משחקים עצמאיים בספטמבר 2006

קוראינו הותיקים-מאד (כלומר, כאלה שדבקו בבלוג מעל ארבעה חודשים) יודעים זה מכבר על מנהגי לסכם מדי חודש את מצעד המשחקים העצמאיים שיצאו בו. בניגוד לפעמים קודמות לא אסקור הפעם את *כל* המשחקים שייצאו החודש, אלא אדווח רק על אלו מביניהם שנחשבו למוצלחים. בדרך זו אחסוך המון ביקורות כגון: "המשחק כל כך גרוע עד שבמדינה מתוקנת היו משליחים את האחראים אליו לאוהל המחאה של דורפמן למשך שבוע. למען יראו וייראו" וכו'.

Orbit Master (הורדה)

טריק עם זקן של משחקי מחשב עצמאיים הוא ביסוס משחק על עקרון פיזיקלי. מפתחי OrbitMaster שמעו על כך, מסתבר, ולכן ביססו את משחקם על כוח המשיכה. למה הכוונה? אתם משחקים חללית קטנה המטיילת בין מערכת שמש אחת לשנייה. הדרך היחידה של החללית לנוע, היא ע"י הפעלת שדה גרירה בינה לבין כוכבים במסך. כשהשדה לא פועל, החללית נעה באינרציה או ע"פ כוחות המשיכה של הכוכבים והשמשות באיזור. נשמע משעמם וקשה מוות, נכון? אבל זו טעות – כי המשחק ממש מצויין.

ברגעים הטובים של המשחק מזכירה התנועה בו את התנועה של ספיידרמן בעזרת קורים. כל פעם מפעילים כוח משיכה לכוכב אחד, צוברים מהירות ואז משנים כיוון ומהירות ע"י הפניית כוח המשיכה לכוכב אחר. המשחק מורכב משלבים, כאשר כולם בנויים על העקרון הפופולרי 'זוז-מפה-לשם-ובסדר-מסוים' שצריך לבצע בכדי לעבור שלב.

המנוע הפיזיקלי יוצא מהכלל, המשחק חלק (בלי באגים), הממשק נוח – ובסה"כ, זוהי דרך נחמדה להעביר את הזמן לפחות שעה. מומלץ לפיזיקאים במקצועם, ברוחם וגם לכל מי ששונא פיזיקה.

סיכום:
גראפיקה: 6.0. החוליה החלשה במשחקה.
מוזיקה: 8.0. אלקטרונית לפנים.
מקוריות: 8.0. מצד אחד – די מקורי. מצד שני – בניית משחק סביב עקרון פיזיקלי זה בטח לא רעיון חדש.
סה"כ: 8.0. לא מדהים, אבל זה מה יש החודש.

Project Xenoclone (הורדה)

נהוג לחשוב שכשאומרים על משחק עצמאי שהוא 'לא נראה כמו משחק עצמאי' אז זו מחמאה גדולה. נהוג גם לחשוב שאם תתן לחתול אוכל זה אומר שהוא לא ישרוט אותך בדקה הבאה. אז נהוג. אבל זה עדיין לא תמיד נכון. (וכן, הדוגמא השניה באה מניסיון רע שהיה לי השבוע).

Project Xenoclone לא נראה כמו משחק עצמאי. הוא חלק, זורם, בעל עלילה מורכבת (מאד עד כדי יותר מדי) וגם מאד לא מקורי. בדיוק כמו משחקים מסחריים. הבעיה מתחילה כשמגלים שהוא מזכיר משחקים מסחריים מלפני ארבע שנים.
זה משחק יריות בו צריך להרוג מפלצות שהתפרצו לאחר ניסוי רע (כמה מקורי). איך עושים זאת? פשוט מאד. הולכים ויורים בהם. לפעמים צריך לאסוף דברים בכדי לעבור שלב, לפעמים אפשר לאסוף רובים ועוד נשקים. שום דבר מגניב במיוחד, שום דבר מסעיר במיוחד.

