החומוס מהעיר העתיקה בירושלים

'מי החומוס הטוב בישראל?' הוא בסיס לדיון ותיק, עקוב מדם וכואב בארצנו. ברוב הרשימות יספרו לכם על אבו-חסן, סעיד, שני האבו-שוקרים מאבו גוש, בהדונס, אבו אדהם ועוד איזה כמה איכותיים שחובבי חומוס אמיתיים הולכים אליהם. ברוב הרשימות גם יכניסו את אשכרה, פינתי או סעיד מחדרה – שהם לא באמת מוצלחים, אך מאיזשהי סיבה ממש פופולריים. מה שעצוב הוא, שרוב הרשימות יפספסו, מסיבות בטחוניות גרידא, את אחד החומוסים הכי טובים בארץ. חומוס לינא בעיר העתיקה.
(וכרגיל – קחו קישור לצדיק אחד בסדום).

ןכך יצאנו, שלושה בחורים ובחורה קולומביאנית אחת, ביום שישי בשמונה לפנות בוקר (פ' לא מסכים לאכול חומוס אחרי עשר) בדרכנו לעלייה באוטו מפרכת לירושלים. היה זה ערב חג ראש השנה, ולכן ציפינו למצוא פקקים כבדים של עשרות חרדים בחיפוש אחר גפילטע פיש – וכמובן, גם הרבה קשיי חניה. התבדינו לגמרי,– ומצאנו כבישים ריקים וחניה קלה מרחק חמש דקות הליכה משער יפו.

לחומוס לינה מגיעים כך: נכנסים בשער יפו, עושים שלום למג"בניקים בכניסה – וקונים כדור פלאפל גדול וטעים מהערבי בדוכן בתור מתאבן (2.5 ש"ח לכדור). הולכים ישר לתוך סמטאות העיר העתיקה, שם יש לכם שתי אופציות להמשיך. הראשונה היא לבקש הכוונות מאחד המוכרים. אל דאגה, כולם יודעים איך להגיע. השנייה, והיותר עצמאית, היא לקחת שמאלה בסמטה "הגדולה" הראשונה, ללכת ישר עד הסוף, ואז לקחת ימינה. החומוס יהיה אחרי דקה מצד ימין.

הזהירו אותנו שיהיה שם מלא. שטויות במיץ. המקום גדול יחסית לחומוסייה וכולל שתי קומות. השנייה הייתה ריקה לחלוטין – הראשונה רק חצי ריקה. התפריט, כמו בחומוסיה אמיתית, די פשוט: חומוס או חומוס פול: 12 ש"ח. חומוס סנובר (הסמך במקור): 16. על השולחנות יש מפיות – וזה גרם לפ' נורא להתאכזב. הוא מאמין שבחומוסיה אמיתית צריך ללקק את האצבעות. ואם זה נראה לכם עד עכשיו שפ' התנהג קצת מוזר, כדאי שתדעו גם שהוא הזמין מהמלצר באנגלית. מסיבות בטחוניות אתם יודעים.

החומוס בלינא טוב כמו שאומרים – למרות שהוא בן זמנית גם חמוץ מדי. פ' טען שהחמיצות באה מהטחינה שמפוזרת בנדיבות על המנה – וכולנו הסכמנו שקצת פחות ממנה היה עושה רק טוב. המרקם מצוין וחלק מאד, הטעם – רמה אחת מתחת לאבו-חסן וסעיד, אך עדיין עומד בשורה אחת עם מקומות כמו בהדונס או אבו-אדהם. המנה טיפה יותר קטנה מאלו שהורגלנו אליהם במקומות אחרים. מחד, נדמה בסוף הארוחה שניתן היה להכניס לגוף עוד ניגוב או שניים. מאידך, סוף סוף יצאנו מחומוסיה והצלחנו להחזיק את העיניים פקוחות ואת הגוף ישר. כ' אמר, ובצדק, שזה גודל מצוין לארוחת בוקר. לארוחת צהריים הוא אולי לא היה מספיק.

אחרי זה עוד עשינו את הביקור המסורתי בכותל. לא נראה לי שאי פעם הגעתי לעיר העתיקה ולא נכנסתי אליו. הרגל שכזה. פ', שהיה שם פעם ראשונה מזה עשרים שנה, הזדעזע לחלוטין. "הם מתפללים אל הקיר!", "הם מתפללים אל הקיר!" הוא חזר ואמר. כולם היו בטוחים שאנחנו תיירים והתנהגו אלינו בהתאם – מה לעשות, הם לא רואים תל-אביבים יותר מדי. בהתחלה קצת התנגדנו, אך ברגע שאחד החרדים בא ואמר "צדקה! צדקה!" הגבנו אוטומטית ב – "no Hebrew please".

היה ממש טוב. צפו לטייק II שייבוא בעוד חודש: ביקור בחומוס אבו-שוקרי בעיר העתיקה.

לינא, אל ח'נקה 42 (ליד ויה דולורוזה), ירושלים, 02-6277230, לא כשר, גישה לא נוחה לנכים

בקטנה:
1. אנו נכנסים בשערי העיר העתיקה, איפה שהמג"ביניקים עומדים. וב"עומדים" אני מתכוון: הם לא באמת שומרים, לא בודקים ולא כלום – סתם עומדים שם לצורך נוכחות והרגשה של שמירה. בשער עומדים עוד כמה אנשים: רובם יהודים. שניים מהם נערים ערביים. אחד המג"בניקים צועק לערבים: 'מה אתם עושים פה?'. 'סתם, מדברים' הם עונים. 'תעופו מפה' הוא עושה תנועה עם היד. 'למה?'. 'ככה. כי אמרתי'.
הנערים הולכים. אני מרגיש בחילה עמוקה.