הכינו את היומנים: שני אירועי בירה – וקצת על החזרה מפולין

שבתי. בניגוד לשבוע הקודם של פרוייקט חילופי המשלחות עם פולין, השבוע הנוכחי היה מורכב בעיקר מחוויות אישיות שמקומן אינו בבלוג. למדתי המון על המקום, כך שצפו לקבל ים של פוסטים על מוזיקה בפולין (באמת ים. אני מזהיר), קומיקס (אולי אחד), בירות (אחד) ועם קצת מזל – איזה מדריך בסיסי לתייר האלטרנטיבי. התמזל מזלי והסתובבתי עם בחורה שמכירה כל פאב וטרנד במדינה.

למטה יש קצת אנקדוטות מהשבוע שהיה. מי שלא מעוניין, מוזמן רק לעיין ולרשום לעצמו ביומנים את שני האירועים *המדהימים* הבאים:

יום הבירה הביתית הבין לאומי

יום ה – Big Brew נחגג בארה"ב מזה עשור בשבת הראשונה של מאי. לא צריך להיות גאון בכדי להבין את הקונספט: מבשלות בוטיק ומבשלות ביתיות פותחות שעריהן לקהל הרחב, נותנות לשתות מתוצרתיהן – והכי חשוב: משתתפות בהרמת כוסית עולמית סימולטנית לכבוד המשקה (20:00 בערב שעון ישראל). תנו לנו כמה שנים, ותקבלו במוצ"ש ב"יומן" תמונות מחגיגות ה – Big Brew בעולם.

השנה חוגגים את האירוע לראשונה בישראל. מספר מבשלות ברחבי הארץ יפתחו דלתותיהן בסופ"ש זה (לווא דווקא בשבת) ויזמינו את החובבים בשעריהן. רשימה מלאה של המשתתפים יש בעמוד הרלוונטי בבקבוק. בתל אביב, האיזור שמעניין אותי, יתמקדו החגיגות בשישי בבירדי (היסוד 4) ובשבת אצל שחר הרץ מ Beer Master. האחרון יארח מבשלות נוספות, כמו הלאפינג בודהה (הסופר-יצירתיים) – ויעשה זאת במיקום שעוד לא נקבע סופית. פרטים מדויקים באירועי השבוע הקרובים.

תחרות הבירה הביתית השלישית
תחרות הבירה השנתית השלישית של מועדון הבירה, אשר תיקרא השנה 'סמואל אדאמס לונג שוט', תיערך ביום שני ה – 21 למאי (מהר! לפתוח יומנים ולשריין תאריך). מיקום האירוע עוד לא סופי (כן כן, תהיה הודעה פה), אבל ידוע כבר שיתקיים בתל אביב (הוריי!).

יש השנה בתחרות לא-פחות משש קטגוריות. הקלאסיות: אייל בהיר, אייל כהה ובירות חיטה. המעניינות: סגנון חופשי, סגנון חופשי פרוע עם זיקה לישראל (יענו, להוסיף חומוס, זעתר וכדומה) – ובירת clone של סמואל אדמאס. לא סתם הם נותנים חסות לתחרות :]. הקהל שיגיע לאירוע יוכל לטעום בירות עד שתיגמר קיבולת האלכוהול שלו. אנחנו לא בריטים, אז זה יקרה בסופו של דבר.

ולנקודה החשובה באמת בנקודת זמן זו: האירוע יפתח לקהל הרחב בשעה 19:30 בערב וכניסה תעלה 35 ש"ח תמורת כוס טעימה ממותגת. לעומת זאת, חברי מועדון הבירה יוכלו להיכנס למקום כבר בשעה 18:00 בערב, וזה לא יעלה להם כלום. כל זאת בתנאי שישלחו מייל עם בקשה להזמנה זוגית עד ה – 30.4. מסובך? לא ממש: תרשמו למועדון הבירה הישראלי (פה), שלחו מייל עם בקשה להזמנה זוגית – ואהמ, זהו. כן כן, זה קידום מכירות בוטה, אך לגיטימי ביותר.

(לאיודע מה התמונה הזאת, אבל היא מפה והיא שווה ביותר).

אנקדוטות פולניות
כמה דברים קטנטנים ומיני-מסקנות:

1. אוכל פולני מסורתי משלב, כמו הרבה דברים בפולין, בין הרוסי מסורתי (צ'יקן קייב) לגרמני מסורתי (נקניקי ענק). אל תעקמו את האף בדעה קדומה – זה דווקא די טוב. הבסט של הבסט הייתה ארוחת ערב פירוגי: כיסוני בצק ממולאים ב – 1001 דברים. לנו היו שבעה סוגים, ואני טעמתי כל אחד מהם פעמיים. יש ברשותי כתובות של מקומות ומסעדות עם תפריט מסורתי, אך תאלצו להתאזר בסבלנות בכדי לקבלן.

2. קבלו תיקון: הבסט של הבסט דווקא הייתה מנה של איזור ההרים. היא הכילה גבינה קשה מקומית מעושנת, ששמו על גריל והציפו ברוטב מתוק של פירות יער. סחבק הביא איתו איזה חצי קילו מהמוצרים הנ"ל – ושיחזור המנה בבית כבר הוכתר בהצלחה.

