולות להיתבע בגין הפרות זכויות היוצרים של משתמשיהן. בעיני רבים זוהי ההחלטה החשובה ביותר בדיני זכויות יוצרים בעשרים השנים האחרונות. בינתיים הוסיפו חברות התקליטים לאסטרטגיה, תביעות נגד לקוחות פרטיים. כצפוי, גורלה של אסטרטגיה זו היה דומה למאבק עיריית ת"א בעברייני חניה.

התוכנות השולטות בשוק ההורדות הן כיום אימיול וביטוררנט, כאשר כל אחת מספקת צרכים אחרים. כל אחת גם עברה סאגות משפטיות משלה, כאשר בביטורנט ניתן לציין את הסגירה המתוקשרת של האתר supernova בעקבות איומי חברות הסרטים (סגירה שגררה אחריה גל סגירות של אתרים מאותו הסוג).

הפרשה המשמעותית ביותר בנושא בארץ היא של האתר ליונטוורק, אשר היה, עד הפרשה, האתר הבולט בתחום הקישורים לאימיול. בפברואר 2005 מקבל האתר מכתב אזהרה מהפדרציה הישראלית לתקליטים ומאלי"ס (אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות). בעקבות המכתב מפסיק האתר לספק קישורים להורדות, אולם מתחכם ומספק דרך קלה וברורה להשיג דרכו את קוד הזיהוי הייחודי של ההורדה. הגופים לא אוהבים את ההתחכמות ובספטמבר 2005 מוצא צו מניעה זמני נגד האתר (וכן נגד האתר lala.co.il). כיום כולל האתר ביקורות בלבד, אולם במקומו פועלים עשרות אתרים אחרים המספקים קישורים להורדות.

זהו. סיימנו את הסקירה הקצרצרה. שבוע הבא אפשר להתחיל להתפלפל בסוגיית הורדת השירים ומוסר כליות. יש!

ולאחד התחומים האהובים עלי: פרטי טריוויה:
1. בדיחות לא מוגנות בזכויות יוצרים. בדיחה הינה למעשה רעיון (מצחיק), וככזה אינה יכולה להיות מוגנת.
2. אוספים (של שירים, סיפורים וכו') כן מוגנים בזכויות יוצרים. מעניין אם זה אומר שאני יכול להתחיל לתבוע אנשים על שימוש במיקסטייפים שלי?
3. מסיבות לא ברורות – מושגים מתמטיים הם תחום שאינו בר הגנה. אני מרגיש נורא מופלה.
4. בערך על 'ויתור זכויות יוצרים' בויקיפדיה (הייתי מביא קישור, אבל קישורים לויקיפדיה לא עובדים לי טוב) רשום ש"הדוגמא הבולטת לויתור על זכויות יוצרים היא ויקיפדיה". דברו על פירסום עצמי בוטה.