בלוגלי וחיות אחרות

בשלושת הימים שעברו מאז ששמעתי על בלוגלי, הספיק כבר כל העולם ואחותו לדבר עליהם. אז מה? שזה יפריע לי? מפתאום! ראשית, אני חי הרי בתוך בועה משל עצמי. שנית, אחד מאבות המערכת הוא תום סלע – שגם מאפשר לי לארח בלוג צנוע זה על שרתו, ולכן מקבל פה זכויות מיוחדות – ושלישית, בא לי להודיע על הפלטפורמה – ולמי איכפת אם זה באיחור?

אז לכל מי שלא מחובר לביצת הבלוגים ולא יודע על מה מדובר: בלוגלי היא מערכת בלוגים חדשה – כן, כמו ישראבלוג, תפוז בלוגים או live journal, אבל יש לה כמה יתרונות גדולים על האחרות. הראשונה, וההכי בולטת, היא שהמערכת מבוססת וורדפרס (איתה פועלים בלוגים רבים ומצליחים ברשת, כמו הבלוג שלי למשל). זה לבד נותן למשתמשים פריוויליגיות רבות – כגון האופציה לבחור עיצוב מבין שלושים קיימים (כרגע), או היכולת להינות מהפלאגאינים שקיימים לפלטפורמה ברשת – בתקווה שמפעילי בלוגלי אכן יתקינו רבים מהם. מלבד זאת, בלוגלי, בניגוד לאחרים, לא מסחרית – לפחות כרגע. ועוד יתרון נחמד הוא ששניים ממקימי הרשת, תום סלע ואח"י דקר הם בלוגרים ידועים למדי.

בזמן הקצר שהמערכת פועלת כבר הספיקו להתווסף אליה כמה בלוגים מסקרנים: זגוגיות הותיק שנפתח מחדש (כמו שדורפמן העיר בדרכו העדינה) או הבלוג של assafTV, המוכר לי היטב מהמסך המפוצל.

והערת סיום: אם מישהו יודע איך אפשר למצוא את רשימת כל הבלוגים במערכת אשמח אם הוא יגלה לי זאת. חמש דקות חיפוש לא הניבו תוצאות – אבל יכול להיות שהאופציה איכשהו חמקה לי מהעיניים.
(אה כן: בהצלחה!)

(היש הזדמנות טובה מזו לשים את הקריקטורה האהובה עלי השבוע?)

חיות אחרות
אחת הבעיות שאני רואה עם חוקי זכויות היוצרים ובכלל חוקי קניין כיום, היא הקלות המדהימה בה יכולות חברות גדולות לעוות אותן לצורכיהן. לצרכן הפשוט אין על פי רוב את היכולת, האמצעים או החשק (כי בינינו – משפטים זה משעמם) לנבור באותיות הקטנות – וקל מאד לחברה גדולה, שמעסיקה ים של עלוקות, פשוט לרמות אותו בקשר למשמעות החוק. דוגמא מצויינת לכך היא פרשת התפוז המכני שרצה ברשת בשבוע ומשהו האחרונים.

ואחרי ההקדמה מעיקה זו – הנה, כמה שורות על שתי פרשות מעיקות שנקלתי בהן אתמול: בראשונה מככבת בסט ביי. ענקית הצרכנות שלחה לאתר BlackFriday.info הודעת דרישה להוריד את מחירי מבצעי חג ההודיה שלה ממנו. לטענת בסט ביי, יש לה זכויות יוצרים על מחירי החג שהיא מפרסמת. שטות מוחלטת כמובן – מחירי חג הם עובדה ולא יצירה – לאיש אין זכויות יוצרים עליהם. BlackFriday הורידו את המחירים מהאתר, כמצופה, ובהודעה שפרסמו טענו ש"למרות שאיננו מאמינים שמחירי החג הינם זכויות יוצרים של בסט ביי, אין אנו רוצים להסתכן ולעמוד מול הודעת סגירה לאתר". אותי זה זעזע.

הפרשה השנייה הינה מבית היוצר של TechCrunch, בלוג טכנולוגיה שאני קורא באופן קבוע. מנהלי הבלוג יצרו כלי שמאפשר לגולשים להוריד סרטוני יוטיוב לדיסק הקשיח. לא כלי ייחודי (יש עוד כאלה בשוק) ולבטח לא מפר את כללי זכויות היוצרים של יוטיוב שמאשרים הורדה לדיסק הקשיח באופן מפורש בהסכם המשתמש שלהם. נראה לכם שזה הפריע מיוטיוב לשלוח עכשיו מכתב שדורש את הורדת הכלי מהאתר? וודאי שלא. נראה לכם שבעלי הבלוג יעמדו על זכותם ויעדיפו להילחם ביוטיוב במקום להוריד את הכלי? ברור שלא. למי יש זמן לזה?
יוטיוב משחקים כבר לא מעט זמן על הנקודה שאינם אחראים להפרת זכויות יוצרים של יצירות שמועלות לאתר, היות ואחראיות זו מוטלת על הגולשים. בהתאם למדיניות זו, המכתב המדובר הוא פשוט דו-פרצופיות מוחלטת.

חוקי זכויות היוצרים האמריקאיות (DCMA) מאפשרים תביעה של חברות שמנצלות לרעה את החוקים ביודעין. FatWallet, למשל, תבעו את בסט ביי בעבר בעוון דרישה דומה לזו המדוברת פה – אף הפסידו בתביעה היות והשופט קבע של – FatWallet לא נגרם נזק בעקבות ההודעה הלא-מוצדקת. רוב החברות, האתרים הקטנים או הבלוגרים החובבים, כמוני, לא ילכו ראש בראש נגד חברה גדולה עם תביעה בסגנון, ולכן המצב שנוצר כעת הוא פשוט עוד אופציה לחברות הענק לדפוק את הצרכן הקטן. אל דאגה – הן מנצלות אותה במלואה.

1. בבלוגיה האנגלית כיכבה ביומיים האחרונים הודעת שגיאה שקיבל אחד ממתקיני הנגן החדש (והמושמץ של מיקרוסופט): זיון.
2. בוינגבוינג מביאים לנו תשעה וידאו קליפים ישנים וטובים של פאנק. תהנו!