3. אלכוהול פולני מתאפיין בשני דברים: הוא זול (אבל ממש זול), ולפחות בתחום הוודקות, הוא איכותי בצורה שעוד לא פגשתי כמותה. הבירות הפתיעו לטובה: לא היה את העניין שמספקות הבלגיות כמובן, אך גם השעמום הגרמני לא הופגן שם. פירוט? וודאי שיהיה. ייתכן שאף יגובה במדריך השיכור לקראקוב.

4. רגע לפני קראקוב ביקרנו בלודג'. יש שם את הרחוב ה(כמעט?) הכי ארוך בפולין. הוא ענק – ולא רק לאורך, ולפחות בזמן ביקורינו הכיל כל מיני נגני רחוב שעשו גרסאות ג'אז.

5. עוד רגע לפני קראקוב: העיר העתיקה בורשה מקסימה – שאר העיר רגילה כזאת, לא מיוחדת. היומיים בורשה עמדו בצל כאב שיניים עצבני שהיה לי. בסופו של דבר ורוניקה (המקסימה) השיגה לי משחה שהפיגה את העסק תוך שעתיים. צ'ירס לורוניקה! :] הייתי כותב פה עוד על כמה שהיא מקסימה – אבל היא לא תוכל לקרוא את הטקסט, אז קצת חבל.

6. לפני קראקוב תהיתי כיצד עלה בידי לפגוש רק פולנים שאוהבים ג'אז. אחרי קראקוב הבנתי: כל הפולנים שומעים ג'אז. כל פאב שלישי בעיר הוא פאב ג'אז, ופשוט קשה לברוח שם מסגנון מוזיקלי זה. במקום להתעלם העדפתי לשקוע, ועכשיו יש בידי אוסף ג'אז פולני מכובד המחכה להאזנה.

7. הסתובבתי בקראקוב עם אלכס, הבחורה המושלמת מבחינתי להצגה תרבותית של עיר. במהלך סבב הפאבים המקיף החלפנו רעיונות וחוויות מאירועים ששנינו מכירים – ונרשמו צעקות התלהבות הדדיות. אגב, לפחות שני מקומות שהיא לקחה אותי אליהן יכולים להיות מוכתרים כ "ריף ראף" ו "נורמן" הישראלים. מדריך השיכור לקראקוב בדרך, כבר אמרתי?

8. במכרות המלח נשמעה אזעקה מטרידה כל חמש דקות. בסופו של דבר מישהו מהקבוצה עלה על הפוטנציאל והחל לאמר: "סכנה! סכנה! יותר מדי יהודים במכרות!". בלי שום קשר, יש לי כוס שוט מהמכרות. נראה לי שהתחלתי אוסף חדש של כוסות שוט.

9. את הכובע הראשון בטיול מצאתי על ראש של מישהו בקראקוב. התיאורים לניימן עם הכובע נעו בין "דני שובבני" לבין "אסופי מתחילת המאה". יש לי תמונות, וזה באמת נראה קצת מוזר.

10. את הכובע השני בטיול קניתי ב – 35 זלוטי באיזור ההרים של זאקופנה. אני חושב שהוא ייהפך לפריט לבוש קבוע שלי במקומות המתאימים לכך. הריף ראף למשל.

11. מכירים את מודת חיבוקי החינם שיש בתל אביב? אז חבורת ישראלים אמיצים, בהנהגת תומר, הביאה אותה לפולין. לקח קצת זמן לפתוח את האופי הקריר שלהם – אבל מהרגע שזה קרה, קיבלנו גל חיבוקים נרגש. בחמש דקות שהחזקתי את השלט הצלחתי לגרום לכיתת תיכון שלמה להתחבק איתי. נראה לי שהייתי אדום מרוב מבוכה.

12. ביקור עם חובב קומיקס בחנות קומיקס מקומית, הניב קומיקס ילדים אחד מקומי – כדי לתרגל את מעט הפולנית שרכשתי. חוץ מזה, גם קיבלתי הרצאה נרחבת על התוצרים והתרשמתי: הם הצליחו לכסות כמעט את כל ההיסטוריה של הארץ בנובלות גראפיות. כבוד, והלוואי עלינו.

13. מרטין, האלכוהליסט המקומי שלי, החליט איזה וודקות אקח הבייתה. עוד לא הזדמן לי לטעום, אבל אני סומך בעיניים עיוורות על הבחור. בלילה האחרון, כשנפרדנו, הוא אמר לי "שתדע לך – אני ואתה היחידים בקבוצה שאף פעם לא יכולים להיות שיכורים! אף פעם! אנחנו, יודעים איך לשתות אנחנו". אין צורך לציין שהוא היה שיכור. אין צורך לציין שאני לא. לא שותים לפני טיסה.

14. לפני הטיול שאלה אותי ורוניקה למה לכל הפולנים כמעט יש בני זוג, ולישראלים אין. לא ידעתי מה לענות – אך במהלך הטיול גיליתי את התשובה: חודש דייטים אצלם = דייט ראשון אצלנו (נשיקה). שלושה-ארבעה חודשים (סקס) = דייט שני אצלנו. וכו' וכו'. אצלנו הכל הולך יותר מהר.

15. בסופו של דבר רוב השבוע עמד בסימן אנשים. אם בישראל ארכה שיחה בממוצע עשר דקות, הרי שבפולין זה לקח בין שעתיים ללילה שלם. מדהים שעדיין יש לי קול.