בינוניות היא אסון. אין לי איך לקטול את Project Xenoclone. התוכניתנים שלו ידעו את העבודה, כותבי הממשק והעלילה עשו אותה הכי חלקה בעולם – ואפילו המוזיקה רגילה ביותר. חבל רק שאף אחד מהם לא עשה אפילו בפרמטר אחד עבודה שמרימה ראש מעל הממוצע, מסיבות אלו, אין לי שום דבר מיוחד לאמר עליו. טוב נו, לפחות אקשן לא חסר שם.

סיכום:
גראפיקה: 6.5. יפה ומעודכנת ללפני ארבע שנים.
מוזיקה: 7.0. עוד משחק עם מוזיקה אלטרונית. הוראיי!
מקוריות: 5.0. אויש נו. 5 זה נדיב פה.
סה"כ: 7.0. מתאים למי שרוצה להוציא עצבים לשעה.

Styrateg (הורדה)

תשמעו. זה דווקא רעיון לא רע.
קחו משחק קרבות בתורות (כמו Civilization או סיכון), תורידו ממנו המון שכבות, תוסיפו סיפור וטקסט ואז תבנו מחדש בגירסת פנטזיה קצרה – וקיבלתם את Styrateg.

לא, זה לא מושלם. הממשק לפעמים בעייתי, הגראפיקה רחוקה מלהיות נוצצת וגם הסאונד לא טוב – אך בסופו של דבר, בסה"כ מדובר במשחק מקורי ומהנה למדי. יש הטוענים שזה הגרעין של כל שוק משחקי האינדי.

סיכום:
גראפיקה: 6.0. אאוץ'. כואב.
מוזיקה: 6.0. כמעט לא קיימת.
מקוריות: 9.0.
סה"כ: 7.5.

Rage of Magic II (הורדה)

להורג ולחתוך! לקצוץ ולחתוך! זה מה שבדר"כ עובר לי בראש כשאני רואה משחקי מכות דו-מימדיים קלאסיים. הז'אנר עצמו לא השתנה כמעט בכלל מהרגע שהמציאו אותו, וקשה למצוא הבדלים בין משחקים קלאסיים כמו דאבל דראגון הישן לבין זה. למעשה, יש בעיקר הבדל אחד עיקרי בין כל המשחקים הללו. הסיפור.

יוצרי המשחק לקחו את כל ספרי הפנטזיה הנוסחתית (רומח הדרקון או שר הטבעות) שנכתבו אי פעם ודחסו אותם ליצירה אחת. עוד לפני שהמשחק מתחיל, כבר מספרים לך על פלדין עצום(!) שניסה למרוד בממלכה ולכן נכלא באי, ועל איך הוא בורח והורג את המלך ועוזריו. הסיפור היה גם מאד חשוב ליוצרי המשחק, ומסיבה זו הם קיבלו החלטות קצת משונות – כמו, למשל, לעשות שלב שלם שנועד רק לקדם את הסיפור – אין בו אפילו קרב אחד לרפואה.

אך עם כל הכבוד לעלילה, בסופו של דבר ההתמקדות במשחק כזה היא באקשן. כאן לא חסר אפילו קצת מזה, אך מגוון תנועות וקסמים מוגבל למדי גורם תחושת מונוטוניות מעיקה אחרי עשרים דקות. השורה התחתונה היא של משחק משחרר אחרי יום עבודה, אבל לא הרבה יותר מזה.

סיכום:
גראפיקה: 6.0. מתחיל להיות לא נעים לקטול את הגאפיקה של המשחקים האלה.
מוזיקה: אין ציון. לא עובדת אצלי מאיזשהי סיבה.
מקוריות: 7.5. הממשק הכי לא מקורי בעולם. הרעיון להכניס סיפור מורכב לתוכו – כן.
סה"כ: 7.0. Slice and dice!

בקטנה:
1. על הבלוג Games For Nothing שקם החודש ומסקר משחקים חינמיים ברשת, כבר שמעתם?
2. פוסט נהדר ב – The New Gamer המדבר על "חמשת המשחקים אליהם חוזרים כשעצוב" גרר אחריו אייטם עם תגובות נהדרות לא פחות בסלאשדוט. אם שיחקתם משחקי מחשב מתישהו בעשרים שנה האחרונות, אז אני מבטיח לכם נגיעה קלה בנימי הנוסטלגיה.