בתוך ראשי עוברות עכשיו תמונות

ואוו. היה לי שבוע וחצי קשה. אפילו לאחר חזרת האינטרנט בראשון, הייתי מוצף מוות ולא הצלחתי להקליד יותר משני משפטי תרבות רצוף. הפוסט הבא הוא הפוסט החצי-אישי הראשון בבלוג מזה חודשים. מצד שני, הוא גם הפוסט הראשון מזה שבוע וחצי. נצח אצלי. לוגית לפחות, העניין מתיישב לא רע.

1. עוברים עלי שלושה חודשים קשים. לא רעים – קשים. אני לא ישן מספיק, לא אוכל כמו שצריך, אין מספיק זמן מת כדי שהראש ישחרר מחשבות סתמיות לאוויר – מה שגורם לכך שקשה להירדם בלילה, אפילו אם מגיעים למיטה תשושים. גם כשאני כבר נרדם, השינה מוצפת בחלומות ריאליסטיים מוזרים. כבר כמה זמן שאני מתכנן לקחת חופש – אבל הוא מתנגש לי עם שאר התוכניות.

2. ומהן שאר התוכניות? אירופה. שוב. השמש אותה השמש, והניימן אותו הניימן. עדיין רוצה לתור את היבשת הישנה. אם בשנה שעברה היינו בגרמניה ובצפון, הרי שהשנה זה יהיה גרמניה והמזרח. למה גרמניה? כי שם האוכל טוב, שם הבירה קרה – והכי חשוב: לשם הטיסה הכי זולה.

3. אז מתחילים עם מוזיקה: ב – 2 לאוגוסט יש את פסטיבל המטאל של וואקן בגרמניה. נכון, איני מאזין לרוק כבד כמו בעבר, אבל רוב הלהקות שם מוכרות לי מפעם. איך נביע זאת בעדינות? זה לא ממש הז'אנר שמתפתח הכי מהר בעולם.

4. אחרי זה יש את פסטיבל Sziget בהונגריה. אליו הגעתי דרך המלצות נרג'. הוא משתלב מושלם עם לו"ז ומסלול הטיול, ויש שם ליטר בירה בשבע(!) ש"ח. רשום על זה 'ניימן' או לא? רשימת המופיעים אינה מדהימה, אבל יש לא מעט שאשמח לראות: !!!, Chemical Brothers, Chris Cornell, Gogol Bordello, The Good, The Bad And The Queen, The Killers, Madness, Nine Inch Nails, Razorlight, Sinéad O’Connor ו Tool. אלו רק חלק מהשמות כמובן. לא רע, לא רע בכלל.

5. בין לבין, יהיו שבועיים בפולין, כמה ימים בסלובקיה (זה בדרך), כמה ימים בבון וקלן (בשביל חברים), וכנ"ל באמסטרדם (ידידה). בסוף אוגוסט חייבים לעבור בפסטיבל הבירה הבלגי. זה שמכיל, במקום אחד, את רוב המבשלות במדינה. כולל אלו שעבורן צריך בדר"כ לעבוד די קשה כדי להגיע לעיר הספציפית בה הן מוגשות. שם יצטרף אלי כנראה חבר נוסף לכמה ימים. פסטיבל בירה לבד זה לא כיף.

6. אז בינתיים התחלתי לעבור על המוזיקה של הפסטיבל בהונגריה. כמו שאמרתי, אין לי יותר מדי זמן האזנה, ומהאמנים שאיני מכיר טוב מדי, שמעתי בינתיים רק את החדשים של ה – Chemical Brothers (לא רע בכלל, אם כי לוקח זמן להתרגל) ושל הגוגול בורדלו שדלף השבוע. האחרונים הם להקת רוק צועני – הלהקה היחידה המוכרת לי בז'אנר. פרס 'הבחורה שהכירה לי אותם' מגיע לש' היקרה. פרס הפורום שדרכו שמעתי על הדלפת האלבום מגיע לפורום מוזיקה אלטרנטיבית בתפוז. גם סיפקו שם לינק להורדה. אחלה אלבום. סתם, שתדעו.

