אלימים עליך ישראל
שתקתי. שתקתי כשרוחמה אברהם החליטה לנסות לסגור את הברז, או כשהעבודה החליטה שליברמן והיא באותו הראש. גם כשהודיעו לי שמנסים לשים אות קלון על חלק מהאזרחים שתקתי – ולא עקב חוסר אכפתיות. בחלק מהמקרים אני חש שהכל כבר נאמר, ושאהיה עוד טיפה אלמונית בים הבלוגים – ובחלק אחר יש את ההרגשה שפשוט איני יודע מספיק בכדי לחוות דעה. אבל עכשיו די. נמאס. אני בן אדם פטפטן מטבעי, ולכן אפסיק לשתוק ואשפוך דעתי על מצעד הגאווה הקרב ובא (בתקווה).
זה שהחרדים מתנגדים למצעד לא בדיוק מפיל אותי מהכסא, ולכן הגבות הורמו מעלה דווקא בזכות הטוקבקיסטים החילוניים – שבאחוזים גבוהים מדי עד כדי מדאיגים הסכימו עם אחיהם לובשי השחורים. שתי מילים יסכמו מצוין את דעתם של אלו: "למה להתגרות?". ובאמת למה? אפילו לי גרמו לחשוב. לאחר מכן החלטתי שלהיות גאה, בניגוד ללשתות אלכוהול, זה לא תחביב – ולכן אסור להכריח אנשים להסתירו. גם ירושלים, בניגוד לבני ברק או שכונת מאה-שערים, היא בירת ישראל – וככזאת אינה שייכת לחרדים. אך עדיין קינן בי ספק קטן שמא אנחנו סתם מתגרים. קינן – עד שהם החלו להתגרות, ובאלימות.
שימו לב למשפט הבא: "חבל, חבל על השוטרים והגייז. יש להם יופי של פרצוף לאלה, וחבל אם הוא יתלכלך ממשהו. מדם למשל". לא, זה לא טוני סופרנו בעוד נאום קורע לבבות, אלא ציטוט אופייני למנהיגי החרדים בימים האחרונים. זה לא משפט שמתאים לדמוקרטיה, זה לא משפט שמתאים למי שמשחק במשחק הדמוקרטי. זה משפט של טרוריסטים – ועם טרוריסטים, כידוע, לא באים במו"מ. במידה דומה אני יכול להתחיל לזרוק אבנים לשוטרים עד שיחול גיוס חובה באמת על כולם, או לשרוף בניינים עד שליברמן יצא מהממשלה – אבל אני לא. אני יודע את מהות הדמוקרטיה . אני גם סולד מאלימות, ולמען האמת אני די גרוע בקרבות.
שיטת הבומרנג פועלת גם בימינו, ואיש לא היה מתייחס למצעד הגאווה בירושלים ללא מהומות החרדים שהביאו אותו לתודעת הציבור. בשישי הבא אגיע לירושלים לא בכדי להזדהות עם הגייז, אלא בשביל להביע מחאה. אגיע לירושלים בגלל שאני מאמין בדמוקרטיה. אגיע מכיוון שאני נגד אלימות, ואני לא מוכן שפלג האלים יקבל החלטות במדינה. אגיע בכדי להראות שתל אביב והדת החילונית אינה בועה ואינה אדישה – וכמובן: אגיע לירושלים בגלל שיש בה חומוס מצוין ושישי בבוקר זה יום החומוס שלי.
והנה, תקשיבו גם לבוג'י וליוסי גורביץ'. הם אנשים חכמים.
מצעד הגאווה הירושלמי. יום שישי ה – 10 לנובמבר. התכנסות בין 11:00 ל – 11:45 בגן העצמאות. נכון לרגע זה קיומו עוד לא הובטח (וסביר להניח שלא יובטח עד הרגע בו יחל)
הערה: איני נגד חרדים חלילה וחס, אני אך ורק נגד החוליגנים שמנסים לקבע רצונותיהם בעזרת אלימות.
למען האמת, היה לי קצת זמן לחשוב על כל העניין. ולא, התוצאה לא חיובית במיוחד. אני מתחילה לפקפק ביעילות קיום המצעד. שהרי (לפי איך שאני מבינה זאת), קיום מצעדים בתל אביב, ירושלים ובשאר ערים מרכזיות בעולם, לא נועד להביא את קהילתנו לתודעת הציבור כעם שזכותו לערוך מצעדים ולהתנשק בציבור, אלא כעם שמעמדו אמור להיות כמעמד כל שאר העמים. קרי, אני צועדת למען זכותי לבוא בברית נישואים חוקית לחלוטין עם בת מיני ולזכות באותן הטבות מס כמו כל אחד אחר במדינה, שהרי איני נחותה ממנו.
מכאן נגזר, שקיום המצעד נועד לדבר אל המתנגדים לנו, ולשכנע אותם, בפניה להגיון הצרוף שלהם, להשוות זכויותינו.
בכך שחלק מסוים מהציבור החרדי, ואף החילוני, מביעים נכונותם להגיב באלימות נגד המצעד, ואילו מנהיגיהם בממשלה לא נוקטים אף צעד נגד זה, לא מגנים ואף חלקם מעודדים זאת, אין לי אלא להגיע למסקנה היחידה שאין עם מי לדבר. ולאו דווקא בגלל שאלו אנשים אטומים (חלקם כן אבל זה כבר לדיון אחר), אלא שאמנם כוונתנו הטהורה היא להוכיח שקיימים גם הומואים ולסביות בירושלים, והיא בירתנו וזכותנו לעשות בה כרצוננו, אך קיום המצעד דווקא שם, הוא אכן, בעיניהם בכל אופן, אקט של התגרות בעיר הקודש.
