אין אוריגינל!

זה ערב יום כיפור. אל תצפו לפוסט "מהנה" 🙂

אמנות קונספטואלית, למי שלא יודע, היא אמנות בה חשוב הקונספט או הרעיון הרבה יותר מהביצוע. הרצאה על ההיסטוריה של אמנות קונספטואלית תכלול אינסוף דוגמאות מוזרות כגון חרא בתוך קופסת שימורים, סרט נייר שמקיף אי וכו'. על כולן נמצאו אנשים שהיו מוכנים לשלם כסף, הרבה כסף, רק בגלל שהאומן היה הראשון שחשב על הרעיון המוזר. דוגמא מוצלחת ומקומית מהשנה האחרונה היא מרתון ריקודי הסלואו שהיה לנו בקיץ בכיכר רבין. במשך 48 שעות פיזזו זוגות שונים לצלילי מוזיקת סלואו בכיכר – כאשר בכל זמן נתון יש לפחות זוג אחד רוקד. כן גבירותיי ורבותיי, זו הייתה אמנות קונספטואלית – ואפילו טובה.

בתור ז'אנר שמנסה לעמוד תמיד בחזית הרי זה רק טבעי שבשנים האחרונות אנו מוצפים ביצירות אומנות קונספטואלית אינטרנטיות. חלקן מביאות מדי פעם רעיונות מקוריים שגדלים אחר כך לכיוונים לא צפויים – וחלקן סתם חמודות. על אחת מהז'אנר האחרון רציתי לספר היום.

אנדרס וורברג עלה על דרך חדשה להפיץ יצירתו. הוא קרא לה: "אומנות p2p – האסתטיקה של קיום לזמן קצר" (p2p הוא שם כללי לטכנולוגיית שיתוף קבצים. Emule, ביטורנט וכו'). העבודה המקורית משותפת ע"י האומן עד שבדיוק משתתף אחד הוריד אותה – ואז הוא מוחק אותה ממחשבו. כלומר, היצירה זמינה כל עוד יש מי שמשתף אותה. והכי חשוב, סיסמת האומנות היא: "אין אוריגינל!".

היצירה שוורברג שיתף היא סרט נסיוני באורך 73 דקות שנעשה על ידו. הכוונה הייתה לתאר את מגוון הרגשות שחווה האומן בתחילת 2006, כאשר התעורר לילה אחד ומצא את בנו מחוסר הכרה על הרצפה. עברו מספר דקות עד שהילד התעורר. הפחד והייאוש שחווה האומן הם נושא הסרט הזה.

הסרט המקורי נמחק ב – 15 לספטמבר 2006. הורדתי את הגירסא המקורית, וכמה דקות בהייה בה הבהירו לי שהמקום היחיד בו היא ראויה להיות מוקרנת היא מסיבת אימה נורא נורא מפחידה. אל תבנו על זה כעוד סרט ליום כיפור – מהנה, זה לא.

כמו תמיד, גם במקרה זה כוחה של היצירה הקונספטואלית אינו ברעיון גאוני או במשהו שיגרום לכם שעות של הנאה – אלא פשוט במקוריות ובעובדה שהאמן הוא הראשון שעשה זאת. תאמרו על הז'אנר מה שתאמרו, אבל לי הוא תמיד נתן תחושת סיפוק של התקדמות.
מצד שני, אולי זה רק אני.

קישור: p2p art

בקטנה:
1. טוב, נכנעתי. מי שכן רוצה משהו מהנה לצפות בו ביום כיפור מוזמן להעיף מבט ברשימת עשרת סרטי הפלאש הטובים ביותר אי פעם שפורסמה שבוע שעבר. אגב, לא מדובר ברשימת וואינט, נרג' או זבלון דומה – אלה ב אחת של בלוגר המשמש גם מפיק אנימציית פלאש בזמנו החופשי. נראה שהוא עשה שם עבודה רצינית.
2. אם זה לא מספיק לכם: הנה משחק פלאש מקסים שצוחק על מדיניות שדות התעופה האמריקאיות.
3. ואם כבר מדברים על משחקי פלאש, אז מתי יבוא המפתח הישראלי שייבנה את המשחק "לעצור את הלמו". תארו לכם: משחק בו אתם משחקים שוטרים העוצרים את הלמו כל פעם שהוא כותב פוסט, הולך לשירותים – או חלילה וחס, נושם אוויר.