לילה כולו גמל, שבשמים ובארץ

ביום חמישי תמים אחד, ממש לפני סוף השבוע ומספר ימים לפני ביעור החמץ, פתחו ידידינו מהדנסינג קאמל את דלתות המבשלה לקהל הרחב, במתכונת שלא הייתה בארצנו הקטנטונת: "שתה כפי יכולתך", תמורת תשלום סמלי השווה לליטר בירה בפאב תל אביבי ממוצע. אנחנו, שיודעים לזהות עסקה טובה מקילומטר, שינסנו מותנינו, הפשלנו שרוולנו ועשינו את דרכנו למבשלה החביבה באזור המסגר בתל אביב.

חכם מה הוא אומר? מממ…

לאלו מביניכם התוהים מדוע הפוסט נכתב על ידי עבדיכם הנאמנים ולא על ידי ניימן עצמו, זה משום שהתחייבויותיו הקודמות (משהו בדבר קירוב לבבות בין יהודי ארץ ישראל ליהודים בגולה) מנעו ממנו להצטרף אלינו. וכך החלטנו, בלונדי ואני (פאט הוביט), להרים את הדגל ולעלות למבשלה, חמושים בכלי כתיבה ודפים, כדי שקוראיו הנאמנים של ניימן לא יפספסו אירוע היסטורי וחשוב זה.

קודם כל קצת מידע לאנשים שלא מכירים את המבשלה: מבשלת "דנסינג קאמל" הוקמה בשנת 2006 על ידי דיוויד כהן. דיוויד עלה ארצה עם משפחתו מניו ג'ירזי בשנת 2003 עם ניצוץ בעיניים וחלום להביא לארץ המובטחת בירה מקורית, בהשראת ארץ הקודש ותוך שימוש בחומרי הגלם הייחודים של ארץ ישראל.

בכניסה למקום האירוע קיבלו את פנינו אנשי המבשלה, אשר חילקו לנו כרטיסים עם מספרים, בהבטחה שבהמשך הערב תהיה הגרלה גדולה. (הגרלה לפיכחים בלבד, אלו שהשתדלו להקשיב להקראת המספרים במקום לשתות המון בירה.)
מיד התיישבנו על הבר, והחלטנו שמן הראוי לפתוח את הערב עם ה-Dancing Camel India Pale Ale המוכרת והאהובה (7.3% אלכוהול.) ה-IPA הזו מבושלת בין השאר עם אשכוליות, צימוקים, אגוזים מאלט ודבש קלוי.
הרחנו את הניחוח הפירותי וניגשנו לטעימה. בלונדי טענה שהיא מרגישה את הטעם הדומיננטי של האשכוליות, בזמן שאני הרגשתי בעיקר בטעמם המתוק של הצימוקים. צבעה של הבירה היה אדמדם עכור, הופתענו מטעמה הפירותי של הבירה, וקצת התאכזבנו מחוסר המתקתקות שבדר"כ אופיינית לIPA. סה"כ 7 בסולם אושר.

לשם הגיוון, החלטנו לפנות לכיוון שונה, Dancing Camel Midnight Stout, בירה שחורה כמו מכת החושך שנפלה על מצרים (ושלא יגידו שאנחנו לא באווירת החג), בירת סטאוט גאה עם טעם וניחוח מעושן (5% אלכוהול). אני אישית לא חובב גדול של הבירות המעושנות, ולכן לקחה על עצמה בלונדי את הכבוד בטעימתה וגילתה סטאוט נהדר אך די פשוט ביחס לשאר הבישולים של דיוויד. סה"כ 6 בסולם אושר.

כדי לסגור את פינת הבירות ה"קלאסיות" של המבשלה, לגמנו גם מה-Dancing Camel Hefe-Wit, בירת חיטה בסגנון בלגי (5%), שהייתה אחת האהובות על מביני הדבר (ולרוב על הזקנים בחבורה). בירת החיטה מכילה מתיקות קלילה שעל פי בלונדי הייתה בדיוק ברמה הנדרשת, אך בסופו של דבר זה לא הסגנון האהוב עלינו ולכן לא בזבזנו עליה את קיבולת האלכוהול שלנו. סה"כ 5 בסולם אושר.
*ראוי לציין שאת ה-Pale Ale, שכבר נמזגת בלי סוף במספר לא מבוטל של מקומות בעיר ובארץ, לא הרגשנו צורך לנסות שוב באותו ערב.

עזבנו את הבר וניגשנו לתור ההולך וגדל של הבירות המיוחדות (העונתיות).

