כביסה מלוכלכת – ביקורת קומיקס מסנוכרנת

לא ברור מי גרר את מי. סנדי ש. אותי לכתוב ביקורת קומיקס ישראלי, או אני אותה לפוסט מסונכרן (על הדקה!) על אותו הנושא. בכל מקרה, התכנסנו כאן היום כדי להוכיח שבלוגרים יכולים לשתף פעולה ולהכין את הקרקע להשתלטותנו על העולם. ולמי שלא הבין: ביקורת על הקומיקס אותו אני מבקר בפוסט זה, מתפרסמת *בדיוק* עכשיו בבלוג מה אומר הבלון שלך של סנדי ש.

הקומיקס הנבחר הוא 'כביסה מלוכלבת' של ליאב צברי, שהופיע בחוברת בלנדר מספר חמש. הסיפור כולל שמונה משבצות, כך שהביקורת תכלול ספויילרים. עם זאת, תקוותי היא שאין היא מורידה את ההנאה מקריאת הסיפור – ובכל מקרה, הוא רק אחד מיני רבים בחוברת בלנדר זו.

גבר נמצא במכבסה. תוהה איך לתפעל את המכונה. אחד, ישראלי, שיושב לידו מבחין במצוקה ונזכר ב"סיפור אחד מהודו. חבל'ך על הזמן". באגביות ישראלית הוא מפליג בסיפור מבודח ומשעשע, המתגלה כסיפור רציני מאד על הטרדה מינית, אונס וסמים. בדרכו הישראלית מתעלם המספר מכל הנקודות הרציניות ומתמקד בעיקר באנקדוטה. הוא מערבב את החשוב והתפל למישמש אחד: "..ואולי זה הייתי אני… אבל אני לא זוכר כלום.. פנקייק. ואוו, אני מת מרעב".

טוענים שהישראלי הוא טייל מכוער. עיקר הכיעור מתבטא באלו שבדיוק סיימו צבא, וע"פ הטענה, הוא מתבטא הכי טוב באלו בהודו. אלו שנסעו לא בגלל התרבות אלא בגלל מחיר הסמים הנמוך. אחת סיפרה לי פעם שבאה להוסטל בהודו. 'מאיפה את?' נשאלה. 'איזרעל' ענתה. 'אה, איזרעל' חייך המקומי – 'סמים? סמים?!' שאל בעברית. היא עשתה תנועה של לא עם הראש. הוא נדהם – 'באמת? איזרעל??'.

'מה שעושים בווגאס נשאר בווגאס' אומר פתגם אמריקאי מפורסם. ישנם ישראלים שהרחיבו אותו לכדי 'מה שעושים בחו"ל, נשאר בחו"ל'. צחקת על המקומיים? זה לא אומר שאתה חרא בן אדם, בארץ לא היית עושה זאת. גנבת? נו טוב, אתה בחופש. לא נורא. עשית מעשים הרבה יותר גרועים תחת סמים? מה הם רוצים ממך? זה לא באמת משקף אותך. אצל נשים זה מתבטא הרבה פעמים בסקס, וכבר שמעתי הרבה סיפורים של כאלו שבארץ לא מחזיקות ידיים לפני הדייט החמישי, אבל בהודו הן עברו מסטוץ לסטוץ. ולא משנה שזה היה עם ישראלים.

הגדולה באומנות הקומיקס היא להכניס עולם ומלואו לכמה משבצות. לנצל את מגבלות הציור, מספר המילים המועט – ולשלב אותן ביחד לסצינה שמעבירה הרבה יותר מספר שלם. ליאב צברי הצליח להעביר בשמונה משבצות את כל הדעות שרשמתי בשתי פסקאות הקודמות, ועוד רבות אחרות, כולל רגשות שקשה להסביר – ולעשות זאת בצורה אגבית, בסיפור שנראה משעשע ואפילו יש לו פאנץ' ליין מוצלח. הסיבה שאני אוהב קומיקס היא היכולת לאמר כל כך הרבה בכל כך מעט אמצעים – ופה יכולת זו באה לידי ביטוי במיטבה.

האומנות של צברי נוחה ונעימה לעין. התלונה היחידה שיש לי היא לגבי פורמט הקוביות הבאנאלי. אפשר לסדר משבצות בעמוד ביותר מדרך אחת, ולטעמי סידור "הרפתקני" בדרך כלל מביא לרשמים יותר חזקים (בדיוק כמו שעשה יונתן וקסמן בעוד סיפור על הודו שמופיע באותה החוברת).

בבלנדר מצליחים למזג את הקומיקס הקליט, המסחרי, האורי-פינקי עם זה האלטרנטיבי. מצד אחד הם מצחיקים וחמודים, אך מצד שני כמעט כל סיפור מכיל אמירה. מגוון הכותבים מביא עימו גם מגוון סוגי אומנות, שאף אחת מהן לא הרפתקנית בצורה מדהימה – אך בזכות זאת הן גם מצליחות לא לעצבן ולהיות נגישות ונוחות לקריאה. 'כביסה מלוכלכת' הוא רק אחת משמונה היצירות שמתפרסמות בחוברת החמישית. במחיר של תשעה שקלים, זו ממש מציאה.
(הערה: לבלנדר כבר יש גם גליון שישי, שניתן להשיג באוזן השלישית, או בחנויות הקומיקס המקומיות)