ביקורת פאב: West 4 (טרילוגיית המכווצים, פוסט III)

הבטחתי טרילוגיה, ולכן מגיע היום הפוסט המכווץ השלישי. הפעם מדובר ב – 227 מילים, ולא 150 כמו בפעמים הקודמות – בעיקר בגלל שקיצצתי וקיצצתי, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שבמאה חמישים מילים לא יישאר לי כלל תוכן. שימו לב שהפאב המדובר הוא West 4, וכתובתו היא פלורנטין 5 (מבלבל משהו, לא?)
ו – הביקורת:

הבטיחו שהפאב בפלורנטין, West 4, הוא "סוהו בתל אביב". מי הבטיח? הבעלים, חברים והברווז של השכנים. ולכן, הופתענו לגלות שהכוונה היא לפאב קטן שכונתי. ממש כמו, אהמ, ב..פלורנטין.

עוד לפני הכניסה, בחצר, קפצה השכונתיות לעיניים בצורת מיזם "מונדיאל לכל השכונה". מישהו הוציא טלוויזיה החוצה וכל הרחוב ישב וצפה. לא ברור אם היוזמה היא של בעלי הווסט 4 או לא – אך ברור היה שהוא שמח להגיש ליושבים אלכוהול בזמן הצפייה.

בפנים, בחלל הקטן, ישבו שבעה אנשים – וכמו תמיד, התקבל הרושם שכולם מכירים את כולם חוץ ממך. הזמנו שני חצאי גולדסטאר (18 שקלים) וקיבלנו צ'ופר בדמות שוט לימונצ'לו ביתי.
על הבר שתתה בחורה בעלת חזות לא ישראלית: שיער בלונדינית עם קשת ורודה, איפור מתוקתק ולבוש מסודר – מקומיות כאלו אין בפלורנטין. היו עוד שתי בנות ובחור, שתיחקרו אותה למוות – וכך גילו שהאיש בצד, אחד עם מראה מובהק של "מציצים", הוא אביה הישראלי (בעוד היא אמריקאית כשרה)

הברמן הכיר את כולם, האבא ועוד זוג הצטרפו לשיחה, הבנות התגלו כשחקניות תאטרון – והשמחה הייתה גדולה. היינו וודאי גם מצטרפים, לו היה ד' מפסיק למלמל "כמה חם פה, למות" ודוחק בי לחזור לאוטו ולמזגן.

מקום שכונתי, קטן ונחמד הוא הווסט 4. הקהל לבבי וחברותי, הברמן והבעלים – שניהם מקסימים. התפריט אינו יקר – והבירה, אהמ, קרה. מקום אידיאלי לערב שתייה עייף באמצע השבוע, כשכל מה שרוצים זה קצת חברה נחמדה ולא יקרה – ולא איכפת טיפה להזיע.
איך אומר דניאל רוגוב מהארץ? אנחנו עוד נשוב לשם.