המסקנה הסופית שלי, אחרי שבילבלתי המון את השכל, היא: הציבור השולל מהעם ה"גאה" את זכויותיו כיום, הוא הציבור החרדי והנהגתו. לשים עליהם זין ולנקוט באקט שמתגרה בהם (אפילו אם הכוונה היא תמימה לחלוטין), משיג את התוצאה ההפוכה.
עם זאת, אני בכל מקרה אשתתף במצעד, כי אני מעל הכל מאמינה שביטולו יהיה ניצחון לטרור, על אף שאני חושבת שלא היו אמורים להגות את הרעיון מלכתחילה.
חלק גדול מהתגובות של טוקבקיסטים 'חילונים שמתנגדים למצעד' הן של חרדים בתחפושת.
אבל באמת יש הרבה שמשתפנים מקרב המחנה שלנו, הנאור, למשל מירון בנבנישתי אתמול/שלשום בהארץ, וזה מרגיז.
אם זה היה מצעד ראשון בירושלים, מילא, אבל זה כבר מצעד חמישי.
אני עצמי כירושלמי שיש לו אישית הרבה מאד מה לסכן (ולא רק את עצמי) אם אשתתף, שוקל אם בכל זאת לצעוד פעם ראשונה (אני סטרייט). אם תראה שם אחד עם כובע גרב מכסה את הפנים – זה אני.
תשמע,
נגעת בליבי.
ונעשה מאמץ לבוא איתך לירושלים. (ואם, בדרך לא דרך, ניאלץ גם לאכול חומוס בדרך – אז אני אהיה גאה לבצע את הקורבן הזה עבור הגאים…)
(נ.ב: ואתה עושה לי חשק שיהיה לי בלוג)
קנינשן,
דבר ראשון – אשתתף במצעד בדיוק מאותן סיבות שלך, כמו שאמרתי בפוסט (אין לי יותר מדי הזדמנויות להוכיח שאני בעד דמוקרטיה :-)).
שנית, חשיבותו של המצעד במקרה הזה היא גם יצירת סטטוס קוו מסויים. כלומר: להרגיל את החרדים שיש גייז שחיים והולכים לידם. ייתכן ובעוד כמה שנים, לאחר שהם יתרגלו לרעיון והוא כבר לא יראה להם "תועבה עצומה" כמו עכשיו – אז יהיה מקום להידברות. ואגב, אני כבר רואה שינוי בתגובות החרדים לעומת שנים קודמות. חלק מהציטוטים היו של חרדים שאמרו: "שיעשו מה שבא להם – אבל בחדרי חדרים, למה ברחוב?". בעבר, הקולות היחידים שנשמעו פסלו *לחלוטין* את התופעה – אבל הקול החדש מתיר אותה, רק לא מול עיניו. לדעתי יש סיכוי שהם הולכים בכיוון הנכון.
א"מ: תקים תנועת ירושלמים-עם-מסיכה. יחשבו שעוד לא יצאתם מהארון 🙂
(ואני באמת לא מבין מה השתנה השנה הזו לעומת השנים הקודמות. אולי אף אחד לא הודיע להם שהמצעד העולמי התבטל וזה אמור להיות מצעד רגיל?)
טלג'י – יאללה. בואו! יש מקום ברכבת לכו-לם!
ועל מי אתה חושב שאתה מאיים? פתח בלוג, פתח. נראה אותך גבר!
הממ… אין ספק שגרמת לי לחשוב מחדש. בתור סטרייט חילוני ואוהב אדם התגובה הראשונית שלי הייתה לומר שאם הקהילה רוצה לעשות מצעד, so be it, זו זכותם הלגיטימית וגם החשובה לאור האפליה שהם זוכים לה מהשלטונות והחברה כאחד. מצד שני, כשקמו כל ההתנגדויות המאיימות באלימות (ובמיוחד אחרי הדקירות במצעד הקודם אם אני זוכר נכון) הגעתי למסקנה שלפעמים צריך לדעת איפה לוותר. התחלתי לחשוב שאולי ירושלים (לא כמייצגת את בירת ישראל, אלא כמייצגת את המרקם החברתי של תושביה) לא בשלה לקבל את המצעד הזה (גם אם זה מצעד "רגוע" ולא פרובוקטיבי כמו שנוטים לחשוב עליו). התחלתי לחשוב שלמען שלום הצועדים, אולי כדאי לחכות עם זה לשנה הבאה, או זו שאחריה… ובינתיים להמשיך ולעורר את הדיון הציבורי.
אבל עכשיו, אחרי שקראתי את מה שכתבת ודברים אחרים שהפנית אליהם אני מתחיל להבין שהמצעד הזה מקבל סמליות הרבה מעבר לזכותו של כל אדם לחיות לפי העדפתו המינית וישנה פה שאלה רצינית על יכולתה של הדמוקטריה להגן על אזרחיה מפני שיניהם של מיעוטים שיודעים לעשות הרבה רעש…
מי יודע, אולי אני אמצא את עצמי בדרך לירושלים ביום שישי.
זה הולך בתורות. יוסי גורביץ גרם לי לחשוב, ואני ניסיתי להעביר את זה הלאה. 🙂 תודה.
(וכמו שאמרתי: המצעד הזה היה יכול להיות אירוע קטן ושקט לולא התעקשו החרדים להפוך אותו לקרקס מלחמתי נגד הדמוקרטיה).
Hear hear.
את משוחדת 🙂