בית לוכד החולדות (חלק א')

"השנה היא 1284, והעיירה הקטנה המלין סובלת כבר זמן רב ממגיפת עכברושים איומה. העירייה עשתה כל מה שבכוחה בכדי להיפטר מהם – אך מאמציה לא נשאו פרי. בייאושו, הבטיח ראש העיר אלף פלורינים לאיש אשר יוכל לשים קץ לצרה.

יום אחד הופיעה בעיירה זר, לבוש בגדים צבעוניים באדום בוהק וצהוב, וטען שהוא יכול להיפטר מכל העכברושים בהמלין. בלילה, החל הזר לנגן צליל רך בחלילו ופיתה את העכברושים לצאת מהבתים והאוסמים. הם עקבו אחריו עד נהר ווסר – ושם טבעו למוות.

ראש העיר סירב לשלם לזר: "נגינה בחליל לא שווה אלף פלורינים! צא מהמלין ועכשיו!" אמר.

אך החלילן חזר ביום ראשון בבוקר, כאשר כל המבוגרים היו בכנסייה. שוב, החל לנגן צליל רך בחלילו. הפעם, היו אלו הילדים שעקבו אחריו, כאשר יצא דרך השער לכיוון הערים. לפתע, נפערה מערה בהרים. החלילן הלך לתוך המערה מלווה בילדים – ודלת המערה נסגרה אחריהם.

הילדים לא נראו יותר מעולם בהמלין"
(גירסא כמעט ראשונית לאגדת החלילן מהמלין)

במשך חמישה ימים טיילתי עם יוני, חבר יקר מהארץ, בדרך האגדות הגרמנית. דרך שנקראה כך עקב אגדות הילדים הרבות שמוצאן באזור: החלילן מהמלין, הברון מינכהאוזן ועוד רבות וטובות מאגדות האחים גרים. וכך, לאחר שראינו כל כך הרבה כפרים קטנים וקסומים – והפכנו קהים לחלוטין ליופיים, הגענו בסופו של דבר לעיירה המלן (היוד נפל עקב ההיגוי הגרמני של השם), מקור האגדה על החלילן. תושבי העיירה לא מנסים להבליט בכוח את עברם, וללא המזרקה הגדולה של נער מחלל עם עכברושים סביבו, המוזיאון הגדול שמוקדש לפרשה, החלונות המאויירים בכנסיית העיר או המוני החנויות שמוקדשות לעניין – הרי שבכלל לא היינו מקשרים את האגדה למקום. ולמרות כל זאת, נעצרת הנשימה דווקא כאשר מגיעים לבית לוכד החולדות אשר ברחוב הראשי, מביטים בצידו ורואים את הכתובת הבאה:

"בשנת 1284, ב – 26 ליוני שהוא יום סיינט ג'ון וסיינט פול, חלילן לבוש בגדים בהרבה צבעים, חטף 130 ילדים שנולדו בהמלין ואבדו במקום ביצוע גזר הדין (Calvarie) ליד הגבעות (koppen)"

כאשר המילים שרשומות באנגלית בסוגריים הם אלו שעל פירושם מתווכחים כיום החוקרים.

פיסת העדות העתיקה ביותר לאותו אירוע שנמצאת בידינו כיום, מתוארכת בערך ל 1430 – 1450. כמאה וחמישים שנה אחרי המאורעות המדוברים. ישנם דיווחים ישנים יותר המדברת על ציור על חלונות הכנסייה שנוצר לפני שנת 1300 – אולם לצערנו הוחלפו החלונות הללו בשנת 1660, וכך אבדו עקבותיהם. הציור שמוצג כיום בכנסייה הנו חידוש של הציור הישן שנבנה לפי הדיווחים ההם.

העכברושים עצמם הוספו לסיפור במאה השש עשרה – ואין להם זכר באף דיווח קדום יותר למאורע. התיאוריה הרווחת כיום היא שאירוע טראומטי כלשהו באותה המאה גרם להוספתם. הסיפור המקורי, כך משוער, מתאר טראומה נוספת בעיירה, שארעה בשנת 1284. ייחודו גרם לחוקרים רבים לנעוץ בו שיניהם – אולם עד עתה לא ניתנה תשובה חד משמעית לתעלומה. את התיאוריות העיקריות כיום, אלו שמאחוריהן תמיכה היסטורית, ניתן לחלק לארבע קטגוריות:

א. הילדים היו קורבן לתאונה כלשהי: טביעה בנהר או משהו בסגנון.
ב. הילדים חלו במחלה סופנית במהלך מגפה (המגפה השחורה למשל) והובלו אל מחוץ לעיירה בכדי לא להדביק את שאר תושביה. על פי תיאוריה זו, החלילן הוא הוא סמל למוות, והילדים רוקדים את "ריקוד המוות".
ג. החלילן נשכר על ידי ריבונות זרה בכדי להשיג כוח עבודה זול – למטרות עבודה או מסע צלב – וחטף לשם כך את הילדים. בגרסאות שונות הילדים הולכים דרך המערה לטרנסילווניה, וחוקרים מסוימים רואים בכך עדות שהילדים הלכו למורביה (חלק מזרחי של צ'כיה המודרנית) לעבוד.
ד. החלילן היה מנהיג שהוביל ילדים מהכפר לנטוש אותו ולהקים כפר נפרד באיזור. חוקרים שמציעים תיאוריה זו נעזרים בשמות מקומות באיזור שלכאורה הוקמו באותה העת, ושמם מתאים לסיפור. כמו למשל, Querhameln, "התחנה ליד המלן".

החלילן מהמלין היא אגדה שונה מכל אגדה אחרת שאנו מכירים, ולכן היא גם מרתקת כל כך. ריבוי העדויות ההיסטוריות מאחוריה לא מאפשר לנו לחשוב שהיא פרי הדמיון הטהור – אולם ההגיון לא מצליח למצוא הסבר מציאותי לזר שהוביל, בחילול חליל, ילדים רוקדים למותם מחוץ לעיירה. החלילן מהמלין מכילה את כל מה שסרט אימה טוב צריך להכיל: עיירה קטנה ותמימה, זר מסתורי ומצועצע בעל כוחות לא מוסברים – וכמובן, סיום עצום עם מעשה רצח המוני נורא. סטיבן קינג לא יכל לכתוב סיפור כזה יותר טוב – וסטיבן קינג לא היה יכול, כמובן, לתת לו את הרקע המציאותי.

בקטנה:
1. הפוסטים של היום ומחר נרשמו, למי שלא הבין, מכיוון שהשלט שראיתי בהמלן הצית לי לחלוטין את הדמיון. זהו, עכשיו אתם יודעים.
2. נהנתם? יופי. כי זו רק ההתחלה. בחלק ב' אסקור את ההתפתחות התרבותית של הסיפור לאורך השנים, ואת השפעתו על תרבות ומוזיקה כיום.