7. אגב, פורום זה הוא אחד הפורומים האהובים עלי באחרונה. למרות היותו לא פעיל מדי (ואולי בגלל זה – כך יש זמן לעקוב אחריו), גיליתי דרכו לא מעט דברים טובים. רק השבוע הגעתי דרכו לקאבר מדהים(!) של קריס קורנל לבילי ג'ין של מייקל ג'קסון. את הגירסא המקורית של השיר איני אוהב – קצבית מדי ומפספסת לטעמי. קורנל לקחת את הכל, הוסיף גיטרות מתבקשות, האיט את הקצב פי עשרים, ויצר בלדת רוק עם מוזיקה מדהימה. תענוג תענוג תענוג (הורדה)

8. לקאבר הנ"ל הגעתי דרך המיקסטייפ החודשי של חולוני. מיקסטייפ אחריו אני עוקב בשלושת החודשים האחרונים. על פניו לפחות, נראה שחולוני מצליח לשמוע כל שיר חדש בכל ז'אנר שהוא אוהב. המיקסטייפים היוצאים תחת ידיו, נותנים את ההרגשה שאתם יודעים מה קרה בחזית המוזיקה החודש. מומלץ.

9. כדי לסגור פינה, הנה רשימת הדברים הטובים שרצו לי באוזן השבוע: האחרון של מודסט מאוס לא יוצא לי מהאוזן, ותפס מקום בטוח בעשרת האלבומים האהובים עלי השנה. גם הפה והטלפיים תפסו מקום טוב ברשימת ההשמעה עם אלבום ישן. קיבלתי כמה שירים של לנזז, להקת הרוק הערבית מב"ש, והצלחתי להבין סוף סוף על מה כל הרעש. פוליפוניק ספרי החדש, גם אם אינו אלבום רע, אינו מתקרב לקרסוליו של קודמו המופתי, ודי איכזב אותי (ביקורת מורחבת תבוא אולי בהמשך – כי יש לי כמובן מה לאמר עליו). ניין אינץ' ניילז החדש זכה להאזנה אחת בלבד בינתיים, ודעה עליו עוד לא גובשה. מצד שני, ממתי ניין אינץ' ניילז יכולים לאכזב?

10. רגע לפני שנסגרת הפינה המוזיקלית בפוסט: סוף סוף מגיעה לארץ להקה שהייתי מקריב אוזן כדי לשמוע אותה (סוג של פרדוקס ובדיחה פנימית כזאת): מיוז.

11. אגב, באחד הימים שנשארתי במעבדה למחשבים מאוחר (עד 23 בלילה ככה), הורכבה מוזיקת הרקע שלי מטראנסים והאוסים של כמה חבר'ה שעבדו שם על מטלת תכנות. מה זה הקטע הזה? ממתי חנונים שומעים מוזיקה של ערסים? העפתי כמה בדיחות לכיוונם, אך לא בטוח שההומור הובן.

12. כשמגיעים סוף סוף הבייתה, הגוף דורש שיפעילו אותו קצת. אז בין קפיצה לקפיצה, או סט של בטן אחד לשני (אני חולה על כפיפות בטן. אחד התרגילים היחידים שממש מרגיעים אותי), רואים סדרות. ככה משלימים חוסרים של עונת טלוויזיה שלמה. השבוע סיימתי סוף סוף את העונה השישית (והמשובחת, אך פחות מהקודמות) של סקרבס. פוסט סיכום עונת הטלוויזיה 2006-2007 הולך וקורם גידים, אך יש עוד כמה דברים שצריך לסיים לצפות בהם לפני שיעלה לאוויר.

