אנימציה מודרנית (חלק ב')

המשך ישיר של חלק א'. הים אותו הים – ההקדמה אותה ההקדמה. בואו נעשה קפיצה מהירה קדימה לתוכן.

Pirate Baby's Cabana Battle Street Fight 2006

משחר היסטוריית משחקי המחשב, ניסו הללו לחקות את עולם סרטי האנימציה. אלמנט האנימציה היה כה חשוב, עד שמשחקים שביצעו את החיקוי באופן מוצלח, כגון מאורת הדרקון, צברו הצלחה רבה – ללא קשר לכך שאיכות המשחקיות בהם הוטלה בספק רב (ויש מי שיגיד: הייתה גרועה). בשנים האחרונות החלה המשוואה קצת להתהפך, כאשר תחומי אומנות אחרים מושפעים יותר ויותר ממשחקים. הבולט מכולם הוא כמובן עולם הסרטים, שפולט בצרורות זוועתונים וכשלונות המבוססים על משחקים גרועים (ולמרות שחלק מהאנשים טוענים אחרת, אפילו סיילנט היל הוא סרט די משעמם). גם עולם המוזיקה מושפע קצת, ותעיד על כך הודעה זאת.

הצעד הבא היה ליצור סרט שייראה כמו משחק מחשב – והיה מי שירים את הכפפה. פול רוברטסון האוסטרלי יצר את משחק המחשב הטוב המטורף, האלים והכיפי ביותר שלא-נעשה-מעולם (ואני לא מתכוון להעתיק את השם שוב – זה מכביד על המחשב הזקן שלי. פשוט תסתכלו בכותרת). 12 הדקות של הסרט מגוללות משחק הרפתקאות גלילה דמיוני "שמושפע כבדות מהתרבות היפנית, משחקי קאלט משנות השמונים כגון: דאבל דרגון או באבל באבל ותרבות אוסטרלית פופולרית". זה מוזר מדי מכדי שהמילים שלי יוכלו לתאר זאת – תגלשו לפה, תורידו ותהנו.
(וכמובן שתפסיקו לצפות אחרי שתי דקות. בתכל'ס, זה כמו לראות מישהו אחר משחק במחשב. משהו שאחרי גיל עשר אף אחד לא מסוגל לעשות).

עבודותיו האחרונות של צ'אק ג'ונס


צ'אק ג'ונס הוא מבחירי האנימטורים האמריקאיים אי פעם. הוא יצר וביים סרטים ודמויות היסטוריים של הלוני טונס, ואחראי לקלאסיקות לא מועטות של באגס באני, דאפי דאק, רוד ראנר (הידוע בשמו העברי: ביפ ביפ) ואחרים. מבט מהיר בפילמוגרפיה המרשימה של ג'ונס מבהירה שהוא כל כך מוכשר עד כדי כך שלא ברור איך הוא לא יהודי.

כמו אגדות רבות, ג'ונס לא פרש מעולם והיה פעיל עד ימיו האחרונים (הוא נפטר ב – 2002). בשנות ה – 90 הוא צייר אומנות סרטים מצויירים, שנמכרה על ידי בתו, ויצר סדרת סרטים חדשה לאינטרנט, בשם תומס טימברוולף. על סדרה זו התכנסנו לדבר היום.

בתומס טימברוולף ניכרים בבירור טביעות אצבעותיו של ג'ונס. למעשה, הדרך המושלמת לתאר את הדמות תהיה וילי קויוט (הזאב מרוד ראנר) עם מבטא דרומי. כמו וילי, גם תומס הוא טורף מתוחכם המשתמש בכל חוכמתו בכדי להשיג את ארוחת הערב הבאה. כמו וילי, גם הוא לא מצליח. ג'ונס משתמש בשלוש עשרה הסרטונים בכל טריק שהוא מכיר, ומגע היד של מקצוען ניכרת טוב

כבר השלמתי עם כך שדבר בעולם לא ישכנע אותי לאהוב פלאש. אנימציית הצורות תמיד תראה לי לא טבעית ונחותה לעומת אנימציית מחשב או יד. תומס טימברוולף עושה שימוש יפה בפלאש, אבל הפוטנציאל שהיה לסדרה ברור בעיקר לאור העובדה שכולנו מכירים את עבודות האנימציה הקלאסית של ג'ונס.

בשורה התחתונה, תומס טימברוולף הוא מזמור אחרון ראוי ביותר של אנימטור גאון. הוא לא משתווה לעבודות הקלאסיות של ג'ונס, אבל הוא בהחלט מעביר זמן ראוי לשעה. תנסו. זה לא יהרוג אתכם. עלי.
(לצפייה)

1. בעקבות המלצתו של יותם, שמעתי את החדש של ג'ואנה ניוסאם (קישור בתגובות פה) ואני גאה להכריז שהוא אלבום ע-צו-ם! חמישה שירים, שאורכם נע בין שבע לשבע-עשרה דקות – וכל אחד מהם הוא בלדת-נבל נהדרת עם שירה בקול נשי רך-רך.
   
2. חלל ראשון בעונת הטלוויזיה החדשה. הפסקתי לראות את יריחו אחרי חמישה פרקים. היא פשוט סדרה, אהמ, לא מעניינת.
3. ואפילו עוד לינק לסרט אנימציה עם קונספט מגניב: הוא מוצג על כמה מסכים "קטנים" (חמישים אינץ' כל אחד, אתם יודעים) כאשר בין המסכים יש אינטרקציה. כאילו הם חלק ממסך גדול חתוך. קשה להסביר, תשפטו בעצמכם.