שיר השבוע #3: אלטרנטיב ישראלי

כמה השתנה העולם בארבעים שנה? או ליתר דיוק, הטעם האנושי. במסגרת השלמת קלאסיקות האזנתי השבוע לאלבום Pet Sounds של ה Beach Boys. אלבום שנמצא במקום די גבוה, נגיד שני, ברשימת חמש מאות האלבומים הגדולים של הרולינג סטונס. נכס צאן ברזל, פיתה בזלת אמיתי, שאמור לכאורה, לקסום בקלות לאוזנו של המאזין הממוצע. כך לפחות חשבתי.

והנה, לא-מעט האזנות אחרי, גם בגירסת הסטריאו וגם בגירסה הרגילה, מצאתי עצמי מאוכזב קשות. זה אחלה אלבום, נכון, באמת אחלה – אבל יצירת מופת? זה?! האחרון של ארקייד פייר או החדש של אינטרפול עולים עליו לדעתי. אז איני טוען שהבחירה שגויה, או שטעם הקהל בעבר היה רע – אלא רק שהמאזין העכשווי מתרשם מדברים קצת אחרים.

ואולי זה רק אני וטעמי המוזר והדי אישי.

ובמעבר חד הלאה – מה עוד התנגן אצלי השבוע? אינטרפול החדש, Our Love To Admire, שבר שיאים זה שבוע שני. מעיון בפורומים ובלוגים השונים, מתגלה שלכל אחד יש שיר-אהוב שונה לגמרי באלבום *נהדר* זה. אצלי מדובר על Scale, העוצמתי, קצת פאראנואידי, קצת אפל ומאד חודר במצבי הרוח הנכונים.

להקה נהדרת נוספת שכיכבה היא Unkle. הגעתי אליה משתי סיבות: 1. היא מופיעה בסיגט, פסטיבל המוזיקה בהונגריה שאבקר בו או-טו-טו. ו – 2. גיאחה לחש לי בסוד שמאד כדאי להכירם לפני הפסטיבל. גיא צדק. עקרונית מדובר בלהקת טריפ-הופ – אך מכיוון שמעולם לא הצלחתי להבין את המושג במלואו, אסתפק בלהעיד שמדובר במוזיקה אלקטרונית מלודית (אך קצבית!), לא ממש ריקודית, שמזכירה טיפה אלקטרופופ ודארק אייטיז ברגעים מסוימים. מומלץ מאד, ולא רק לתיירים בהונגריה.

איכזבו השבוע: לינדזי באקינגהאם עם אלבום ממוצע מוות מ – 2006. חמי רודנר הוציא אלבום חדש שפשוט לא עושה לי את זה (מלבד שיר אחד). בינוני עם אופציה למצוינות שבוע הבא: סופר פרי אנימלז באלבום הכמעט-קונספט Hey Venus!. למה כמעט? כי רגע לפני שיצא להם אלבום סיפור, החליטה החבורה לעשות "שאפל" לשירים, להעביר חלק לאלבום הבא, להוסיף עוד קצת עם סאונד דומה לנוכחי – ולצאת בחבילה, שנכון לחמש השמיעות הראשונות, נשמעת טובה, אך לא סגורה.

החזקתם מעמד עד פה? כי יש לנו גם את שיר השבוע!

לנזז היא להקה ישראלית מב"ש, שלא שרה בעברית. גם לא באנגלית. גם לא ביידיש, אמהרית או רוסית. הם שרים בשפה הרשמית השנייה של ישראל – ערבית. שפה, שלפחות בסצינת המוזיקה האלטרנטיבית התל אביבית, מקופחת משהו. לנזז, אם הבנתי נכון, סובבת סביב ג'ואן ספדי. מוזיקאי ערבי יליד-נצרת, שסיפור חייו (המתואר פה) צריך לגרום להתעניינות בו לכל אדם, ללא קשר לדתו ומוצאו.

לא שמעתי שירים רבים של לנזז, אבל אלא ששמעתי הכילו, לצד השפעות אתניות מובהקות, גם השפעות מערביות, מזרח-רחוקיות וכמה דברים מקוריים באר-שבעיים למהדרין. את יסמינה, השיר שנבחר לשיר השבוע, חרשתי עמוקות בשבועיים האחרונים. הוא דוגמא נהדרת לבלדת-אהבה* עכשווית עם השפעות ערביות. כרגיל – מדהים איך רגשות מועברות במוזיקה בלי שום קשר להבנת השפה. אבל שלא תתבלבלו לרגע! יסמינה לא דומה ל*שום* בלדת אהבה ששמעתם עד עתה. נכון, הוא שקט, עדין, רך, בנוי היטב – אבל שילוב נוסחא זו עם צליל חצי-מערבי\חצי-אתני יוצר משהו חדש, ויפייפה.

מומלץ להוריד, להעיף מבט במייספייס של הלהקה (השיר מופיעה להורדה גם שם), בדף בלייבל קקטוס, ובביקורת בשרת העיוור. למי שרוצה, יש עוד – זו רק ההתחלה.

[הורדה: Lenses – Yasmina]
————
* למרות שאיני מבין מילה, אני נוטה להניח שזו בלדת אהבה היות ויסמין הוא שם אשתו של ג'ואן.
** יש להם גם אחלה מנהלת, ובשיא המקריות אני מכיר אותה. מין גילוי נאות שכזה.