נצרת ב': מסלול טיול

[זה המשך ישיר לפוסט העתיק משבוע שעבר. עוד מעללים בנצרת – הפעם הם לא קשורים לאוכל]

(התמונות באדיבות סו, שצילמה כל פינה בנצרת בשקדנות מרשימה)

כשאומרים כנסייה עתיקה, עולה לי בראש כנסיית הקבר בירושלים. אחד המבנים היפים והאווירתיים המדהימים בארץ. לולא קדושתו הדתית, הייתי מזמן מנסה לארגן שם איזה מסיבה קטנה, או לפחות הופעה של הארקייד פייר. בניגוד לכנסיית הקבר, שריח העתיקות המדהים שלה נודף למרחוק, כנסיית הבשורה (מספר 1) בנצרת נראית די חדשה. אולי זה בגלל שהיא הוחרבה והוקמה חמש פעמים (האחרונה הייתה ממש לא מזמן: ב – 1969), ואולי סתם. לאיודע.

מה עשינו שם? בדיוק מה שעושים בכנסייה. רובנו הסתכלנו בקישוטים: כל ארץ בעלת קהילה נוצרית בעולם נתבקשה לשלוח יצירת אמנות. ראויים לציון: ארצות שלא ידענו שהיו קיימות אי פעם כגון 'אספרנטו', וארה"ב, שלא זרמה עם כולם, ובמקום יצירה מסורתית, שלחה מפלצת פופ מקסימה. תאהבו או לא תאהבו, אבל זה מייצג את הארץ. דיסקסנו על ההיסטוריה של המקום, והגבוה היה עסוק בלשמוע משינה ולהתעלם מהכל.

הלאה, יצאנו. בדרך לתחנה הבאה גילינו, להנאת כולם, בית קברות מוסלמי קטן וחביב. פה התחלקנו לשניים: השפנים (כולל אנוכי), שהרגישו לא נעים להיכנס מבלי לדעת את המנהגים (הבורות חוגגת אצלנו בקשר לאיסלאם), והאמיצים, שנכנסו לבהות בנונשלנטיות. אחרי שלוש דקות, כשעוד לא חזרו, ניסיתי לשכנע את השאר שכדאי להמשיך במסלול, ושנשתכר לזכר הנכנסים מאוחר יותר. להפתעתנו הרבה, הצליחו הם בסוף להימלט בשן ועין, ויכולנו להמשיך לכנסייה הבאה.

גם הכנסייה הבאה הייתה כנסיית בשורה. בעוד שבקודמת טוענים שחיה מרים הבתולה, הרי שהנוכחית הוקמה על המעין בו קיבלה (אולי) את בשורת ישו מהמלאך גבריאל. כמו בכל דת, גם בנצרות יש פוליטיקה, וכנסייה זו משתייכת לזרם האורתודוכסי היווני (בניגוד לקודמת).

מה יש כאן? מעין. המון איורים וקישוטים מסורתיים, אווירת עתיקות כבדה, והמון מטבעות זרוקים במי המעיין. הגנב הקטן בי ממש התפתה לנסות לממן לנו כך ארוחת צהריים. למזלי, הגבוה המשיך את המובייל קלאבינג שלו בכנסיות נצרת, וחסם דרכי בתנועות ריקוד סוערות.

כשמיצינו את עניין המקומות הדתיים (לעכשיו), הגיע תור השווקים. ראשון היה שוק הכלות – שזה בעצם איזור מלא חנויות מוצרי חתונה. משהו כמו קטע הרכב בצפון דיזינגוף. יום שישי, שהוא גם יום המנוחה באיסלאם, הוא יום רע מאד לביקור בשוק זה. הכל היה סגור, אבל הסמטאות לפחות היו יפייפיות.

שוק האוכל היה דווקא פתוח ביותר. הרבה יותר פתוח מביקורי הקודם כאן (באמצע השבוע). יום המנוחה האיסלאמי אינו דומה לזה היהודי, ובהחלט מותר (ורצוי) לבצע בו קניות. השוק בנצרת לא שוק עשיר, צבעוני ואווירתי כמו השוק ברובע המוסלמי בירושלים, אבל יש בו אלמנט אחד שחסר באחרון: קפה.

ריח הקפה נישא חמישה בניינים לפני חנות הקפה המרכזית של השוק. כשנכנסים אליה רואים מבחר מכובד ביותר (הרבה יותר מ AM:PM בת"א) של סוגי קפה אמיתיים מוכנים לפינג'אן. תמורת מחיר פעוט תקבלו כמות נכבדת, הוראות הכנה – ואם תבואו ביום הנכון, גם טעימת קפה איכותי על חשבון הבית. התוצאה מאאאאאאאאאאאאאד שונה מאלו של רשתות הקפה המסורתיות. קשה לעיכול, אך שווה את רכישת הטעם.

אטרקציות נוספות שכדאי לציין בשוק: ערימות עלי גפן טריים ושקדים אמיתיים, וחטיפים (במבה, ביסלי, אפרופו וכאלה) למכירה על המשקל. רציתם פעם חמש קילו ביסלי בצל? זה המקום.

רגע לפני הסוף, שמענו שמועה שהתפילה במסגד הלבן בדיוק הסתיימה. החלטנו להגדיל ראש, ולבדוק מסגד מהו. גם כאן עלתה הבורות לראש התורן, והבנות נכנסנו כנראה לאיזור הבנים (אנחנו לא בטוחים, והאחראי גילה אדישות לעניין והציע באדיבות לענות לכל שאלה שנשאל). אניווי, מסגד זה חדר גדול עם שטיחים, ואין הרבה שאלות לשאול עליו. גם אין הרבה על מה להסתכל, כך שאחרי דקה וארבעים ושבע שניות, יצאנו החוצה.

מפה לשם, עברו כמה שעות, והיינו שוב רעבים. איפה אכלנו? מה אכלנו – ואיפה קנינו תבלינים אקזוטיים אחרי זה? כל זאת בפרק הגנוז שמעולם לא יפורסם "ניימן אוכל (שוב) בנצרת".

1. חלקים גדולים מהמידע לטיול בא מכתבה נהדרת זו. יש שם גם אחלה מפת תיירים.
2. ככל שאני חושב על כך יותר, הפוסט הנוכחי נכתב בעיקר כדי לתעד לעצמי את הטיול לנצרת. מקווה שזה בסדר מבחינת הקוראים :]