13. עד אתמול, חצי העונה השני של גיבורים היה ברשימה זאת. אתמול, לאחר שסיימתי איזה מטלה גדולה (ולא בהצלחה מרובה לצערי. ייתכן שזה האות שכדאי לנוח כמה ימים), צ'יפרתי עצמי במרתון עצבני לתוך הלילה של הסדרה. מסקנות? זה פשוט סרט באורך 23 פרקים. מקריאת ביקורות קצרה, כבר גיליתי שלא מעט אנשים התאכזבו מסוף העונה. לדעתי, לעומת זאת, אולי לא היה זה סוף אידיאלי, אך הוא לגיטימי לחלוטין – וגם לא היה פתח למשהו אחר, בהתאם לרוח הסדרה.

14. מעבר לסדרות, נראה לי שהמתכרתי לסינמסקופ, בלוג הסרטים של יאיר רווה. כשרווה אוהב סרט, האהבה נוטפת דרך כל אות בכתיבה, ולא משאירה לך ברירה חוץ מלרצות לצפות בו בעצמך. למזלי, הוא מדבר יותר מדי על דברים קשים קצת להשגה, ולכן איני צריך למצוא חורי זמן כדי לצפות בהמלצותיו.

15. עם כל העומס הזה, למי יש זמן לשתות? רשימת הפאבים בהם אני *חייב* לבקר כדי לעזוב שלם את הארץ גדלה בלי הכרה, וכיום היא כוללת: צימרמן (ברנר 2), שורנשטיין (מלכי ישראל 19), סילון החדש (אבן גבירול 129), השכן (איפושהו בסוף אבן גבירול), מלה 215 (דיזינגוף 215, אם זכור לי נכון), מינוס אחת (פיק אפ בר שמעוצב כחניון. לא ממש הקטע שלי, אבל נשמע שווה ביקור חד פעמי), ראש פינה (ליד האוניברסיטה) ועוד כמה שברחו לי כרגע מהראש. יש עבודה לעשות.

16. חוץ מזה, יש לי גם אוסף בירות פולניות שרק מחכה שאקבע לו תאריך טעימה, ואפילו בירה צ'כית אחת, נדירה ברמות היסטריות, שהסתננה לשם. יש לה סיפור מעניין, שיובא כאן במלואו לאחר הטעימה.

17. קומיקס כמובן, לא יוצא לי לקרוא. אז מפצים על כך בקצת קומיקסרשת. באנגלית אני משלים בעקביות את User Friendly, שידוע בלא–מעט–יציאות–גיקים–משובחות. בעברית, התמכרתי למידעון הקומיקס הציוני. ידעתם שקורים דברים לא רעים בקומיקס שלנו?

18. תחום אחד שהזנחתי בחודשים האחרונים, חזר לתחיה עצבנית שבוע שעבר: חומוס. ההתחלה הייתה צנועה, עם הבלו באס שאי שם בסמטאות יד אליהו (בזמן שהסלולרי שלי שכן במעבדת התיקונים של אורנג'). בשישי שעבר כבר הפצצנו עם טיול מאורגן של שמונה אנשים לנצרת. היה מעניין, היה טעים. צפו לדיווח מפורט ומצולם ביום ראשון.

19. יש גם את עניין הפולנית, שאני מגניב בפתקים לכל רגע פנוי: עליה במעלית, הרצאה משעממת או המתנה לקפה. אוצר המילים שלי הולך וגדל יפה, הדקדוק משתפר, אך בקצר פחות מרשים. ספר הקומיקס עליו אני עובד, סוג של אסטריקס בפולנית, מתקדם בקצב של משבצת לשבוע. גם זו התחלה.

20. ובין לבין, רצות מחשבות לגבי מה אעשה שנה הבאה. נראה שאאלץ לסחוב את התזה עוד סמסטר, כדי שתהיה טובה כמה שאפשר. ואחרי זה? ובזמן הזה? לאיודע. רעיונות, כמו תמיד, יתקבלו בברכה. נכון לעכשיו האופציה העדיפה היא לעטות תלבושת עטלף שחורה, להשקיע שנתיים בללמוד איזה אמנות לחימה, ולצאת להילחם בפשע בת"א. מצד שני, אמא שלי לא מתה על הרעיון :]