הנחנו את הכוסות לפנינו והתחלנו בבירת האתרוגים Trog Wit' 5767 (אלכוהול 6.5%), שהגיעה לערב בהופעת הבכורה שלה.
הבירה הייתה בעלת ניחוח וטעם מתוקים בצורה מוגזמת לטעמנו. למעשה, היא הזכירה לנו בטעמה את סוכריות הפירות הישנות, מהסוג ששכן בארון של סבתא יותר מדי שנים והתחיל לתסוס. הופעת בכורה מאכזבת משהו. סה"כ 2 בסולם אושר, כאשר נקודה אחת ניתנה על המקוריות.

את הטעם המתוק ניסינו לשטוף עם ה-IPA Bitter Herb (אלכוהול 5%), בירה שעברה תהליך הקרוי "Dry Hopping". ה-IPA הזה הוא בירה מאוד מרירה, שמצאה חן בעייני אוהבי הסטאוט המושבעים. מרירות הבירה באה לידי ביטוי בעיקר ב"אפטר טייסט" החזק שלה, שלא התיישב טוב בחיכם של אוהבי הבירות המתוקות. אנחנו אישית, התחברנו יותר ל-IPA הקודמת. סה"כ 4 בסולם אושר, וזאת לאור התלהבות עזה מצד בחורה בלונדינית אחרת שהייתה באירוע.

המשכנו עם ה-Brown Ale (אלכוהול 5.4%), בירת אייל מתוקה ולא רעה, די קלאסית לסגנון, וקצת הולכת לאיבוד בטעמה. סה"כ 5 בסולם אושר.

ועכשיו לגולת הכותרת של הערב, הדובדבן של הסטאוט, המשה שבתיבה, הניימן שבבלוגריסטים (בהנחה שלא יבצע יותר מידי תיקונים בכתבה שלנו) ה-Cherry-Vanilla Stout (אלכוהול 4.9%) (!!!)
מדובר בבירת סטאוט עונתית שעל פי יודע עניין מוגשת כנראה כל השנה, עם ניחוחות חזקים של וניל ודובדבן. אני ובלונדי הסכמנו פה אחד שהבירה מזכירה טעם של בונבוניירה איכותית.
למעשה, לאחר טעימה של כוס אחת, הרגשנו צורך עז לרוץ ולהביא עוד 4 כוסות של נקטר האלוהים, ואחריהן עוד 4. סביר להניח שהיינו לוקחים עוד 4 כוסות, אבל לא רצינו להיות חזירים. סה"כ 9 בסולם אושר (אין דבר כזה שלמות).

בהמשך הערב לגמנו שוב מחלק מהבירות, אל תשאלו מה ומתי, וניהלנו שיחות שאנחנו לא אחראים לתוכן שלהן עם שאר אורחי האירוע.

הבירה האחרונה לערב הייתה הבירה לה כולם ציפו (שהוצאה רק בשלב מאוחר), בירת הגולם (9.6% אלכוהול. בירור קצר העלה שהיא התחילה עם 15.25 אחוז(!), ודוללה, בעזרת בירת IPA רגילה, מכיוון שריכוז האלכוהול היה חזק מדי). שיחה עם מביני עניין מגלה כי דיוויד בחר להגיש בירה זו בשעה מאוחרת יחסית של הערב בגלל חוזקה. (כמובן שבנסיבות אחרות יכולנו להסיק זאת לבד.)

בלונדי ואני הגענו לשתיית הגולם כשמאחורינו הספק של כ-4 ליטר בירה (כל אחד), ולכן הצלחנו להסכים שהיא הגיעה בצבע סגול ורדרד משהו, עם נקודות ירוקות זוהרות, והוגשה על ידי לא אחר מאשר וויליאם שטנר, שבמקרה באותו רגע לבש ערפאתוס. ע"פ תחושה כללית אנחנו די בטוחים שנהנינו ממנה. סה"כ 6-9 בסולם אושר. (אם מישהו יודע יותר פרטים, נשמח לשמוע).

וכרגיל, נשארנו אחרונים עם הצוות. כמעט נבעטנו החוצה ע"י מטאטא.

לסיכום, מדובר באחד מערבי הבירות (והערבים באופן כללי) היותר מהנים שיצא לנו לחוות לאחרונה. הארגון היה מצוין, וכולנו תקווה שלא יהיה יחיד מסוגו ושבאמת מדובר במסורת שתימשך 2000 שנה, כפי שהבטיחו מארגני האירוע. מה שכן, בפעם הבאה מומלץ לדאוג לקנקני מים וקעריות בייגלה, לאיזון קל של השכרות.

1. עוד על האירוע ניתן לקרוא בבקבוק. תמונות יש כאן.
2. וכמעט-כמעט שכחתי לציין שגם יוחאי היה שם, ואפילו הקדיש פוסט לעניין.