היופי שבחופש – לינוקס חלק א': ההתקנה

זה יותר מחודש שכ' הטוב לא מפסיק לדבר על אובונטו, הלינוקס החדש שהתקין. תחילה חשבתי שאני הקורבן היחיד למטרד, אולם לאחר של', המכירה את כ' הכרות שטחית בלבד, טענה שגם היא קיבלה הרצאה נרחבת בנושא, הבנתי שמדובר במגיפה. מאוחר יותר התגלו מימדי הנזק בכל תפאורתם. לאחר שסיים להרביץ תורה בכל חבריו, עבר כ' לשאר בני שנתו, אחריהם הפקולטה – ולפי שמועות שהתגנבו לאוזני זה עתה – גם לחבר'ה רנדומלים שביקשו ממנו הכוונות לשירותים . בסופו של דבר נכנעתי. 'טוב, טוב. פעם הבאה שאתקין את המחשב מחדש – אשתמש באובונטו' אמרתי כדי לצאת מידי חובה.
אני לא יודע כיצד עשה זאת, אבל שבוע מאוחר יותר הלך לי המחשב.

אזהרה טכנית קצרה: היות ואני מניח שקוראי הם לווא דווקא אנשי מחשבים מדופלמים, אנסה להימנע ככל יכולתי ממושגים טכניים בפוסט זה. אי לכך ובהתאם לזאת, ביטויים כמו 'כבל IDE', ישונו ל'כבל המחבר את הדיסק הקשיח למחשב', ומונחים כמו CMOS או BIOS ישונו ל-'הגדרות המחשב'. כמו כן, כל פעם שתכתב המילה 'חלונות' בפוסט זה, יעקבו אחריה סוגריים עם המילה 'בוז!' בתוכם.

לינוקס, למי שלא יודע, זה סוג של מערכת הפעלה דמויית יוניקס. יוניקס, למי שלא יודע, היא מערכת הפעלה עם עקרונות שונים מאלו של חלונות (בוז!). מה השוני בין לינוקס ליוניקס? אני לא ממש יודע (איפה גיקס1?) – אבל זה לא הכי רלוונטי לעניינו היום. לינוקס בא בהפצות שונות, שההבדל ביניהן מתבטא באלמנטים כמו מערכות התקנה שונות, אפליקציות אחרות שמגיעות איתן – או שינויים קטנים בהגדרות מערכת ההפעלה (למרות שתוכנה שכתובה ללינוקס תפעל על כל ההפצות). אני בחרתי להתקין אובונטו, הפצת לינוקס שאמורה להיות ידידותית במיוחד למשתמש, ולכן מתאימה לאנשים כמוני – כאלה שאינם חובבי סיסטם בדם.

הפגישה הראשונה שלי עם לינוקס הייתה לפני שש שנים בערך. מידת הצלחתי בהתקנת הפצת mandraeke, הייתה אפס אחוז, ולכן נאלצתי לקרוא לחבר חדש חובב לינוקס שהכרתי – אחד בשם גיקס1. הוא ישב כמה שעות, עשה פעולות שאני לא מבין במהירות עצומה, הודיע לי שחייבים להחליף גרעין בגלל שיש לי winmodem (מודם שפועל רק על חלונות(בוז!)) ואיכשהו הצליח לייצב את הכל. מגניב. במערכת ההיא השתמשתי בעיקר לכתיבת מטלות בתואר הראשון – מעבר לכך נשארתי משתמש חלונות(בוז!) נאמן.

פגישתי השנייה עם לינוקס הייתה לפני קצת מפחות שנים – כאשר ניסיתי להתקין את הפצת פדורה 2.0. לאחר ההתקנה לא הסכימה המערכת לעלות תוך כדי תלונה נמרצת על משהו בגיאומטריה של הדיסק הקשיח שלי ('מה??' אתם שואלים. ואני עונה: 'בדיוק'). אז ניאות חובב לינוקס אחר לקפוץ אלי הבייתה, ותוך חמש שעות עבודה קצרות הצליח להרים מערכת למשעי. השתמשתי בה חודשיים, עד שהחלפתי ראוטר והלינוקס הפסיק לזהות את הרשת. מפה, הגענו למצב של שביתה איטלקית: אני לא מעלה את הלינוקס, והוא לא מעלה את עצמו. פייר.

ההתקנה שבוע שעבר החלה ברגל שמאל. מסתבר שאובונטו לא ממש מחבב את כרטיס המסך שלי, ולכן ההתקנה עלתה ברזולוציה סופר-נמוכה. מי שהכי סובל מכך הוא קצה חלון ההתקנה – שיוצא מהמסך ופשוט לא נראה. לצערנו, חלק החלון שנעלם הוא בדיוק זה המכיל את הכפתור 'אישור'. כפתור שקשה מאד להתקדם בתהליך בלעדיו, וקשה מאד ללחוץ עליו אם לא רואים אותו. הפתרון: מעבר בין האופציות עם מקש TAB (למרות שלא רואים אותם). לא פתרון מתוחכם במיוחד, אבל לא בטוח שמשתמש פשוט יחשוב עליו.

בעיה שנייה התגלתה כשההתקנה קרסה ב – 81 אחוז ולא הסכימה להמשיך. לאחר יום של נבירה בתיעוד המערכת, הגעתי למסקנה שייתכן והנזק נגרם מכך שהדיסק הקשיח לא מופיע בהגדרות המחשב. בעיה די פשוטה בדרך כלל – אולם איכשהו הסתבכתי איתה יומיים. כמו הרבה בעיות אחרות – אני לא בטוח באמת איך פתרתי את זאת – אבל אני כן יודע שלאחר ששיחקתי עם כל האופציות האפשריות – בסופו של דבר גיליתי אחת שעובדת (למרות שאני מוכן להישבע שיום לפני זה היא לא עבדה. נפלאות הייקום).

מהרגע הזה רצה ההתקנה באופן די חלק – ושעה לאחר ההתחלה, נכנסתי למחשב החדש לראשונה (ההתרגשות! ההתרגשות!). נשארה בדיוק עוד בעיה אחת: את כרטיס המסך המערכת עדיין לא זיהתה, ולכן הרזולוציה עודנה נשארה סופר-נמוכה. למזלנו הרב, תיקון דרייבר של כרטיס מסך הוא סיפור פשוט אפילו בשבילי: מחפשים בגוגל את שם הכרטיס + Ubuntu – ומגיעים ישר לדף הוראות מפורט. רבע שעה לאחר מכן, עמדה המערכת – נוצצת, זוהרת ומוכנה.

'פיניטו!', חשבתי בשמחה – ולא הבנתי שפה רק מתחילה העבודה. נכון שהיה לי מחשב עובד – אבל במערכת גמישה כמו לינוקס, חלק גדול מהכיף זה להתאים אותה לצרכים האישיים של עצמך. איך עשיתי? מה עשיתי? מה קרה וכמה פעמים המחשב קרס באמצע? כל זאת בפוסט הבא.

1. במקרה נתקלתי בבוינגבוינג שבוע שעבר בפוסט על אובונטו. לא יכולתי שלא לקשר אליו פה.